|
הנה מקור ראשון מסכם כמה מן ההשוואות שנעשו לנאציזם
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי חתול-רחוב שמתחילה ב "תביא אותם אותם אחת לאחת נבחן וננתח מי החמורה מכולם ומי באמת עושה"
מאי 1982. עמוס אילון צופה עתידות:
"פעולות הממשל הצבאי, המחרים ספרים בשטחים, הן רק חלק מההכנות למשטר פשיסטי. במהרה יהיה פה הכל, מחנות ריכוז ושריפת ספרים" (ג'רוזלם פוסט').
דצמבר 1984. שולמית אלוני מאבחנת:
"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית" ('דבר').
1985. יאיר קוטלר מנסח כותר:
'הייל כהנא' הוא שם ספרו של יאיר קוטלר שהופיע בהוצאת מודן ועסק בח"כ הרב מאיר כהנא.
יולי 1986. יגאל תומרקין זוכה להארה:
"כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה", אומר הפסל בראיון לעיתון 'תל אביב'. שנתיים מאוחר יותר, במאי 1988, אמר תומרקין בראיון ל''ידיעות אחרונות': "כשרואים אותם (את החרדים) מבינים מדוע היתה שואה, מדוע לא אוהבים יהודים... ברור שברגע שרואים את השחורים האלה, שמשריצים ילדים על ימין ועל שמאל...", וכן "אני מזהה דתיים לפי הריח שלהם". ב-1998 זכה תומרקין בפרס זוסמן מטעם יד ושם על עבודותיו בנוגע לשואה, אך מתן הפרס בוטל בשל מחאה נגדו. למרות כל התבטאויותיו השנויות במחלוקת, קבל תומרקין ביום העצמאות האחרון את פרס ישראל לפיסול.
יולי 1987. מוטקה יחזקאלי משתדל לאהוב:
"יכולנו לאהוב אותם (את החרדים) אילו היינו נוהגים בהם כמו עמים אחרים: אילו סגרנו אותם בשמורות טבע (גטאות), והיינו מעבירים ביניהם תיירים תמורת תשלום" ('דבר').
אוגוסט 1987. ישעיהו ליבוביץ ישיר כדרכו:
"חיילים ההולכים לשרת בשטחים הכבושים הם יודו-נאצים", אמר בראיון רדיו מי שהוכתר זה מכבר למצפונה המוסרי של החברה הישראלית. דבריו של פרופ' ליבוביץ עוררו סערה רבתי, אך הוא סירב לחזור בו, ואף חזר על דבריו בהזדמנויות נוספות.
אפריל 1995. משה צימרמן קובע (אולי) ותובע:
ביום 28.4.95 פורסמה במקומון 'ירושלים' של רשת 'ידיעות תקשורת' כתבה שייחסה למשה צימרמן, פרופסור להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית המתמחה בהיסטוריה של הרייך השלישי, דברים אלה:
"הרי כבר היום, ואני מתייחס לתהליך שרק צובר תאוצה, יש מגזר שלם בחברה הישראלית, שללא היסוס אני קובע שהוא העתק של הנאצים. תראה את ילדי חברון, הם בדיוק כמו נוער היטלר. מנפחים להם מגיל אפס את השכל על ערבים רעים, על אנטישמיות, על איך כולם נגדנו. הופכים אותם לפרנואידים בני גזע עליון, בדיוק כמו נוער היטלר".
כמה מילדי חברון, וביניהם בני משפחת שני, הגישו תביעת לשון הרע נגד צימרמן, ואילו צימרמן, מצדו, הגיש תביעה נגד רשת 'ידיעות תקשורת' בטענה שלא אמר כדברים שיוחסו לו בכתבה, וכי הופר הסכם שלפיו תובא הכתבה לעיונו טרם פרסומה.
בפסק הדין קבעה השופטת מרים מזרחי כי לא הוכח שצימרמן אכן אמר את אשר יוחס לו בכתבה, וכי טענתו בדבר הפרת הסכם צודקת. אלא שבימים אלה מתקיים הליך משפטי אחר, תובענה של צימרמן נגד עיתון הארץ שציטט את הדברים שהופיעו במקומון וייחס אותם לצימרמן. במסגרת ההיערכות של עיתון הארץ להליך המשפטי, גילו עורכי הדין של העיתון שתי כתבות בעיתון 'דר שפיגל' פרי עטו של העיתונאי הגרמני יורגן הורגרפה, ידידו של צימרמן שהעיד לטובתו במשפט כנגד ידיעות, שבהן הורגרפה עצמו מייחס לצימרמן במפורש אותן האמירות שיוחסו לו בכתבה במקומון.
