הבורר ישי לויט עומד מאחורי פסק הדין בו קבע כי קבוצת ליברמן - שנציגיה היו צדיק בינו ורם כספי - רימתה את מפרק הקבוצה הפולנית08:53 | 24.7.2005 אמיר הלמר "ברור על פני הדברים כי משניתן פסק הבוררות הקובע כי קבוצת ליברמן אחראית בנושאים מסוימים כלפי ארט-בי וכי נציגי קבוצת ליברמן הטעו את ארט-בי והבריחו מעיקול את התשלום הנוסף, מבקשים קבוצת ליברמן ונציגיה להביא לבטלות ההכרעות, אפילו במחיר של הגשת בקשה חסרת בסיס וניסיון לפגוע בבורר עצמו".

דברים נחרצים אלה אמר השופט בדימוס ישי לויט, המשמש כבורר בסכסוך בין מפרקי חברת ארט-בי הפולנית, שנציגם בישראל הוא עו"ד יצחק מירון, לבין קבוצת ליברמן. ליברמן היא בעלת השליטה לשעבר בחברת פז, ונציגיה בישראל היו בתקופה הרלוונטית איש העסקים צדיק בינו ועורכי הדין רם כספי, צבי אגמון ויהושע רוזנצוויג.

לויט אמר את הדברים במסגרת החלטתו לדחות את בקשתה של קבוצת ליברמן - שיוצגה באמצעות עו"ד פנחס רובין - כי על לויט להפסיק לכהן כבורר. ליברמן נימקה את בקשתה בטענה שהתגלה לה ולנציגיה באחרונה כי לפני שמונה כבורר, ניהל לויט מו"מ עם נציגים בחברת פז להקמת תחנת דלק על שטח שבבעלותו ובבעלות בני משפחתו בחדרה. קבוצת ליברמן ונציגיה טענו כי המו"מ נכשל לאחר שכבר היה סיכום עקרוני, ופז חזרה ממנו.

לטענתם, היה על לויט לגלות את העניין בטרם מונה כבורר משום שהעניין הופך אותו לבעל נגיעה אישית בפרשה. לטענת נציגי ליברמן, אילו היו יודעים על כך מבעוד מועד היו מסרבים למנותו לבורר.

בקשת קבוצת ליברמן להעביר את לויט מתפקידו עלתה שבועות אחדים לאחר שלויט נתן פסק דין חלקי בבוררות, בו קבע נחרצות כי נציגיה של קבוצת ליברמן בישראל - בינו ועוה"ד כספי, אגמון ורוזנצוויג - רימו את מפרק ארט-בי. על פי פסק הדין החלקי, המרמה התבצעה בקשר לאי-גילוי של תשלום בסך 17 מיליון דולר שהעבירה קבוצת ליברמן לאנדרי בגשיק, חבר הקבוצה הפולנית שהיתה בעלת מניות בפז. (ראה מסגרת)

קביעות בלתי מחמיאות לגבי בינו ועורכי הדין

בעקבות הפרסומים שליוו את פסק הבוררות של לויט - שכלל קביעות בלתי מחמיאות לגבי פעילותו של בינו ולגבי חלקם של עורכי הדין בפרשה - התברר לקבוצת ליברמן, לטענתה, על קיומו של אותו מו"מ שניהל לויט בזמן כהונתו כשופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב. בעקבות הגילוי ביקשו נציגי הקבוצה לקיים ישיבת בוררות בפני לויט יחד עם בא כוחה של ארט-בי בישראל, עו"ד מירון, שבה ביקש עו"ד רובין מלויט כי יפסיק את כהונתו כבורר.

עו"ד מירון, שהמתין לפסק הבוררות במשך שנים, ביקש כי נציגי קבוצת ליברמן יאמתו את כל טענותיהם בתצהירים שיוגשו לבורר, על מנת שניתן יהיה לחקור אותם על טענותיהם. עוד העלה עו"ד מירון סברה כי בקבוצת ליברמן ידעו על העניין, אך עיכבו את העלאתו ליום פקודה.

