 |
26-07-2005, 23:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.04.02
הודעות: 684
|
|
|
הדמוקרטיה צריכה לתקוף
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי חתול-רחוב שמתחילה ב "מתנחלים לבג"ץ: חופש הדת מחייב להתנגד לפינוי בכוח"
מעל הפקודה לביצוע ההתנתקות מתנוסס דגל כחול-לבן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
רבים מהמתנחלים שכחו אולי את תלמודם, אבל את הטעמים החזקים ביותר להכרח שבשמירת שלטון החוק ניתן למצוא במקורות היהודיים. רבי חנינא, סגן הכוהנים, אמר ש"אלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו". רש"י הסביר שההוראה הניתנת בפרשת שופטים שלא לסור מהדרך תקפה, "אפילו אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל".
בית המשפט העליון עשה שימוש בדברים אלה בהקשר של ציות לדבר הכנסת ולהוראה מכוח חוק המבטא את ריבונות העם כולו. בג"ץ דחה לאורך השנים, וגם לאחרונה, סרבנות גיוס משמאל על רקע אידיאולוגי של התנגדות להחזקה בשטחים. השופטים הבהירו, כי הכרחי לראות בהכרעה הדמוקרטית את חישוק הברזל המונע התפוררות חברתית ויצירת מצב שבו "איש הישר בעיניו יעשה".
החיבור בין ההתנתקות לשלטון החוק הדוק הרבה יותר מאשר החלטות מדיניות אחרות של הממשלה, שלא זכו לאישור ולגיבוי. החלטת הממשלה בעניין ההתנתקות אושרה בחוק הכנסת. חוקתיותו של חוק זה נבחנה בדקדקנות בבג"ץ והרכב מיוחד של 11 שופטים, שאחד מהם התנגד בדעת מיעוט, קבע כי החוק משרת "תכלית ראויה". הכנסת דחתה ברוב גדול הצעת חוק לדחיית ביצוע ההתנתקות.
שלטון החוק יצא בשבוע שעבר לקרב על קיומו הלכה למעשה. פעולה נחושה של המשטרה והצבא הצליחה לסכל את מימוש רצונם של אלפי מפגינים, שביקשו להגיע לגוש קטיף ולמנוע את אכיפת הצו שהוציא ראש הממשלה מכוח חוק יישום ההתנתקות, המגביל את הכניסה לשטחים העתידים להתפנות. הנחישות הזאת תעמוד למבחן בכל יום מחדש, והשלמה עם הפרת חוק "קטנה" סופה שתביא להידרדרות מסוכנת.
הנחישות ההכרחית, המתבקשת לנוכח הנסיבות, באה לידי ביטוי בהחלטת הרמטכ"ל, דן חלוץ, שלפיה חייל שיורשע בסירוב פקודה לא יוכל לשרת עוד כלוחם, בנוסף לעונש המאסר שיוטל עליו. מדובר בגזירה קשה שתפגע בטובי הלוחמים. היא מתחייבת לגבי מפקד-לוחם, בעל תפקיד "מוביל", שלא יוכל לדרוש מחייליו לציית לפקודה נוכח סרבנותו שלו. לפי החוק, חובת הציות בצבא היא רחבה וחלה גם על פקודה בלתי חוקית, ובלבד שאינה בלתי חוקית בעליל. מעל הפקודה לביצוע ההתנתקות לא רק שלא מתנוסס דגל שחור, אלא דגל כחול-לבן שהתורן שלו הוצב על ידי שלוש הרשויות - המבצעת, המחוקקת והשופטת.
בית המשפט העליון נתן ביום חמישי האחרון החלטה חשובה, שלא זכתה להד תקשורתי, בעניין המאבק חסר הפשרות נגד עבירות של התקהלות אסורה, התפרעות ופרסומי המרדה. בהרכב מיוחד של חמישה שופטים אישר בית המשפט, פה אחד, את מעצרם עד לתום ההליכים של מייסדי תנועת "הבית הלאומי".
ההרכב המיוחד, בראשות נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, נדרש לעיצוב הלכה בעלת משמעות תקדימית חזקה במיוחד, גם כלפי הרכבים אחרים של בית המשפט העליון, בשאלה הכללית הנוגעת ללגיטימיות של השימוש באמצעי החריף של מעצר עד תום ההליכים. זאת בגלל פגיעתו הקשה בחירות האדם, גם במקרה של קיום "יסוד סביר" לחשש לסיכון שלום הציבור על ידי הפרות חוק.
בית המשפט, מפי השופט ברק, הדגיש את חשיבות חופש הביטוי גם לצורך השמעת "דעות מרגיזות וסוטות", אולם לא השאיר מקום לספק כי חופש זה אינו כולל היתר להתפרעות או לאלימות, להסתה או להמרדה. ברק הזכיר את אמרתו הידועה של השופט האמריקאי אוליבר וונדל הולמס, כי חופש הביטוי אינו כולל זכות לצעוק "אש" באולם תיאטרון, וציין כי הנאשמים אינם מסתפקים גם בכך "אלא הם מציתים אש ליד חביות דלק".
דברי ברק שלפיהם "חופש הביטוי וההפגנה אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם", או "על החופש 'לעצור את המדינה' ולסכן את ביטחונם של הפרט והכלל" - הם "אור ירוק" לרשויות כולן לפעול ללא פשרות לשמירת שלטון החוק, שבלעדיו, כדברי השופט מישאל חשין, "לא תיכון לא חברה ולא ממלכה".
המסקנה הכוללת היא שהדמוקרטיה המתגוננת שלנו צריכה בימים אלה להגן על עצמה נגד המורדים בה מבפנים ולהפוך לדמוקרטיה תוקפת, עם כל הכאב האנושי הכרוך בכך.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0 |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