בכתבה מיום 11.9.95 כתב הורגרפה: "הם מתנהגים 'כמו ההיטלר יוגנד', אומר פרופסור משה צימרמן המלמד היסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית בירושלים". יומיים לאחר מכן כתב בכתבה נוספת: "משה צימרמן, פרופסור להיסטוריה גרמנית בירושלים, הביע למשל את דעתו על צאצאי המתנחלים הקיצוניים בחברון ואמר כי הם כמו ההיטלר יוגנד". בעקבות כך טענו בידיעות תקשורת כי צימרמן עשה יד אחת עם הורגרפה והעלים מבית המשפט מידע קריטי וחיוני, שלפיו אפילו העד מטעמו מייחס לו את אותן האמירות שהובאו בכתבה .
אוקטובר 1995. אבישי רביב מחלק כרזות:
בהפגנת הימין בכיכר ציון נגד הסכמי אוסלו מפיץ אבישי רביב, שעתיד להתגלות כסוכן פרובוקטור מטעם השב"כ, כרזות המציגות את ראש הממשלה יצחק רבין כקצין אס-אס נאצי. מעשהו של הסוכן משמש עד היום בפיהם של דוברים התוקפים את התנהגות הימין ערב הרצח.
אוקטובר 1995. אמנון דנקנר צד "נאצי":
התוכנית 'פופוליטיקה' בערוץ 1 עסקה כשבועיים לפני רצח רבין בהפגנות רחוב שהתקיימו בירושלים נגד הסכמי אוסלו ופעולותיו של ראש הממשלה המנוח. לאחר שהוקרנו קטעים מצולמים מהפגנה, גינה חבר הצוות הקבוע של התוכנית טומי לפיד את פעיל הימין איתמר בן-גביר שישב באולפן, ואז שאל אותו בן-גביר: "איפה היית כאשר קראו לרב כהנא נאצי?". הדבר עורר את חמתו של חבר צוות אחר, העיתונאי אמנון דנקנר, שהטיח בבן-גביר: "הרב כהנא היה נאצי", ובהמשך הוסיף: "מותר להתגונן מול איתמר, הנאצי הקטן הזה". לאחר שהדברים הללו גרמו לסערת רוחות המשיך דנקנר והוסיף: "סתום את הפה נאצי מלוכלך".
בזמנו קיבל בית המשפט השלום את תביעתו של בן-גביר נגד דנקנר ופסק כי אכן נעברה עבירת לשון הרע וכי על דנקנר לפצות את בן-גביר בסכום סמלי של שקל אחד. בן גביר ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, אולם גם דנקנר ערער על עצם הגשת התביעה נגדו על הוצאת לשון הרע. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של דנקנר וקבע כי כינויים מהשואה כולל הביטוי "נאצי" נכללים בגדר חופש הביטוי שהוא זכות הנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לפיכך, קבע בית המשפט, לא הייתה זו עבירה לכנות את בן-גביר "נאצי".
איתמר בן-גביר הגיש ערעור על החלטת המחוזי, ובית המשפט העליון אמור לדון בסוגיה ולקבוע האם יש בביטוי "נאצי" משום הוצאת לשון הרע.
מאי 1996. שולמית אלוני מאבחנת עוד:
"עורכי דר-שטרימר (ביטאון התעמולה של המפלגה הנאצית) היו נהנים לקרוא את הכותרות הללו של תעמולת הליכוד" ('הארץ').
ספטמבר 1996. מיכאל הרסגור מגן על הדמוקרטיה:
"ראשי החרדים", כתב ההיסטוריון במאמר בעיתון 'הארץ', "הם אויביה של הדמוקרטיה לא פחות מהחולצות השחורות או מראשי מפלגת הפועלים הסוציאל-סוציאליסטית של גרמניה" (שמה המלא של המפלגה הנאצית).