לויט עצמו טען באותה ישיבה כי אכן ניהל מו"מ להקמת תחנת דלק על הקרקע, אך אינו מבין על מה המהומה. לדבריו, המו"מ כלל לא הבשיל, והצדדים נפרדו ללא כל טענות הדדיות ומבחינתו אין ולא היה חשש למשוא פנים. לויט הודיע בישיבה כי ידון בפרטי הבקשה, וייתן פסק דין מנומק בתוך תקופה קצרה.

ואולם, מאחר שמבחינה פרוצדורלית המועד האחרון להגשת בקשת הפסילה לבית המשפט התקרב, הזדרז עו"ד רובין להגיש לביהמ"ש בקשה לפסול את לויט מניהול המשך הליכי הבוררות וכן לבטל את פסק הדין החלקי שנתן בפרשה. ואולם, בבקשתו ביקש רובין מביהמ"ש לא לקיים דיון בתיק עד שייתן לויט את החלטתו הסופית.

בשבוע שעבר נתן לויט, כאמור, את החלטתו הסופית, וקבע כי אין מקום להיענות לבקשה ולפסול עצמו מהמשך הליכי הבוררות. "התרשמתי כי בקשת קבוצת ליברמן באה רק כדי להפסיק את הליך ההכרעה במחלוקת, ולא מטעמים עניינים אלא מטעמים חסרי שחר נגד הבורר, דבר שלאור התמשכות ההליכים עשוי להביא להתשת הצד השני.. חוששני שהסיבה האמיתית להגשת הבקשה הנוכחית הינה 'אסטרטגיה משפטית' ולא טענות אמיתיות".

בהחלטתו, המשתרעת על 41 עמודים, לא חוסך לויט ביקורת, הן מקבוצת ליברמן והן מבא כוחה. לגבי המישור העובדתי טוען לויט כי טענת קבוצת ליברמן - לפיה לאחר שחברת פז הודיעה לו על הפסקת המו"מ, הוא לא היה מרוצה מכך משום שהדבר גרם לו ולמשפחתו הפסד של רווח עתידי (לטענת פז מדובר בהפסד של כ-2.2 מיליון שקל, א.ה) - "אינה נכונה בלשון המעטה".

לויט מצייר את המו"מ באור שונה. לטענתו, כל המו"מ נוהל על ידו מ-2000 עד ל-2001 כנציג המשפחה מול יורם כהן, מנהל המחלקה העסקית באגף הנדל"ן בפז. לויט טען כי היה ברור לו שהסיכויים לקבל היתר בנייה לתחנת דלק על הקרקע היו קלושים, והדבר בא לידי ביטוי בטיוטות ההסכמים. לויט הוסיף כי מאחר שלא ניתן מעולם היתר בנייה להקמת התחנה, לא ניתן לדבר כלל על ציפייה לרווח, וכל המו"מ עם פז הוא למעשה "ביצה שלא נולדה".

לויט הוסיף כי המו"מ לווה בחששות אמיתיים מצידו לגבי האפשרות שהעסקה תצא אל הפועל, וכאשר חברת פז הודיעה שאינה מעוניינת בהמשך המו"מ, "לא רק שלא היה על בלבי עליה, אלא הרגשתי הקלה מסויימת והדבר היה לשביעות רצוני".

בנוסף טען כי למיטב ידיעתו ניהלה חברת פז את המו"מ עמו בצורה מקצועית והוגנת ובתום לב - וכך נהג אף הוא. לפיכך, לטענתו, אין לטענות קבוצת ליברמן כאילו הוא נפגע מאופן ניהול המו"מ על מה לסמוך.

את החלטתו לדחות את הבקשה מבסס לויט בעיקר על כך שחברת פז עצמה לא היתה צד להליכים בבוררות שלפניו, ואיש לא טען מעולם שהיא בעלת דין או בעלת עניין בתוצאות הבוררות. המחלוקת בבוררות נגעה בסוגיית השליטה במניות החברות המחזיקות בשליטה בפז, אך פז עצמה לא היתה צד להליכים.

"הבוררות היתה בעלת הד תקשורתי גדול"

לפיכך, קבע לויט, גם אם יקבל את כל טענות קבוצת ליברמן לא מתקיימות העילות לפסילת בורר. "חברת פז אינה צד להליך הבוררות ולכן מו"מ עסקי שהיה ל'משפחת לויט' באמצעותי עם פז - בנושא שהוא זר לגמרי לנושאי הבוררות והסתיים בלא כלום זמן משמעותי לפני מינויי כבורר - אינו רלוונטי בכל הקשור לצדדים לבוררות...ואף לא רלוונטי לעניין מהימנות או משקל עדויות עדי הצדדים וטענותיהם".

