המנוע: דיזל. הדלק: שמן משומש מפלאפל גבעת יערים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



מאת תמרה טראובמן

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


ביו דיזל "ירוק" במקום זהב שחור


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P260605/a.0.2606.50.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
ביגר והטנדר שנוסע על ה"ביו-דיזל", בשבוע שעבר בירושלים. מעביר גם סדנאות לייצור עצמי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תצלום: אלכס ליבק
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


על רכס ירוק מחוץ לביתו שבהרי ירושלים, מתניע איל ביגר את הטנדר שלו. במקום העננה השחורה והמוכרת הנפלטת מאגזוזי דיזל, נפלט מהאגזוז אוויר צלול בריח פלאפל. הסיבה: הטנדר נוסע על "ביו-דיזל", דיזל אקולוגי ידידותי לסביבה המופק משמן צמחי. בסדנה שבביתו הופך ביגר שמן משומש, שקודם טיגנו בו פלאפל במסעדות, לדיזל.

ביגר לא לבד. באירופה כבר הוקמו מפעלים המייצרים כעשרה מיליארד ליטר ביו-דיזל בשנה. האיחוד האירופי הציב לעצמו יעד, לפיו עד סוף השנה 2% מסוגי הדלק יהיו ביו-דלקים, ועד לסוף העשור - כ-6%. גם בארה"ב הפופולריות של החלופה הירוקה הולכת וגדלה: בשנת 2000 נמכרו שם 56 מיליון ליטרים ביו-דיזל; כיום כבר מתקרבים למיליארד.

"אלו הן, בעצם, חביות דלק", אומר ביגר ומצביע על מיכלי פלסטיק גדולים בסדנה שלו. הביו-דיזל מתאים לשימוש במנועי דיזל רגילים, לא דורש התאמה מיוחדת במנוע ואפשר גם להשתמש בביו-דיזל אקולוגי ובדיזל רגיל לסירוגין. "רודולף דיזל (שהמציא את מנוע הדיזל הראשון, ב-1892) הפעיל את המנועים הראשונים שלו על שמן צמחים", מדגיש ביגר.

השימוש בדלק רגיל הוא המקור לשלוש בעיות עיקריות, שהביו-דיזל מבקש לפתור: דלק הוא משאב מתכלה (עד שנת 2000 כילתה האנושות כמחצית מעתודות הנפט של כדור הארץ), את הביו-דיזל ניתן להפיק משמן ממוחזר או משמן מצמחים כמו קנולה וסויה; בשימוש בדלק רגיל נפלטים הרבה חומרים מזהמים ומסוכנים לבריאות ולפי נתונים שפירסמה הסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב (EPA), בביו-דיזל המזהמים המסוכנים ביותר - המסרטנים - אינם נמצאים או נמצאים במידה קטנה בהרבה; והשימוש בביו-דיזל הופך את השמן מפסולת למשאב בעל ערך.

"תיאורטית", אומר ביגר, "בציוד שנמצא פה בסדנה אני יכול להפיק כאלף ליטרים ביום". לדברי ביגר, הוא ושותפו, נעם אילן, מקבלים מדי יום טלפונים מאנשים פרטיים המבקשים לקנות ביו-דיזל. אבל כרגע אין להם מספיק שמן לייצור הדיזל. "המקור הראשי כיום זה 'פלאפל גבעת יערים', מקום שמייצר פלאפל איכותי ומחליף את השמן", מספרביגר, ומוסיף ש"יש קהילה של אנשים, מגדלים אורגניים, אנשי איכות סביבה, שמביאים אלי שמן משומש ולוקחים ביו-דיזל". ביגר גם מעביר סדנאות ללימוד השיטה, וחלק מהמשתלמים כבר מייצרים ביו-דיזל לשימוש אישי, בביתם.

