מסיבת סיום בגוש קטיף: "התחילה הגאולה"



מאות תלמידים השתתפו במסיבת הסיום של בית הספר היסודי "נאות קטיף" כשהם לבושים בכתום. המנהל הסביר להם ש"אנחנו כבר בהכנה עצומה לשנה הבאה, ונפתח אותה בשמחה בחבל קטיף". השיר "איזה יום שמח לי היום" התנגן במרץ, אבל רחל מכיתה ג' הודתה: "המסיבה גם שמחה וגם עצובה, אני מפחדת שיבואו ויגידו לי ללכת מהבית"
מורן זליקוביץ'

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3104477,00.html

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הם בטח נורא יאהבו את הערבים ובמסיבת הסיום הם יהיו אורחי הכבוד וכל הילדים התל אביבים, יפי הנפש וזכי הנשמה, ממש כמו הוריהם, יבקשו רק טוב ואריכות ימים עבור יורי המרגמות והקאסמים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני בטוח שגם בת"א יש ילדים שהיו כותבים כך, ואני מסרב להתרגש מזה. בשביל ילדים, ועל אחת כמה וכמה ילדה מגוש קטיף, אין בהכרח הבחנה בין "ערבים טובים" ל"ערבים רעים", וגם הפוליטיקלי קורקט עוד לא ממש מפותח אצלם. טבעי שהם יזהו את הערבי כאויב, בייחוד אחרי מה שקרה כאן בשנות האינתיפאדה. זה אפילו לא בהכרח תוצר של "חינוך מהבית" כפי שיטען בקרוב מי שיטען...
אותי מטרידה יותר המחשבה שנוטעים בהם (מה שמסתמן כ-) תקוות שוא, בנוסח "להתראות כאן בשנה הבאה".

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

להזכירך, אתה זה שטען שלדעתו ההתקפלות לא תתבצע...

כן, אני עדיין סקפטי, וזכותו של כל אדם - בוודאי ובוודאי אם הוא תושב גוש קטיף - להאמין שההתנתקות לא תבוצע לבסוף. אין לי בעיה עם זה. אבל בהנחה שלהתנתקות ישבכל זאת סיכוי לא קטן להתממש, הייתי מצפה מאותו מנהל - ולטובת תלמידיו - לא להתבטא באופן שמפיח בהם תקוות כאילו לדברים אין סיכוי לקרות. חובתו כמנהל ומחנך גם להכין אותם לקראת האפשרות הנוראה ביותר מבחינתם.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

וזה בדיוק מה שהייתי מצפה ממנו לעשות: לא למנוע מהם תקווה, אבל גם לא לטעת בהם בטחון שדבר כזה לא יכול להתרחש.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

הם היו חייבים להכין אותם לשתי האפשרויות ולא לטעת בהם "כוון אחד בלבד". כך עושה כל הורה הדואג לבריאותם של צאצאיו.

הם חייבים להסביר להם שרק החלטת ממשלה ואישור כנסת ישראל יכולה להטות את הכף ולא שום פעולה אלימה של ציבור קטן הרוצה לכפות דעתו על הרב.

ובכל מקרה, יש הבדל בין הבעת תקווה/משאלה לבין אמירה נחרצת, בייחוד לגבי דברים שהשליטה שלך בהם מוגבלת.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

זכותם להאמין ולהנחיל זאת לילדיהם. מה רצו שהמורים יגידו, "טוב ילדים חמודים, להתראות שנה הבאה אחרי ששרון יהרוס אתגוש קטיף, יהרוס לנו את הבתים והחדרים והגינות ואת כל מה שבנינו כאן. נתראה שנה הבאה בקראווילות". נשמע יותר טוב?

אתה מספיק אינטליגנטי לדעת שלא.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

נותנים למשפחה עם 5 ילדים פחון של 90 מ"ר - ועוד מנסים ליצור לגבי זה אסוסיאציה כאילו זו ווילה.
בפחון זה הם אמורים לחיות לפחות שנתיים - ועוד מתגוללים עליהם שאינם מקבלים את זה באהבה...

לשועפת, לשיח ג'ראח, לראס אל עמוד, לצור בחר ומקומות נוספים בעלי רכוז פלסטיני מסיבי.

אתה "מת" לצרף כ- 200 אלף פלסטינאים לירושלים בירת ישראל, שיהוו בה רב ו"ימליכו" עליה ראש עיר משלהם.

לרובע היהודי, רמות, גבעה צרפתית, גילה, נווה יעקב, פסגת זאב. בשכונות אלה גרים 250,000
יהודים.

כי עם זה יהיה לי קשה להתווכח עד שאני לא אראה אותך.
לגבי מה אני "מת", אני "מת" שהם יעופו מכאן לכל הרוחות או לכל הפחות כמה עשרות קילומטרים מזרחה. ועד אז לבנות את ירושלים המזרחית "דונם ועוד דונם, בית ועוד בית" בדיוק כפי שעושים אנשי ישיבת עטרת כהנים בכפר השילוח, בין החומות ובמקומות אחרים, לכתר את מזרח ירושלים ביהודים.

מכביסת מילים.
אתה מגיב בשביל התגובה או שאתה מנסה לשמור על איזשהו קשר בין התגובות שלך והמציאות ?
אם מליוני יהודים לא היו מזיזים את עצמם במאה העשרים לכיוון ירושלים וארץ ישראל, הרי לא היינו זוכים לשמוע את הגיגיך.

הצלחת להרגיל את רוב האנשים כאן, שהתגובות שלך הם בלונים מעופפים בשמי הפורום, נטולי כל זיקה למציאות ועובדות, סתם גיבוב מעייף של מילים חסרות משמעות שיוצרים משפטים עוד יותר חסרי משמעות.

מדינת ישראל.