יוני 1999. שולמית אלוני ממשיכה לאבחן:
"נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס (שר התעמולה הנאצי)" (ראיון למוסף 'הארץ')
מאי 2000. אדם חופרי מרגיש אדם חופשי:
סטודנט לפסיכולוגיה, אדם חופרי, פרסם בביטאון אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב מאמר שהוא מכנה "תזה" ובו הוא כותב בין השאר: "אזרח, הדת היא אויבתך, חובה על כל אזרח ישראלי להילחם בה... כשבוחר אדם להאמין לשקרים האלה, הוא משליך לפח האשפה את מהות האדם... יבואו אחרים ויגידו זה עושה טוב... גם מצטרפים רבים לתנועה הנאצית הרגישו התרוממות רוח ושמחה".
יושב ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב התנצל על הדברים לאחר פרסומם ולאור ההד השלילי שקיבלו בתקשורת הכללית.
מאי 2000. מעיין שיינפלד מוצא את מקור הצרות:
כשמונים תלמידים מישיבת ההסדר בשילה, מלווים ברבניהם, הגיעו לקיבוץ כפר-חרוב בגולן – מדווח 'מעריב' – וסעדו את לבם על המדשאה המקומית לאחר שקיבלו היתר לכך. מעיין שיינפלד, צעיר תושב המקום, תבע מהם להסתלק: "בגללכם כל הצרות", אמר. "חבל שלא נשרפתם בשואה". אחר כך ירק לעברו של אחד הרבנים. כשרב הישיבה פנה אל אנשים נוספים בקיבוץ כדי לקבל מהם סעד, ביקשו התושבים שהקבוצה תעזוב את המשק. איריס שובל, מזכירת הקיבוץ, אמרה לאחר האירוע כי חברי הקיבוץ "מתביישים בהתנהגות זו, ומגנים אותה בשאט נפש". לדבריה מעיין אינו חבר הקיבוץ.
ספטמבר 2000. אורי ליפשיץ נפטר מטפילים:
הצייר אורי ליפשיץ, מהבולטים שבאמני ישראל, עלה לכותרות בעקבות ראיון ב'ידיעות אחרונות' שבו התבטא בחריפות נגד אנשים מיותרים וטפילים – לפי ההסבר שסיפק העיתון: אוטיסטים, נכים ומפגרים – וטען שיש לדללם מהחברה. מבקריו של ליפשיץ השוו את דבריו למדיניות הנאצית שטענה כי יש לסלק את הנכים והמפגרים מהחברה. ליפשיץ לא חזר בו, אולם טען לא פעם כי לא הובנו נכון.
"אנשים התבלבלו", אמר בראיון למקומון 'תל אביב' שנתיים לאחר מכן. "כשאני אמרתי שיש אנשים מיותרים, נוצר בלגן, כי כל אחד מהחברים שלי, אנשי התקשורת והאמנות, התחיל לחשוב שהוא המיותר. הם מספרים לך סיפורים על אוטיסטים ונכים, אבל היה מדובר על אנשים מיותרים. אמרתי פעם מי האדם המיותר? רק אמרתי שהטפיל מיותר. לזה התכוונתי וזה הכל".
מארס 2001. שלמה גזית משתפך:
האלוף במיל' שלמה גזית מתיר את חרצובות לשונו בראיון ל'ידיעות אחרונות', ובגנותו את סימן הכיפה המבחין בין חיילים דתיים לחיילים אחרים אומר כי החיילים הדתיים בצבא מזכירים לו חיילים נאצים. בעקבות הדברים הגיש העיתונאי יחיאל ספרא למשטרה תלונה נגד גזית בגין המרדה, שיסוי נגד קבוצה ועבירה על חוק לשון הרע. המשטרה החליטה כי אין עילה לחקירה. ספרא ערער על החלטת המשטרה בפני היועץ המשפטי לממשלה, ונענה כי לא ניתן לעשות דבר היות ואין בדברים משום עבירה פלילית. גזית התנצל לאחר מעשה וחזר בו מדבריו.
2002. עוזי בנזימן חוקר ומוצא:
"התנהגותם של אלה המכונים נוער הגבעות מקרב המתנחלים מזכירה את זו של גלוחי הראש באירופה ובארה"ב" ('הארץ').
אפריל 2002. יפה ירקוני נזכרת שהיו זמנים:
גם כלת פרס ישראל הזמרת יפה ירקוני הבינה שאין דרך טובה ובטוחה יותר לעורר מהומות מגרירת נושא השואה לוויכוח הפוליטי. בתוכניתו של רזי ברקאי 'מה בוער' ששודרה בגלי צה"ל ערב יום הזיכרון לפני שנתיים השוותה ירקוני בין תמונות הילדים בשטחים לאלה של היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. עוד אמרהי כי היא תומכת בתופעת הסרבנות וכי לדעתה יש להחזיר את כל השטחים שנכבשו בשנת 67' תמורת שלום, והוסיפה כי תמליץ לנכדיה לעזוב את הארץ. "אני רוצה ארץ ישראל כמו מונקו, סן-רמו. משהו קטן, יפה, שכל העולם יבוא לבקר", אמרה. "לפעמים אני רואה את החדשות – ועוברת מיד לערוץ 8. לראות חי וצומח, איך נחשים חיים ומולידים ילדים".
