10-05-2006, 14:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.10.02
הודעות: 6,484
|
|
|
בית המשפח: אין חובה לספק מגורים לעקורים
ביהמ"ש: אין חובה לספק מגורים לעקורים
14:30, 10 מאי 2006 / י"ב באייר תשס"ו
הבוקר נדחתה עתירת 41 מגורשים המתגוררים בכרמיה לקבל דיור חלופי בשל הקסאמים. השופטים קיבלו טענת המדינה שחוק ההתנתקות אינו מחייב לספק מגורים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.a7.org/data/images/2006/05/10/karavilot-benizan-s.jpg]
(בתצלום: קראווילות בניצן)
בג"ץ דחה הבוקר עתירת 41 מגורשים מאלי סיני וניסנית המתגוררים בכרמיה, לקבל דיור חלופי בשל הקסאמים. השופטים: ברק ארבל וג'ובראן קיבלו את טענת המדינה כי חוק ההתנתקות אינו מחייב לספק מגורים למגורשים אלא אמצעים כספיים בלבד.
יחד עם זאת הוסיפו שלמרות שאין מנוס מלדחות את העתירה "אפשר וטוב תעשה המדינה לו תפעל בנתיבים אחרים להעניק לעותרים סיוע במציאות פתרון מגורים הולם".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי המדינה טענה בתגובה לעתירה כי לא מוטלת עליה חובה חוקית לספק למפונים מקום מגורים, וכי "הסיוע שניתן ע"י המדינה בכל הנוגע להקמת מבני מגורים בקיבוץ כרמיה והסיוע להקמת הממ"דים ניתן לפנים משורת הדין".
לטענת המדינה מצב המגורשים אינו שונה ממצבם של רבים מתושבי האזור אשר גם להם אין ממ"ד בבית מגורים אלא מקלט הנמצא בקרבת מקום. "משבחרו המגורשים לגור בקיבוץ כרמיה, מעמדם הינו כמעמד כל תושב אחר במקום. אין לפנותם מן הקיבוץ נוכח נפילת טילי קסאם, כשם שאין מפנים את יתר תושבי האזור עד יעבור זעם".
המגורשים טענו בעתירה כי הגעתם לכרמיה וכריתת חוזה השכירות ללא בדיקה יסודית של טיב המגורים ועוד, נעשו "בשעת הדחק". כמו כן , הקרווילות אינן מכילות חדר בטחון כפי שקובע חוק ההתגוננות האזרחית.
"טיב המבנה הוא כזה אשר נפילת קסאם במרחק מספר מטרים מהמבנה תביא להתמוטטותו. גג המבנה אינו ממוגן ועל כן אין יכולת אמיתית למגן את המבנה. חלקי רקטות ורסיסים חודרים אותו בקלות, תוך סיכון הישובים בו".
הם שללו את השוואה שערכה המדינה בינם לבין כל תושבי עזה שגם בתיהם אינם ממוגנים, וטענו "שלא כאחרים נעקרנו מבתינו לפני 7 חודשים עולמנו חרב עלינו, התגלגלנו בבתי מלון מספר שבועות עד שהובאנו לקרוואנים ושם ספגנו פגיעות קסאם מידי יום מבלי שיש לנו בית מגורים קבוע".
בג"ץ כאמור קיבל את טענת המדינה כי אין לה מחוייבות חוקית לספק בתים למגורשים. השופטים ציינו כי אמנם המדינה סייעה בהקמת בתי המגורים בקיבוץ כרמיה ובאתרים נוספים ואף הפנתה לשם מפונים אך "בסופו של יום היתה זו החלטה של העותרים לקבוע את מקום מגוריהם הזמני שם".
נתנו דעתנו , כותבים השופטים, לכך "שהבחירה בכרמיה נעשתה תחת אילוץ מסויים בלוח זמנים דוחק על רקע הפינוי הכפוי מחבל עזה. תמחיש זאת העובדה כי מבניית מבני המגורים בקיבוץ כרמיה נסתיימה אך בסמוך למועד הפינוי של חבל עזה. ואולם נחה דעתנו כי מעורבות המדינה בהקמת האתר בכרמיה והפניית מתיישבים אליו אינה מטילה חובה לספק למגורשים אתר מגורים חלופי".
בסיכום דבריהם הם כותבים: "אפשר וטוב תעשה המדינה לו תפעל בנתיבים אחרים להעניק למגורשים סיוע במציאות פתרון מגורים הולם. יש לזכור כי המגורשים השתקעו בכרמיה בעידודה של המדינה. הם לא קיבלו לידיהם מענק שכירות וזה שולם ישירות לקיבוץ כרמיה. ראוי לקדם במהירות פתרונות למצוקתם".
בהתייחסם למצב הבטחוני השורר בעוטף עזה מוסיפים השופטים כי אכן "דינם של המגורשים אינו שונה מדינם של כל תושבי אזור 'עוטף עזה' והסביבה. למרבה הצער המציאות הבטחונית הקשה של נפילת טילי קסאם ופצמ"רים היא נחלתם של כל התושבים באזור".
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
