|
גיבוש צנחנים/דובדבן 3-4/9/2006
קודם כל צדק מי שאמר "ייבוש צנחנים" ולא "גיבוש צנחנים", כי כל היום הראשון הוא בזבוז של זמן.
מגיעים בשמונה לבסיס תל השומר ורואים אנשים שמתייבשים כבר משש וחצי ליד השקלית עד שבא מישו ופותח לנו את השער, נכנסים לתוך מגרש קט רגל מוצל ומתחילים בייבוש... אחרי כמה זמן בא איזה צנחן שלקראת שיחרור - צועק קצת... לא להתרגש ממנו. בא הרופא הראשי, חופר קצת על איבוד נוזלים.
אח"כ מסתדרים בטורים ומראים את הזימון וכל מיני ניירות... תור ארוך.. ייבוש רציני... השעה כבר 12. הצעה שלי - תכירו אנשים עד אז, זה לא יזיק. ממלאים שאלונים שזרוקים שם בארגזים.
אח"כ מתחלקים לקבוצות מכירים לכם מפקד נחמד שלפני שיחרור שזורק זין על הכל. מקבלים מדים ואח"כ הולכים לחובש שבודק דופק, ואם הדופק גבוה מדי אז גם חום,ואז ניגשים לרופא הראשי שמאשר אתכם.
מקבלים מדי ב' הכי חשוב זה לא להילחץ... תבחרו מדים במידה שלכם, ואם חסר אז אל תתביישו להגיד למפקד שחסר מדים, הוא יביא לכם עוד. ב13:00 הולכים לאכול, אחלה אוכל!!!! תאכלו כמה שאתם רוצים, הריצת אלפיים רק בשעה שש. אוכלים עד שעה 14:00.
מ14:00 עד 14:45 חיכינו למפקד החפשן הזה בשמש, אני אישית נרדמתי באיזו פינה של צל אז יצא לי סבבה. בערך בשלוש מגיעים לאוהלים, המפקד אומר לסדר עשר מיטות בארבעה אוהלים בערך ולהיות מוכנים לדקת בדיקה. כמובן שהוא נעלם בזמן שאנחנו מסדרים ומאז לא רואים אותו... חפשן או לא חפשן? לא נורא...
מתייבשים מתייבשים מתייבשים עד שעה 17:00 בערך, והלכים לרחבה מולת שגם עושים בה את הראיונות בסוף. אנחנו יושבים שם איזה שלוש מאות איש והמדסים ועוד חיילים מקריאים שמות ואת המספרים שלו" מ1-50 קבוצה 1. מ51-100 קבוצה 2 וכך הלאה. אלה הקבוצות של האלפיים.
כל קבוצה עושה בתורה את הריצה.
אנשים חושבים שהריצה היא יותר מאלפיים אבל אני בטוח שהיא לא. זה קילומטר הלוך, חייל מסמן אותך עם טוש וחוזרים את אותו המסלול.
אצלי אישית איזה ארבעים איש נתנו ספרינט על ההתחלה אבל המסלול צר אז אנשים סתם ביזבזו כח. תרוצו בקצב אחיד, אל תיגררו אחרי כולם. יש קטע של עלייה שאנשים מתחילים להישבר, וחול רך קצת, ששם אנשים בכלל מתחילים ללכת. אצלי, אני רצתי בקצב שלי בהתחלה כמובן הייתי עם האחרונים כי כולם נתנו ספרינט אבל לאט לאט עקפתי אחד שניים כל פעם קצת, בנקודת האלף הרמתי כבר ראיתי שאני חמישי, בשבל ב1300 בערך הרביעי התחיל להתעייף, עקפתי אותו ואז יש את הפניה האחרונה ימינה, שנראה לי שאלו כמה עשרות מטרים, האחרונים. נתתי ספירנט וסיימתי שני בסוף. הכי חשוב זה לרוץ בקצב אחיד כי אנשים מתעייפים מהר.
בערב נפגשים במגרש מואר ששם כל הציוד שנעשה איתו את הגיבוש מונח ומעיפים את אלה שלא עשו תוצאות מספיקות באלפיים, אלה שלא החזיקו מעמד אחרי האלפיים ונפלו, ואת האסמטים שהסתירו את זה בשאלון הרפואי.
אחרי הסינון של האלפיים מחלקים אותנו לצוותים שאיתם נעשה את הגיבוש.
מכירים לנו את המפקד שלנו רק לאותו הערב, גם צנחן לפני שיחרור. אומרים לנו לארגן את המימיות ואת הציוד,המפקדים של הצוותים האחרים טירטרו להם ת'צורה והקציבו זמנים, אני עם המזל שלי עוד פעם נפלתי על מפקד חפשן שאמר שהוא לא מאמין בזמנים אז לא התאמצנו יותר מדי.סכ"ה בן אדם נחמד שנראה שהוא רק מחכה כבר לשיחרור.