דבריה של ירקוני עוררו זעם רב בקרב האמנים הישראלים, והיא זכתה לביקורת חריפה על דבריה, בין היתר גם מצדו של יו"ר ארגון אמני ישראל (אמ"י) חנן יובל, שהחליט לבטל ערב הוקרה מיוחד של אמ"י לכבודה של זמרת המלחמות. במכתב גלוי לירקוני כתב: "במסגרת הראיון נאמרו על ידך דברים שלא היה ראוי שיאמרו, בוודאי לא לקראת ערב המופע החגיגי לכבודך שייערך על ידי אמ"י, שהינו ארגון א-פוליטי. בסערה שנוצרה בעקבות דבריך, נוצר מצב חדש שבו אין אפשרות לקיים את הערב אלא לדחותו למועד בלתי ידוע. אנו מצרים על המצב שנוצר".
ירקוני, שזעמה על ביטול המופע, אמרה כי "אוי לאותו הגוף שמניף את דגל חופש הביטוי". בסביבתה של ירקוני אמרו כי בניגוד למה שנכתב בעיתונות, ירקוני לא השוותה בין מדיניות צה"ל לזו של הצבא הנאצי. "היא דברה על התמונות של הילדים ממחנה הפליטים שהזכירו לה תמונות ממלחמת העולם השנייה".
דצמבר 2002. שולמית אלוני מכה שוב:
"אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג וסרט ההסברה של ש"ס הזכיר לי סרט תעמולה נאצי", אומרת כלת פרס ישראל ושרת החינוך לשעבר בראיון ל'מעריב' בעקבות הצעת שר הפנים ישי שלא להעניק אזרחות ישראלית לערבים-פלשתינים שנישאו ליהודי.
ינואר 2003. 'קדמה' מפרסם:
"ניתן להכליל אמירה על המתנחלים האידיאולוגים שהם גרועים הרבה יותר מכל ניאו-נאצי באוסטריה", נכתב במאמר בביטאון השמאלי-מזרחי.
מאי 2003. גדעון ספירו מגלה סימני היכר:
במאמר באתר האינטרנט 'הגדה השמאלית' כתב העיתונאי ופעיל השמאל: "כמעט בבחינת נס הוא העובדה שהגרילה הפלשתינית מצליחה מעת לעת לבצע פעולות התנגדות הגורמות לכובש הישראלי אבדות ונזקים. הנחת המטען מתחת לטנק ישראלי ביום שבת האחרון, שגרמה להרג ארבעת חיילי הצוות ולהרס מוחלט של הטנק, יש בה אלמנטים המזכירים לי את נחישותם של מורדי גטו ורשה לא להיכנע לכובש...
"יש לומר ביושר כי לא רק הלוחמים בכיבוש בשני המקרים מאופיינים בנחישות ובגילויי גבורה, גם הצבא הנלחם מולם גילה ומגלה סימני היכר דומים. אין ספק כי הצבא הגרמני הכובש שדיכא והביס את המורדים בגטו ורשה עשה זאת בנחישות ובנחרצות, ואולי היו אפילו חיילים גרמנים שבגין לחימתם קיבלו אות הצטיינות כלשהו, כפי שצבא הכיבוש הישראלי גילה נחישות בדיכוי הלוחמים בגטו מחנה הפליטים בג'נין, וחייליו קיבלו אותות הצטיינות והוקרה ממפקדיהם על הצטיינות בלחימה".
מאי 2004. טומי לפיד מספר על הסבתא:
שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד אמר בדיון ביטחוני בממשלה לאחר פעולה של צה"ל ברפיח כי ראה בטלוויזיה תמונה של אשה ערבייה בוכה ליד הריסות ביתה ששימש מחבלים וכי "היא מזכירה לי את סבתא שלי בשנות השלושים". "הריסת הבתים חייבת להיפסק", הוסיף. "היא לא אנושית, לא יהודית וגורמת לנו נזק אדיר בעולם... בסופו של דבר יגרשו אותנו מהאו"ם, יעמידו את האחראים לדין בהאג ואף אחד לא ירצה לדבר איתנו".