עוד כתב הבורר לויט בהחלטתו: "אין ולא היה לי מעולם עניין אישי במחלוקת שבבוררות ובתוצאותיה, ולא היתה לי נטיית לב ולו קלה שבקלות לצד כלשהו. פעלתי כבורר בתיק זה באובייקטיביות אישית ומקצועית, כפי שפעלתי במשך 25 שנות כהונתי כשופט. לא היה ואין כל חשש למשוא פנים או לעניין אישי שלי בבוררות ובתוצאותיה, ולא היה ואין כל חשש למראית פני הצדק".

לגבי אי גילוי קיומו של המו"מ עם פז, אמר לויט: "העובדה שהדברים היו כה רחוקים ולא קשורים היתה כנראה הסיבה כי בעת קבלת תפקיד הבורר המו"מ כלל לא עלה במחשבתי. לא קישרתי בין הדברים גם כאשר בחנתי ראיות הנוגעות לשווי חברת פז".

לויט מציין כי במקרה זה לא רק שאין חשש למשוא פנים או לעניין אישי, אלא שבפועל בפסק הבוררות החלקי הוא קבע כי קבוצת ליברמן צודקת בכמה מטענותיה, וכי הדבר הביא לדחיית החלק הארי של תביעת מפרקי ארט-בי. לדבריו, התביעה הגדולה שבגינה נוהלה הבוררות היתה להשבת מחצית ממניות פז, בשווי של יותר מ-150 מיליון דולר - וזו נדחתה.

לויט מפקפק בהחלטתו בטענת קבוצת ליברמן לפיה עובדת קיומו של המו"מ "נגלה לה לאחרונה באקראי לאחר שעובד בכיר שלה לשעבר קרא על החלטת הביניים ותוכנה בתקשורת". לויט קבע כי מאחר שאין לו ידיעה על כך והדברים לא נתמכו בתצהיר, אין באפשרותו לקבל את הגרסה הזו. "הבוררות הזו היתה בעלת הד תקשורתי גדול", אמר לויט.

"הבוררות ומינוי הבורר פורסמו בהזדמניות לא מעטות בכלי התקשורת.. לא נראה לי סביר כי אותו עובד לשעבר בפז נתקל בפרסומים רק לאחר שניתן פסק הבוררות המקבל חלק מהתביעה כנגד קבוצת ליברמן. מותר להרהר שמא הדברים היו ידועים לקבוצת ליברמן עוד בטרם מתן פסק הבוררות והיא לא טענה בעניין משום שהנושא כלל לא הטריד אותה עד שקראה את הכתוב בפסק הבוררות".

לויט הוסיף כי בחירתה של קבוצת ליברמן לא להגיש תצהירים לגבי גרסת נציגי הקבוצה בעניין אופן גילוי הפרשה נבעה ככל הנראה מחששם "שמא הגרסה תתמוטט. שהרי יקשה לכזב בפני אודות המו"מ המוכר לי".

לויט ציין כי החשש היה גדול מספיק כדי שלא יוגשו תצהירים, על אף שלדעתו אי צירוף התצהירים לבקשה שהוגשה אליו חוסם את הדרך להגשת התצהירים לביהמ"ש. ואולם, עו"ד רובין סבר אחרת, ולבקשה שהוגשה לביהמ"ש צורפו תצהירים רבים - הן של נציגי קבוצת ליברמן והן של עובדי פז שהיו, לפי הנטען, מעורבים במו"מ.

לסיכום אמר לויט: "נער הייתי וגם זקנתי (כ-30 שנים כשופט ובורר) ומעולם לא ראיתי בקשה חסרת שחר וחסרת תום לב שכזו". לויט הוסיף כי למרות הכל, לא יהיה בבקשה להשפיע על קביעותיו בבוררות בעתיד, שייעשו רק לפי אמות מידה אובייקטיוויות "כמקובל על שופטי ישראל".

