מאמר מעניין של יואל מרקוס בעיתוו לאנשים חושבים (בין חדרה לגדרה)
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

בוקר טוב התנתקות

אילו היו לנו מנהיגים בעלי כושר ביטוי צ'רצ'יליאני או בעלי פאתוס כדה-גול, זה היה הרגע שלהם להתייצב לפני העם ולומר לו שהשבוע החלה ההתנתקות מרצועת עזה. היא החלה בפועל ברגע שהוצא הצו לסגירת הרצועה. השבוע התברר שאין הבדל מהותי בין הג'יהאד האיסלאמי שמבצע פיגועים לבין רבני הבית הלאומי - שניהם שואפים למוטט את מדינת ישראל. אלה בדרך של פיגועי טרור, ואלה בכרסומו של השלטון הדמוקרטי במדינה.

באין לנו צ'רצ'יל ולא דה גול, קיבלנו ביום רביעי את שאול מופז אצל נסים משעל ובשבת נראה ונשמע את אריאל שרון ב"פגוש את העיתונות" עם רינה מצליח, לא בדיוק במה לקריאה דרמטית לעם להתייצב להגנת הדמוקרטיה. איש לא ייקח משרון וממופז את ההחלטה האמיצה לפנות את גוש קטיף ולהיפרד סופית מעזה. אך לא שרון ולא מופז לא העבירו את המסר, שמעבר למהלך המתוכנן מתנהל בפועל מאבק איתנים פוליטי ואלים בין השלטון הנבחר לבין האנרכיסטים של ארץ ישראל השלמה, ועד כמה חמורה הסכנה שהאויב מבית ייצא כשידו על העליונה.

בשבוע קריטי זה, שהיה בו פיגוע אמיתי בנתניה וגם מטען דמה שהניחו מטורפי הימין בתחנה המרכזית בירושלים, נחשף הרמטכ"ל דן חלוץ ככוכב נולד. באיגרת מרשימה לחיילי צה"ל, שמדברת ברחל בתם הקטנה לקראת תחילת ההתנתקות, ובהופעה מתוחה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הביע חלוץ ללא כחל וסרק את דעתו על המשחק באש שמנהלים מתנגדי ההתנתקות נגד סמכות המדינה, ומה זה עושה לצבא ולכוח ההרתעה שלו אם לא ימלא את הפקודות ולא יעמוד במשימתו.

ראינו השבוע רמטכ"ל בלי אג'נדה פוליטית, המותח ביקורת על גורמים המגדירים עצמם מנהיגים, שלקחו לעצמם בעלות על חיילים חובשי כיפות והדביקו להם תדמית של סרבנים פוטנציאליים. צה"ל אינו בוחר את משימותיו, הוא כותב באיגרת, "אלא מבצע אותן. זהו יסוד בלתי ניתן לערעור במדינה דמוקרטית. סרבנות היא מסלול חד סטרי שהעולה עליו לא יוכל לחזור לאחור. צה"ל לא יהיה סלחני, מתפשר או דו?משמעי בכל הנוגע לחובת הציות לביצוע המשימה החוקית שהוטלה עליו".

בניגוד לקודמו בתפקיד, בוגי יעלון, שלא אמר שום דבר חד משמעי, חלוץ מחה בוועדת החוץ והביטחון נגד הפוליטיקאים המדברים בכפל לשון בנושא הסרבנות. כשקוראים לצה"ל צבא גירוש וצבא עקירה, מה החייל צריך להבין מזה? מה אני כרמטכ"ל צריך להבין מזה? צה"ל זקוק להגנה מהדרג הפוליטי, לא להזמנה למצמץ או לסרב. חייל לא יכול לקבל פקודות משתי סמכויות נפרדות, מהרב והרמטכ"ל. דברים כדרבונות.

מהרגע שעזה נהפכה לשטח סגור, התחילה כאמור ההתנתקות. חלוץ מעדיף להגדיר את המהלך "בקרת הכניסה והיציאה מגוש קטיף". מתיישבי הגוש עצמם, לדעתו, הם ברובם שומרי חוק. במקור הסגר היה אמור להיכנס לתוקפו זמן קצר לפני הפינוי עצמו. אך הניסיון של גורמים פנאטיים ופרובוקטורים מבחוץ להיכנס לשטח הוא בלתי נסבל, לדעת הרמטכ"ל, מכיוון שמטרתם היא להתעמת ולהפריע לצה"ל לבצע את משימתו.

מפגן ההתחברות של מועצת יש"ע המיועד ליום שני הקרוב, שעלול להפוך למצעד ענק שישתתפו בו בין 50 ל70 אלף איש, נהפך למקור לדאגה. אף כי לדעת חלוץ רוב המשתתפים יסתפקו בהפגנה לא אלימה של עוצמה, הובאה בחשבון הסכנה שמלבד כ900 לא תושבים שכבר תפסו עמדות בגוש קטיף, עלולים להסתנן עוד כמה אלפי אנשים שיעדם יהיה להתעמת פיסית עם המשטרה ועם צה"ל ולשבש את הפינוי.

הרמטכ"ל, שתיכנן במשך חודשים את המבצע, משוכנע שהוא יושלם כמתוכנן. בתוך ארבעה שבועות, החל ב17 באוגוסט, נהיה מחוץ לעזה. צעד קטן בשטח, צעד גדול לכל המאמינים שהסדר שלום אינו חלום.

אז עכשיו אחרי שהסברנו שאין הבדל מהותי בין הג'יהאד האיסלאמי שמבצע פיגועים לבין רבני הבית הלאומי אנחנו לבנים, רחוצים ונקיים לשבת.

או, כמו כותבים רבים (גם כאן), פשוט מגזים מחוץ לכל הגיון בשם עמדתו.

אני לא אוהב את הכתיבה של יואל מרקוס באופן כללי וגם חושב שבדרך כלל אין לו מה להגיד. אבל הוא כותב מנוסה וקשה לי להאמין שזו פליטת קולמוס. המאמר הזה ריק מתוכן באופן כללי ולכן האמירה הבוטה הזו מתבלטת במיוחד. אני מניח שהמשפט הזה הוא למעשה הרעיון המרכזי וכל השאר זו רק עטיפה.

האם הוא באמת מתכוון לזה או שהוא מנסה לזעזע? קשה לדעת. מרקוס הופך יותר ויותר לשופר לשכת ראש הממשלה ולכן אני נוטה להאמין שזה נסיון לזעזע ולהמשיך במגמת ההסתה נגד מתנגדי ההתנתקות. מדוע הסתה? משום שמעשי התנועה הקוראת לסרבנות ושאר מעשים עברייניים חמורים מספיק והשוואתם לפיגועי טרור היא זילות נוראי של נפגעי הטרור מחד ודמוניזציה מוגזמת של הרבנים שאינה לצורך מאידך. הממשלה, כמקובל בשעת משבר, מבקשת לצור (ויוצרת על ידי כך) אויב שישמש כשק חבטות. לא, מרקוס לא מקבל משכורת ממשרד ראש הממשלה, אבל הוא מרגיש לאן הרוח נושבת.

כמאמר הסתה נגד המתנחלים (ומייטננס) , שמירה תפעולית על האתרוג.
יואל מרכוס הוא מכשיר שלטוני ותו לוא.

אפילו ביחס למאמרים של מרקוס המאמר הזה עלוב במיוחד ..(וזה השג לא מובטל)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”