דבריו של לפיד עוררו סערה. ראש הממשלה שרון והשרים בנימין נתניהו וסילבן שלום קראו לו כבר במהלך הישיבה לחזור בו מדבריו. השר לפיד אמר בתגובה: "לא השוויתי את ישראל לגרמניה או לנאצים, אלא אמרתי שאין כפרה לסבל שנגרם לאשה קשישה וחסרת אונים".
יולי 2004. אמנון שפירא גוזר גזירה שווה:
עם מינוי של יונתן בשיא, איש קיבוץ שדה-אליהו, לראש מינהלת ההתנתקות, אמר איש הקיבוץ השכן טירת-צבי, ד"ר אמנון שפירא, כי "אם בשיא יקבל על עצמו את המינוי יהיה זה אות קין לקיבוץ הדתי ולחינוך שלו, ואות קין פרטי לבשיא". שפירא, מהדמויות הבולטות בתנועת הקיבוץ הדתי, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, ולשעבר מזכ"ל 'בני עקיבא', סיפר כי שוחח עם בשיא והזהיר אותו שמעשהו יגרום לנרצחים רבים. "אמרתי לו שעד יומו האחרון הוא לא יוכל להרים ראש אל מול היתומים והאלמנות שיצטרפו למעגל השכול בגללו. כשהוא הסביר לי שהוא יעסוק רק בפיצויים, אמרתי לו: 'גם בשואה היו פקידים שעסקו רק בעניינים הטכניים. האם המעשה שלהם פחות חמור בגלל זה?'"
בשיא אמר בתחילה כי "שפירא בעצם אומר לאנשים אחרים – לכו והרגו את יונתן בשיא. אם אמנון שפירא, מורי ורבי, ימשיך להתבטא כך, הוא יהיה זה אשר יגרום לכך שאני אהיה הנרצח הבא במדינת ישראל". שבועיים לאחר מכן נפגשו השניים לשיחת הבהרה שבה יושרו ההדורים. בין השאר ביקר בשיא לפני כחודש בטירת-צבי ושוחח עם החברים על תוכנית ההתנתקות.
ספטמבר 2004. נדיה מטר מציעה ניסוח:
יו"ר 'נשים בירוק', נדיה מטר, שלחה לפני כחודשיים מכתב ליונתן בשיא, שבו הציעה לו עזרה בניסוח הסופי של המכתב שהוא אמור לשלוח למתיישבים שאמורים להתפנות. "אני מצרפת בזה מסמך הדומה דמיון מצמרר למכתב שאתה עומד לשלוח – ובעצם, כל מה שאתה צריך לעשות זה לשנות את התאריך ואת מקום הגירוש מברלין לגוש קטיף והנה מכתבך יהיה מוכן". למכתבה צירפה מטר צילום של טופסי הודעת גירוש משנת 1942 של הגסטפו ליהודי גרמניה שמצאה במוזיאון 'יד ושם'.
עוד כתבה מטר: "המסמך המקורי הוא מכתב משנת 1942 שמודיע ליהודים על גירוש קרוב מברלין. מכתב שנשלח למיועדים לגירוש על ידי יהודי היודנראט (מנהלת ההתנתקות), בשיתוף פעולה עם רשויות הנאצים... עד כמה הדברים דומים לדבריך, כשאתה אומר בראיונות שונים עד כמה אתה 'מזדהה' עם כאבם של מתיישבי גוש קטיף וכמה חשוב שדווקא אתה תהיה מעורב בגירוש שלהם על מנת להקל על התהליך. אך לא יעזרו כל הצהרותיך, יונתן – האמת היא שאתה גרסה מודרנית של יודנראט, גרסה הרבה יותר נוראה, כי אז בשואה, הדבר נכפה על אותם מנהיגים יהודים על ידי הנאצים, ומאוד קשה לנו היום לשפוט אותם... דע לך שאין מנוס מהאמת הפשוטה: כל מי שנותן יד לגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון – נותן יד למעשה אנטישמי וכך ייזכר לדיראון עולם. עדיין באפשרותך להתפטר מתפקידך הבזוי, ולהגיע ליום הכיפורים, יום הדין, נקי ושלם עם מצפונך, בלי להיות חלק מהיודנרט המודרני – מינהלת הגירוש".
