כתב ynet מלווה צוות מחיילי פלוגת "עוצמה" של גדוד הקרקל, המתאמנים בשבועות הקרובים לקראת פינוי המתנחלים ברצועת עזה מבתיהם. הפעם הוא מביא את סיפורה של סג"ם לאה צוקר, מפקדת אחד מצוותי הפינוי. ממה היא חוששת? האם היו לה דילמות פוליטיות - ומה היא אומרת לחיילים שרוצים לסרב? ראיון

אטילה שומפלבי

סג"ם לאה צוקר, בת 21, בת לגרעין נח"ל, מתגוררת בכפר סבא. צוקר מפקדת "צוות לאה", אחד משני צוותי הפינוי של מחלקה 2 בפלוגת "עוצמה" של גדוד הקרקל. תחת פיקודה 16 חיילים וחיילות. ביום יום היא מפקדת על מחלקה 2, אבל בגלל הפינוי חילקו את חייליה לשני צוותים.





בשבוע שעבר השתתפו סג"ם צוקר והחיילים שתחת פיקודה בימי אימון אינטנסיביים בצאלים. השבוע הם צפויים להמשיך בהכנות לקראת פינוים של מתנחלים סרבנים, אולם לא מן הנמנע כי הגדוד כולו יוקפץ לסייע בבלימת מתנגדי ההתנתקות בשדרות.

"יש לי הרבה דילמות לגבי מה זה כוח סביר שצריך להפעיל. אני בטוחה שברגע שאראה מישהו פוגע בחיילים, גם אם פגיעה לא מכוונת, הכוח הסביר שלי יגדל מאוד, באופן טבעי. בתרגיל זה עניין אחד, כי זה בכל זאת תרגיל, אבל יהיה לי לא קל להחליט מה זה כוח סביר. המצב האמיתי הוא אחר. זה מטריד אותי. דיברנו בינינו בהכנות של המפקדים על הסוגיה הזאת, והדעות חלוקות. אי אפשר להגדיר במדויק כמה ניוטונים להפעיל על כל זרוע. מצד שני, מאוד חשוב לי שהחיילים לא יראו בכל מי שמתעמת איתנו ועובר על החוק למעשה – פורעי חוק רגילים, אלא אנשים אידאולוגים.




עד כמה המשימה הזו קשה?



"המשימה הזאת שונה מאוד ממה שאני רגילה. זאת משימה שזרה לי. זה מתבטא בזה שאני מסתובבת בלי נשק, קודם כל. זה מאוד שונה כי זה בעצם שיטור. אף פעם לא היתה לנו בעיה עם האוכלוסיה שבה היינו. אף פעם לא היו לנו את הדילמות שיש עכשיו, הדילמות הרגשיות. מי שחוצה את הגבול בדרך כלל, אנחנו תופסים אותו. כאן זה לא ככה. כאן יש הרבה עניין רגשי, והמתנחלים טורחים להדגיש את זה כדי להקשות עלינו. המסתננים שאותנו תופסים על הגבול לא שמים לנו שלטים מול המוצב, לא מנסים לדבר איתנו. כשאנחנו רואים אותם, תופסים אותם. כאן זה הולך להיות מאוד אישי, והם מחפשים מאוד את האישי, לדבר איתנו, אל ליבנו. וזה קשה".


"חשוב לי מאוד שהחיילים יראו את הרוב הדומם של המתנחלים. את הרע יהיה קל לראות שם, אבל הרוב כולל אנשים שמאוד אוהבים את הארץ. צריך להעריך את הרוב הדומם, ולא להסתכל על המיעוט האלים, הקיצוני והצעקני. יש לי חבר שחטף מכות בפינוי חוות מעון, והיה לו מאוד קשה אחר כך. הוא לא רצה יותר לבקר בהתנחלויות, לא רצה שום קשר עם הציבור הזה, וחבל. אני לא רוצה שהחיילים שלי יעברו את זה".

היו לך דילמות פוליטיות?



"לא ממש. קיבלתי את המשימה כפקודה שאני צריכה לבצע. לא חשבתי מעולם לא לבצע. היו שמועות שאנחנו נבצע את זה, ואז הגיע הוראה מהמפקדים, ולא נכנסתי כלל לדילמה. אני מאוד מאמינה אידאולוגית בשלטון החוק, אז לא היתה לי דילמה. אם לא הייתי רוצה לבצע, יכולתי לא לחתום קבע. הרי ידעתי על המשימה לפני, אבל לא ויתרתי".

מה הכי מטריד אותך במשימה הזו?



"בעיקרון זה סירוב פקודה, אבל אני לא חושבת שיש לזה סיכוי אצלנו. במחלקה קודמת שעליה פיקדתי דווקא חששתי שתהיה סרבנות. עכשיו אין לי את זה. היה חייל שסירב פקודה בשבוע שעבר בתרגיל, בלי קשר למשימה שעומדת מולנו. הוא סירב פקודה באופן רגיל, לא רצה לשמש כמדמה מתנחל כבד משקל. זה חייל שהרגיש שלא קיבל סיבה מספיק טובה לבצע את המשימה. הוא לא הבין שלא תמיד צריך סיבה כדי למלא פקודות. טיפלנו בו בדרך משמעתית, והוא קיבל עונש, והסברנו לו את חומרת מעשיו".


"אני גם מפחדת שבאחד מהבתים שנגיע אליהם, האנשים יהיו במצב מאוד קשה מבחינה נפשית, ויהיה מצב קיצון. אני חוששת שאולי יהיה מישהו שינסה לפוצץ את הבית ואת עצמו מתוך יאוש. אני חוששת גם מהתפרעות רצינית. אני מפחדת על ילדים קטנים. ילדים אמורים להיות יותר קלים לפינוי, אבל הם גם יותר מסכנים".


כשבועיים להתנתקות - את מרגישה שאת והצוות מוכנים?



"אני מרגישה יחסית מוכנה, כן, אבל נראה לי שאף אחד לא יהיה מוכן לעבור את היום הראשון. אתה לא באמת יכול לדעת מה המשימה עד שאתה לא מגיע אליה. אני מאמינה שכך זה יהיה גם פה. אף אחד לא יהיה מוכן לגמרי למשימה לפני, למרות שרוב השאלות נענות בהכנה. בכל מקרה, כשנגיע לשם נראה מה יהיה באמת".


(31.07.05, 11:23)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/602274/023_wa.jpg]

(אנחנו יכולים להיות גאים שהפורום כאן איכותי בהרבה)