בינו, כספי, אגמון ורוזנצוויג עלולים לשאת אישית בחוב אם קבוצת ליברמן לא תשלם

במסגרת בקשת קבוצת ליברמן לפסול את לויט מהמשך הבוררות ולבטל את פסק הבוררות החלקי שכבר נתן לויט, חתמו נציגי הקבוצה באותה עת - איש העסקים צדיק בינו ועוה"ד רם כספי, צבי אגמון ויהושע רוזנצוויג - על תצהירים שצורפו לבקשה.

כדי להסביר מדוע נדרשת מעורבותם בעניין, הוסיפו עורכי הדין שמייצגים את קבוצת ליברמן וחתומים על הבקשה, הערת שוליים לבקשה, לפיה לנציגי ליברמן, לפי הסכם הבוררות, עניין אישי בתוצאותיה. מהו אותו עניין אישי? מסתבר שלהסכם הבוררות שנחתם בשנת 1997 בין ארט-בי לבין קבוצת ליברמן היה נספח שקבע מספר הסכמות. באותו נספח נקבע כי נציגי קבוצת ליברמן ונציגי ארט-בי (המפרק הפולני ונציגו בישראל עו"ד אליהו מירון ז"ל) לא יהיו צדדים להליך הבוררות.

מדוע היו צריכים הנציגים להיות חלק מתביעת הבוררות באופן אישי? לגבי נציגי קבוצת ליברמן הדבר ברור. לאורך כל פסק הבוררות מנתח לויט את פעולותיהם של נציגי הקבוצה שפעלו כשלוחים של קבוצת ליברמן האוסטרלית.

למעשה כמעט שאין במהלך פסק הבוררות התייחסות לפעולות שביצעה משפחת ליברמן בפרשה (מלבד הכנסתם של הפולנים לפז), וכל הפעולות שלאחר מכן בניסיונות הניתוק בין ליברמן לקבוצה הפולנית והקשר מול נציגי המפרק (כולל טענות כי בינו הוא זה שהביא את עו"ד מירון ז"ל לתפקיד נציג המפרק בארץ) נעשו על ידי נציגיה בישראל.

יתרה מכך, בפסק הבוררות מיחד לויט פרק קצר לעניין ספציפי, והוא שבימים הסמוכים לסגירת ההסכמים שאיפשרו הורדת העיקולים על מניות פז וביצוע התשלום הנוסף בסך כ-17 מיליון דולר לקבוצת בגשיק טרחו כל נציגי קבוצת ליברמן לדרוש ולקבל כתב שיפוי מלא ממשפחת ליברמן על כל הפעולות שביצעו עבורם בפרשה. לויט רואה בכך אינדיקציה נוספת לכך שנציגי קבוצת ליברמן חששו מכך שתוטל עליהם אחריות למעשיהם.

מצד שני, גם לנציגי קבוצת ליברמן היו טענות קשות כנגד עו"ד מירון ז"ל, כאשר הטענה המרכזית היתה שהוא ידע על ביצוע התשלום הנוסף וכל השאר היתה העמדת פנים מצידו.

מכל מקום הצדדים החליטו שאין טעם לגרור את עצמם באופן אישי לתוך הבוררות, ולכן התביעות האישיות לא הוגשו במסגרתה. הצדדים החליטו כי לאחר שתסתיים הבוררות הם יבחנו את הצורך בכך.

וכך הם קבעו בנספח שצורף להסכם הבוררות: "חרף העובדה שנציגי ליברמן, כמו גם נציגי ארט-בי, לא יהיו צדדים להליך הבוררות. הם יהיו קשורים בממצאים העובדתיים כפי שיקבעו בפסק הבוררות לאחר שיאושר בבית המשפט בפסק דין סופי שאין עליו ערעור, וממצאים אלו יהיו השתק פלוגתא במסגרת כל הליך משפטי שיינקט כלפיהם".

אלא שבאותו נספח נקבע עוד כי ארט-בי ונציגיה מוותרים מראש ולא יהיו רשאים לנקוט בהליכים משפטיים נגד נציגי קבוצת ליברמן באופן אישי, אלא אם פסק הבוררות ישית חיוב כלשהו על קבוצת ליברמן וזו לא תקיים אותו בתוך 60 יום ממועד אישור פסק הבוררות.

מאידך הסכימו נציגי ליברמן שלא לנקוט הליכים כנגד נציגי ארט-בי, אלא רק במקרה שפסק הבוררות יקבע כי נציגי ארט-בי ידעו על התשלום הנוסף לקבוצת בגשיק ורק כנגד מי שיקבע כי ידע על כך.