בחודש שעבר הוקדש המדור "מצב משפחתי" במוסף "הארץ" למשפחת ביגר - איל, אשתו ליזבט ושני התאומים בני השנה וחצי, יונתן ובנימין. המשפחה גרה במושב רמת רזיאל שממערב לירושלים, בבית שהיה פעם לול. ליזבט היא אמנית זכוכית, שעבדה בעבר עם אמן הזכוכית הידוע דייל צ'יהולי. חלק מהרהיטים בבית הם מתוצרת עצמית. בירכתי הסדנא של איל מסודרים בשורה ארוכה ג'ריקנים מלאים גליצרול, תוצר לוואי מתהליך הפקת הביו-דיזל. הוא מנסה ללמוד איך להפיק ממנו סבון. בינתיים זו עיסה חומה, חסרת ריח, והוא משתמש בה רק כדי לרחוץ ידיים בסדנה.

ביגר נתקל בראשונה בייצור ביו-דיזל ב-2001, כשטייל באלסקה שבארצות הברית. לאחר מחקר ולמידה, החל לפני שנה וחצי, יחד עם אילן, לייצר. "השיטה די פשוטה", אומר ביגר, "זו לא המצאה גאונית מדי". הוא מחזיק מסננת מטבח מעל חבית, ושופך לתוכה את השמן המשומש. אחר כך הוא מחמם את השמן ומערבב, בודק את רמת החומציות שלו, ולפי תוצאות הבדיקה מכין תערובת כימיקלים לאיזון החומציות. אחר כך הוא נותן לגליצרול לשקוע ושוטף את השמן. הביו-דיזל מוכן.

"אנחנו עכשיו בשלב שבו אנחנו עוברים משני פעילים סביבתיים לייצור מסחרי", אומר ביגר. הוא הצליח לשכנע את אנשי "פארק איילון" שבשפלה, הנבנה במקום מזבלת חיריה, להקים שם "תחנת הדגמה", שתייצר ביו-דיזל לשימוש חלק מכלי הרכב הבונים את הפארק. אחד העובדים יעבור במסעדות ויאסוף מהן את השמן המשומש. דני שטרנברג, מנהל "איגוד ערים דן לתברואה" והמנהל האדימינסטרטיווי של הפארק, מעריך שהקמת המתקן תתחיל בעוד כמה חודשים.

ליטר דיזל רגיל עולה לצרכן בין 3.9 ל-5.3 שקלים. העלות של ליטר ביו-דיזל משמן משומש, כולל כל העלויות הנלוות, היא שלושה שקלים לליטר. שימוש בשמן חדש מקפיץ את המחיר ליותר מחמישה שקלים. כל זה ללא מחיר מסי הדלק, שלדעת פעילים למען איכות הסביבה אין להטיל על הביו-דיזל, כיוון שהוא ידידותי לסביבה. ביגר קיווה שמשרדי הממשלה יבינו את התועלת הכוללת במעבר לשימוש בביו-דיזל - מה גם ששיטת התמחור הנוכחית עושה הנחה גדולה לדלקים הרגילים, כי אינה לוקחת בחשבון את העלויות שגובה השימוש במזהמים לחברה, לסביבה ולבריאות האדם. אלא שכאן התחילו הבעיות.

לפני כמה חודשים הוקמה ועדת משנה בין-משרדית לקביעת הדרכים לקידום השימוש בביו-דיזל בישראל. את הוועדה מרכז מינהל הדלק, הנמצא במשרד התשתיות, ונקבע שדו"ח עם מסקנות יוגש רק בעוד שנתיים.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כל שטחי מדבר הסהרה מתמלאים בשדות של סויה,שומשום או כל צמח אחר ממנו ניתן להפיק שמן. השדות ישתרעו על מרחבים עצומים,וניתן יהיה לראות את הכתמים הירוקים מהחלל ללא הגדלה. את המים הנחוצים להשקייה יתפילו במפעלים מגלומאניים לחופי הים התיכון. אם נצליח להגיע לחסכון של 20-30 אחוז (ואולי יותר) בתצרוכת הנפט העולמי,זה ישנה את העולם :
1. מדינות המפרץ הפרסי פושטות את הרגל,והמימון לטרור ולהשתלטות האיסלאם על אירופה נפסק. התל"ג בערב הסעודית ירד לרמה של מדינה אפריקאית ממוצעת.
2. איכות האוויר בערים הצפופות תשתפר,ונראה פחות מקרים של אסטמה,סרטן,ומיגרנות.
3. מילוי שטחי הסהרה בשדות יספק תעסוקה,מזון ומים למיליוני אפריקאיים שגוועים היום ברעב.

