ואתה שוב מסתובב אם אותה חליפה כמו שאתה תמיד נוהג לעשות...
עם גב ישר וראש מורם אתה לא מסגיר את חולשותיך,
מנסה למצוא את תשומת ליבם של האנשים כאשר אתה שם לב רק לעצמך...
משדר חוזק ועוצמה, מרגיש פחד וייאוש.

אנשים לובשים חליפות, עונדים חיוכים..
והצלקות שלהם נשארות או מחכות בכל מקום
מנסים להיכנס אבל תמיד מגיעים לדרך היציאה...

ואחרי שנגמרה ההצגה, אתה מגיע הביתה זורק את המפתחות,
תולה את החליפה ומוריד את החיוך.
כשמחר אתה תלבש את אותה החליפה השחורה והכהה כמו המחשבות שלך..
ותענוד את אותו החיוך הסתמי והנדוש, מקווה שיום אחד תלבש את החליפה שלך וכך גם כולם.

אנשים לובשים חליפות, עונדים חיוכים..
והצלקות שלהם נשארות או מחכות בכל מקום
מנסים להיכנס אבל תמיד מגיעים לדרך היציאה...

מכתביך עד כה בפורום, זיהיתי דפוס של נורמות שאתה מנסה לפרוץ (מעין דון קישוט ), אני יודעת שזה גורם לרוב לתסכול, אז אני מקווה שלפחות הכתיבה משחררת אותך קצת

בנוגע למבנה עצמו - יש פיסוק, רק שלושת הנקודות בסוף משפט לא רלוונטיות בחיבור שכזה (למרות שזה מאוד פופולרי לכתוב ככה) .
תחשוב על זה

רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

אנסה לעבוד על זה..

באופן מילולי, או מטאפורי לחלוטין, מה שלובשים ועונדים כלפי חוץ הוא מה שאנו רוצים שיחשבו עלינו. זו כסות כדי להסתיר את מבושינו, הפיסיים והמנטלים\רגשיים.

העולם כולו במה וכולנו שחקנים, והמלבישה היא שקובעת מה תשדר כלפי חוץ ומה תציג, ועל אף שביכולתך לבחור כיצד לשחק, התסריט נכתב על ידי מישהו אחר.

" תולה את החליפה ומוריד את החיוך." - גאוני.
בקיצור - אהבתי (וזה חיוך אמיתי)

מנהל איור ותלת-מימד
My DeviantArt
פרוייקט הגמר שלי - Dark Gold

בשביל מה אנו עוטים מסכות?
בשביל שאחרים יקבלו אותנו. אחרת - לא יקבלו.
אבל הם רואים דרכינו כי הם מכירים כבר את כל הטריקים שלנו - הרי אלו הם בדיוק אותם טריקים שלהם.
בשביל מה לבזבז כל כך הרבה אנרגיה?
אני שואלת וממשיכה לעטות את מסכתי שלי. לא רק כלפי החברה. בעיקר כי אני מפחדת לראות מה יש בתוכי.

אהבתי מאוד את השורה:
מנסה למצוא את תשומת ליבם של האנשים כאשר אתה שם לב רק לעצמך...

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

צביעות זה חלק מחיי היום יום בחברה..

הנשמה שלנו עטופה בקליפות.
ואנחנו צריכים ע"י עבודה עצמית, מודעות - פשוט להסיר עוד ועוד קליפות.
ככל שנסיר יותר, נתקרב להאני האוטנטי. ונהיה יותר מוארים.
כאשר, אדם כזה חוזר הביתה, ומוריד את החליפה שלו, הוא עדיין בקליפה.
מחוץ לבית, הוא לובש פוזה (שזו קליפה) ובתוך הבית שלו הוא בבאסה (שזו גם קליפה).

אהבתי מאוד את מה שכתבת.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.