פסק הבוררות החלקי של לויט מבחינה זו מבטל את היכולת של נציגי קבוצת ליברמן לתבוע כספים מנציגי ארט-בי, שכן לויט קובע במפורש שעו"ד מירון ז"ל לא ידע על התשלום הנוסף. מאידך, בינו, כספי, אגמון ורוזנצוויג חשופים כעת לתביעה אישית, והם יהיו קשורים בממצאיו של לויט שקבע כי קבוצת ליברמן רימתה את המפרק במידה ובסופו של דבר כשיפסק הסכום אותו צריכה קבוצת ליברמן לשלם היא לא תעשה זאת. ההערכות מדברות כי התשלום שיפסק (במידה ופסק הבוררות לא יפסל) לא יהיה גבוה מ-30 מיליון דולר.

מקורבי קבוצת ליברמן: ניגוד העניינים בו נמצא לויט זועק לשמיים

החלטתו של הבורר לויט לא לפסול עצמו מהמשך הדיונים בהליכי הבוררות מגיעה לאחר שקבוצת ליברמן הגישה באחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפסול אותו מהמשך הדיונים.

בבקשה זו, בניגוד לבקשה שהונחה בפני לויט עצמו, הוגשו תצהירים של מי שהיו לכאורה מעורבים במו"מ שהתקיים עם לויט על הקמתה של תחנת הדלק על המקרקעין המשפחתיים בחדרה. כמו כן, צורפו לבקשה תצהירים של כל נציגי קבוצת ליברמן על כך שאם והיו יודעים על אותו מו"מ, הם לא היו מסכימים כי לויט ישמש כבורר.

ואולם, התצהירים הללו לא הונחו בפני לויט. לויט מתייחס לכך בהחלטתו ואומר כי הבחירה שלא להגיש לו תצהירים נבעה מהחשש שגרסת קבוצת ליברמן תתמוטט, "שהרי יקשה לכזב בפניי אודות המו"מ שמוכר לי". לויט הוסיף כי אי הגשת התצהירים במסגרת הליך הבוררות חוסמת את דרכה של קבוצת ליברמן להגישם בהליך בביהמ"ש. "יהיה זה, לעניות דעתי, שימוש לא תקין בהליכי בית המשפט אם יוגשו לביהמ"ש תצהירים שלא הוגשו בבוררות", כתב לויט בהחלטה.

ואולם, ההחלטה של קבוצת ליברמן להגיש את התצהירים לביהמ"ש ולא לבורר היתה החלטה מושכלת. מקורבים לקבוצה אמרו כי לא ייתכן שעניין זה יידון בפני הבורר, אשר ייאלץ לקבוע מי דובר אמת - הוא עצמו (הבורר) או מי שמצהירים נגדו. ניגוד העניינים של לויט במקרה זה, אומרים המקורבים, זועק לשמיים.

עוד אמרו מקורבי הקבוצה כי ברור שההחלטה הארוכה שכתב לויט בעניין פסילתו - תוך כניסה לנבכי המו"מ שהתקיים - מטרתה להוות משקל נגד מול התצהירים שהוגשו בביהמ"ש, משום שהבורר אינו צד להליך הפסילה שלו בביהמ"ש, אלא אם ביהמ"ש מבקש את עמדתו. בדרך זו, אומרים המקורבים, דאג לויט שעמדתו המלאה תהיה בפני בית המשפט.

לא שהוא יטרח להתעסק איתך, אבל בכל זאת...

החלאה כבר הורשע בדין בפרשת הפגישה הלילית = עבריין !

ועכשיו יש חיזוק נוסף לדרכו העבריינית בפסק בורר של שופט מכובד וישר דרך !!!!!!

וכל היתר מעניין לי את קצה הסוליה גם עו"ד כספי שמוזמן לעשות ככל העולה על רוחו. העובדות חזקות ממנו !!!!!!!

עו,ד רם כספי הוא עבריין וסטאטוס זה נקבע לו על ידי בית משפט שהרשיע אותו בפרשת הפגישה הלילית.

קביעותיו האקטואליות של הש' בדימוס לויט מטילות שוב צל על אופיו של העבריין