בוב גלדוף,לטיפולך!

ברררר... רק מלחשוב על זה יש לי צמרמורת!

לך על קנולה ממולץ.

שנפט זה עניין של מזל : אם יש לך אתה מליונר,ואם אין לך אז אי אפשר לייצר ממשהו אחר. למרבה הצער,רוב הנפט נמצא היום בידיים של המדינות החשוכות ביותר,מדינות שמממנות טרור ואת השתלטות האיסלאם על אירופה. האם אתה יכול לחשוב על מדינה יותר מצמררת מסעודיה,ממלכת הקטיעות והעריפות?
שמן צמחי אפשר לגדל בכל מדינה. כל מה שצריך זה מים (מתוקים או מותפלים) ושטחי אדמה מספיקים. האקלים של המדינה לא משנה,כי תמיד אפשר ליצור צמח מתאים עם הנדסה גנטית. מדבר הסהרה יתאים,מכיוון שמדובר בשטח בלתי מוגבל,קרוב לים התיכון ממנו אפשר לקחת מים,ויש גם שפע של כ"א שמשווע לתעסוקה.

על חולות ניצנים מתנהלת מלחמה.
שלא לדבר על הסהרה.

מדבר הסהרה הוא מרחב עצום בצפון אפריקה,וכל מה שיש בו זה רק חול. אין בו כמעט עצים ובעלי חיים,וגם בני אדם אינם יכולים לחיות בו,פשוט כי אין שם מים. החיים בסהרה אפשריים היום רק ליד נווי המדבר המעטים.
חולות ניצנים זה רצועת חוף פיצפונת שכלואה בין אשדוד לאשקלון,וניצנים זה לא מדבר אלא דיונות חול. מדובר בשטח הפתוח האחרון שיש לישראל לחופי הים התיכון.
מבין את ההבדל? ניצנים זה אפילו לא פסיק קטן לעומת הסהרה!

אתה גם לא נראה מבין גדול בחקלאות ולבטח לא באקולוגיה.

צא ולמד.

ראשית וברמה העקרונית לא צריכה להית בעיה להתאים צמחים לגידות באדמות חוליות מליחות, כבר עשו זאת זעבר.

שנית ירוק השטחים המדבריים יכול לעשות רק טוב על חשבון חיסול יערות הגשם....

אני לא רוצה להיכנס לדיון מדעי אבל לרעיון יש פוטנציאל לא רע הכלל.

התפלת והובלת מים בכמויות כאלו, תדרוש - באמצעים של היום - יותר אנרגיה משיוכלו השדות להנפיק (מינוס עלויות הייצור, ההובלה וכיוב').

כבר לפני כשנה הציגו במכון ויצמן צמחים שמסוגלים ליצמוח באזורים מליחים.

ולגבי חובלת המים ניתן להישתמש בחוק כלים שלובים ובכח הריק והיניקה הנימית של המים עצמם.

אני עדיין מצפה לראות צמח תרבותי שזרעיו עשירי שרשראות פחמימתיות גדל על מי ים.

אבל, עליך אני לא ממליץ לאף אחד (כחקלאי).

בהנדסה גנטית ניתן לגדל צמחים (לא את כולם) במים מליחים ולא במים מלוחים (מי ים)
ההבדל הוא של כמה מאות אחוזים

ומשאר הצמח ניתן ליצור בדים, נייר, חבלים וכו', ובכך להציל המון עצים מכריתה לטובת אותן תעשיות.

אפילו שרפת השמן יכולה לעזור למצב רוח.

ע" התססת תירס וכיו"ב.

אל תתרגשי. זאת בדיחה.
בעצם לא כל כך....

האוטו שלי חולה צ'יפס!

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)