מנכ"ל מעריב, עופר נמרודי, נקלע למאבק מכוער חדש, הפעם עם משרד הפרסום הגדול "ראובני פרידן", זאת על רקע
ההחלטה להחליף את המשרד, ולצאת בקמפיין טלוויזיה עם משרד פרסום אחר.

חליפת המכתבים בין עופר נמרודי לאודי פרידן, חושפת טפח מן ההתנהלות והיחסים שבין כלי התקשורת לספקי המודעות ומבצעי הקמפיינים למיניהם. בעקבות הנטישה הכואבת, כתב פרידן לעופר נמרודי מכתב בו האשים כי: "מעריב הוא עיתון רדוד וצבוע. איפה הבושה? כמה צביעות, רדידות, חוסר נאמנות וחוסר רצינות יכול עיתון מכובד להפגין?".

בתשובה, טוען נמרודי, שמשרד הפרסום "לא סיפק את הסחורה".

"לא היינו מרוצים ולבסוף החלטנו להרוג את העניין בנשיקה. ידענו שזה לא יהיה רגע נעים בחייך כשאחר מועדף על פניך. אבל זה מעמיד אותך במבחן של איפוק ובגרות, ואתה כשלת בכך".

איילה צורף, מ"דה מרקר" חושפת כי, בהמשך המכתב כותב נמרודי לפרידן: "לא האמנתי שתתבכיין, שתאשים, שתצעק. הכישלון הרי היה שלך לא שלנו. אבל אתה החלט לבכות, לרקוע ברגליך ולהתלונן שלקחו לך את הסוכרייה. ככה זה כשהאגו הפגוע גובר על השכל. ככה זה כשלא יודעים להפסיד בכבוד".

תגובת פרידן ל"דה מרקר":" עופר נמרודי פועל בצורה מכוערת ועלובה, כאשר הוא מדליף לתקשורת תכתובת אישית בינינו. זה שהתפוצה של מעריב ירדה וכוחו נחלש באופן משמעותי, זו הבעיה של נמרודי, וזה יבוא לכלל ביטוי בהיקף הפרסום של משרד ראובני פרידן בעיתון שלו".

ניתוח ההתגוששות: על אף הקמפיינים, מתוחכמים ככל שיהיו, "מעריב" נכשל בכל מאמציו להגדיל את התפוצה. יתרה מכך, תפוצתו הולכת ויורדת, ועל פי סקר TGI האחרון מדובר בהידרדרות חמורה הן באמצע השבוע והן בסופי השבוע.

עם זאת, יש לציין, כי הירידה בקריאת העיתונים אינה רק נחלת "מעריב". סובלים ממנה גם שני היומונים האחרים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".

עם זאת ברור לחלוטין כי כל הניסיונות שעושה מעריב מאז השתלטה עליו משפחת נמרודי, לפני מאז ועד כה על מנת לשוב ולהיות העיתון הנפוץ בישראל, התרסקו נוכח המציאות. "ידיעות אחרונות" שומר באופן קבוע על פער אדיר ובלתי ניתן למחיקה.

ל"ידיעות אחרונות" יש כפול קוראים לפחות לעומת "מעריב". רק בנושא אחד אין תחרות בין משפחת מוזס למשפחת נמרודי –מחיר העיתון. כאן היתה ועודנה קיימת התאמת מחירים, וההתייקרויות מתרחשות תמיד באותו מועד.

"ידיעות אחרונות" מצליח להימנע מהכרזתו כמונופול בתחום העיתונות היומית בישראל, על אף שכל הסקרים מצביעים על כך שהוא מחזיק בנתח של יותר מ-50% מתפוצת העיתונים הכוללת בישראל.

אי ההכרזה על "ידיעות אחרונות" כמונופול, מעניק למוזס יתרונות אדירים, שכן מאזניו חסויים, התפוצה האמיתית אינה ידועה, הכנסותיו אינם ברורות ומחירי המוצרים המודעות והפרסום אינם מפוקחים.

ל"ידיעות אחרונות" אינטרס מובהק שמצב זה יוותר על כנו שכן, אין הם רוצים שפעולותיהם ייחשפו לעין הציבור, דבר המתחייב מן ההכרה על חברה כלשהי כמונופול.

רבים בענף סבורים כי האינטרס הזה לבדו, הוא שמותיר בחיים בינתיים גם את מעריב וגם את עיתון הארץ.

בניגוד למקובל בעולם המערבי הדמוקרטי, שבו יש מעט מפלגות והרבה עיתונים, בישראל התופעה הפוכה לחלוטין. רק שלושה עיתונים יומיים מופיעים מידי יום: "ידיעות אחרונות" "מעריב" ו"הארץ".

בעבר פורסם כי משפחת שוקן, בעלת עיתון ה"ארץ", חייבת למוזס מיליוני דולרים. לא ידוע מה מצבו של חוב זה.

במצב הנוכחי לא מעז שום יזם אחר לפתוח עיתון יומי. שכן, שליטתו של "ידיעות אחרונות" הן באמצעות המותג והן באמצעות רשת ההפצה, היא כמעט בלתי ניתנת לערעור.

ל"עניין מרכזי" נודע, כי איש העסקים, ולדימיר גוסינסקי, מנסה זה זמן למצוא קונה לכרבע ממניות העיתון שהוא מחזיק בהם. עד כה, הפסיד גוסינסקי מאות מיליוני שקלים מאז רכש חלק ממניות מעריב.

נציגו הנוכחי בהנהלת העיתון הוא ארנון פרלמן, בעבר דוברו של אריאל שרון. פרלמן החליף את צבי חפץ שמילא תפקיד בכיר במעריב מטעם גוסינסקי, עד שהתמנה לתפקיד שגריר ישראל בבריטניה.

יצוין, כי גוסינסקי נפטר גם מאחזקותיו בקבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב, שגם שם מילא צבי חפץ תפקיד פעיל מול ההנהלה.

מבלי להיכנס לנבכי המאבק בין נמרודי לפרידן, ברור לחלוטין, כי נמרודי ואנשיו ב"מעריב", מתקשים להשלים עם כך שקמפיינים פרסומיים בתשלום אינם מניבים את התוצאות המקוות.

על אף השקעות עתק מעריב אינו מתרומם. שאלת המפתח היא: האם זו באמת אשמת משרד הפרסום, או שמול "ידיעות אחרונות" ממילא, אין לאף אחד שום סיכוי, והמאמץ היחיד שנותר אפקטיבי הוא, מאמץ ההישרדות וההשתדלות המתמדת שלא לאבד נתח שוק נוסף לטובת הדרקון, בולע המתחרים, הצמוד למגדלי עזריאלי.

http://www.news-israel.net/news.asp?id=14922

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

ל"ידיעות אחרונות" יש כפול קוראים לפחות לעומת "מעריב". - זה לא עברית

"אי ההכרזה על "ידיעות אחרונות" כמונופול, מעניק למוזס יתרונות אדירים, שכן מאזניו חסויים" - זה לא נכון. גם אם יוכרז כמונופול הוא אנו חייב בחשיפת מאזנים.