בעקבות המכתב נקראה נדיה מטר לחקירה במשטרה, לפי הנחיית פרקליט המדינה. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה אמרו כי לדעתם מטר לא רק עברה את גבול הטעם הטוב, אלא גם חצתה את הגבול הפלילי.
מטר אמרה מאז כמה פעמים כי החקירה המתנהלת נגדה, בגין העלבת עובד ציבור, היא דוגמה לאיפָה ואיפה הנוהגת במערכת המשפט הישראלית. "אם מתיחת ביקורת על אדם המתנדב לעזור לביצוע פשע גרוש יהודים מארץ ישראל ומסירת חלקי מולדת לאויב היא עילה לחקירה משטרתית, הרי שחייבת להידלק נורה אדומה אצל כל מי שעדיין חושב שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית עם חופש ביטוי".
נובמבר 2004. הורית הרמן-פלד שומעת ניגון ישן:
הורית הרמן-פלד, מתנדבת בארגון השמאל הקיצוני 'מחסום ווטש', תיעדה במצלמת הוידיאו שלה ב-9 בנובמבר פלשתיני שהגיע לראש תור הבידוק במחסום בית-איבא שליד שכם כשהוא נושא נרתיק של כינור. הרמן-פלד טענה כי החייל במחסום דרש מהערבי לפתוח את הנרתיק ולהוציא את הכינור, ולאחר מכן הורה לו לנגן לפניו. הפלסטיני ניגן, והרמן-פלד צילמה והפיצה. בתוך זמן קצר החלו ההשוואות והקונוטציות לימי השואה לעשות את שלהן. ב'מחסום ווטש' טענו כי אין זה אירוע ראשון מסוגו. הרמן-פלד עצמה אמרה כי "מטריד אותה כבת לניצולי שואה שחייל יהודי דורש מפלשתיני לנגן לפניו".
תחקיר צה"ל שנעשה בהמשך קבע, בין השאר על פי עדויותיהן של כמה מנשות 'מחסום ווטש', כי הערבי ניגן בכינור מיוזמתו שלו, וכי התבקש לפתוח את נרתיק הכינור בלבד. התחקיר העלה עוד כי שניות מעטות לאחר שהחל הערבי בנגינתו ביקש ממנו קצין המנהל האזרחי במחסום לחדול מכך. עוד קודם לכן, במכתב למערכת 'הארץ', סיפור הכנר הראשי לשעבר של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מנחם ברויאר, כי הוא עצמו נתבקש להוציא את כינורו מנרתיקו ולנגן, לצורך בדיקה ביטחונית, לפני שנים אחדות כשהגיע לנמל התעופה היתרו שבלונדון, וקיבל זאת בהבנה.
דצמבר 2004: ברוך מרזל מסתפק במשל
בלילה שבין 27 ו-28 בדצמבר נתלו ברחבי הארץ כרזות ועליהן תמונה שבה נראים יהודים נדחפים לרכבות בידי חיילים נאצים והכתובת "לעולם לא עוד". מי שעומד מאחורי המודעות הללו הוא ברוך מרזל, ראש תנועת 'חזית יהודית לאומית'. מרזל טוען כי את המודעות הדפיס בגלל יום הקדיש הכללי, שחל כחמישה ימים קודם לכן, אולם במערכת הפוליטית טוענים כי מדובר בכרזה פוליטית ופרובוקטיבית שהודפסה כהמשך ישיר לקמפיין הטלאי הכתום וכהסתה נגד תוכנית ההתנתקות.
מרזל אמר בתגובה: "אם הכרזות מעוררות אצל מישהו אסוציאציות לגוש קטיף, הרי שזה רק בעיני המתבונן. אנחנו חייבים לזעוק 'לעולם לא עוד' וכי לעולם לא יעלו יהודים על קרונות ולעולם לא תהיה עוד שואה. מי שחושב שזה קשור לגוש קטיף – הרי שעל ראש הגנב בוער הכובע. אולי כדאי שנסגור גם את 'יד ושם', כי זה מזכיר את גוש קטיף?"
חבר הכנסת רן כהן (יח"ד) פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה להעמיד לדין את מרזל לדין, ואמר כי מדובר בחילול זכר השואה וב"התרת השרץ הנאצי".
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
נערך לאחרונה ע"י looklook בתאריך 26-07-2005 בשעה 17:10.
|
ראשי
צ'אט
26-07-2005, 14:08
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