עשינו רשימת שמירה ועלינו לישון בערך ב11 וחצי. אני דווקא די נהניתי מה"מיטה", אנשים הביאו שמיכות מהבית, אבל אני לא חושב שזה חשוב.
שומרים עשר דקות וברבע כבר ברחבה שחילקו אותנו לצוותים. המילואימניק שהולך לפקד עלינו בגיבוש מציג את עצמו בתור "המפקד", לא יודעים איך קוראים וגם לא אמורים לדעת. כולם מרימים ציוד שכולל:ארבע שקים, שני ג'ריקנים, 28 מימיות ואלונקה חמודה כזאת.
ריצה קלה למסלול של האלפיים מתמקדים בנקדה מסויימת, שקים על הכתפיים ויאללה זמנים. יש במרחק של איזה 25 מטר שני גלגלים אחד על השני וצריך להקיף אותם להסתדר בסדרי הגעה. ליד הגלגלים יושבים עוד שני בוחנים והמפקד ועוד בוחן עומדים בנקודת התחלה. ככה איזה שעה וחצי נראה לי. מתאמצים, מזיעים הרבה מאוד מאוד, כבר הרבה זמן שלא הזעתי ככה על הבוקר, קצת קריאות מוטיבציה. פתאום המפקד מקבל קריזה ומחליט שאנחנו צריכים לרות עם השקים מעל הראש, קשה מאוד מאוד מאוד ולא חושב שיש מישו שאשכרה קץ ככה, כולם רצו עם השק על הכתפיים ושניה לפני שהגיעו לבוחנים שליד הגלגלים הם הרימו אותם ושניה אחרי זה הורידו אותם.
מי שיש לו שק מעאפן זה גם נרשם, והם אומרים לו להחליף שקים.
תוך כדי הגיבוש המפקדים ידברו שטויות כמו:" יש פה אנשים שמעכבים ובגללם אי אפשר להפסיק עם התרגיל, " מי שהולך מקל עלינו את העבודה והוא יכול לפרוש כבר" או שלוקחים את המספר של זה שלפניך וכאתה מגיע אז פתאום הם לא צריכים אז מיידעים אותך ("המספר שלך לא נרשם, רצת סתם") או "יש פה אנשים שהפילו את השק/הולכים אז הסיבוב הזה לא נחשב רצתם לחינם" אז למה הבוחן ממשיך לרשום סדרי הגעה??!! זיוני שכל. לא להתרגש. הכל כתוב מראש, הכל מתוכנן. תמשיכו לרוץ אל תחשבו שאתם מעכבים תצוות כי אתם לא... העיקר לא לפרוש. כל מי שפרש -פרש כאן! שש מכל הצוות.
עומדים ב-ח. המפקד אומר לנו להשאיר את השקים עד שהוא אומר להוריד, בנתיים הוא מספר לנו מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו והוא מספר את זה ל-א-ט ל-א-ט. "להוריד שקים" - הכל נופל מהר. ממלאים מימיות שותים וחזרה לשקים.
מעמיסים עוד פעם את השקים ועוברים תחנה. רצים בריצה קלה אחרי המפקד עד גבעה סבבה כזאת. שקים על הכתפיים, יורדים ירידה חמודה הולכים קצת מסביב לגבעונת ועולים, סדרי הגעה כמובן. פה המפקד אמר לנו:" אתם עושים שני סיבובים ואז ארבע ואז שש עד עשרים סיבובים כשכל סיבוב אומרים את המספר ואת מספר הסיבובים, מי אומר לי כמה סיבובים יוצא דך הכל מקבל בונוס"(בכלל שכחתי שהוא אמר את המשפט האחרון, לא חשוב). יורדים עולים יורדים עולים עד שהגענו לשש סיבובים, המפקד אומר שבגלל שאנשים הולכים ולא רצים אנחנו חוזרים לשתיים, נסיון לא מוצלח להשביז. עושים שניים - ארבע ואז הוא קופץ לשמונה. עושה שמונה, ובמקום לעשות עשר עשינו שני סיבובים ואז הוא עצר את התרגיל. עשיו הוא הביא תרגיל חשיבה: אנחנו על הגבעה, צריכים להכין מקום ממוגן או משו כזה.תראו מנהיגות, אצלנו היינו הרבה אז כל אחד צעק בלה בלה בלה. כולם שכבו בתוך ה"מוצב" ואז המפקד זרק "רימון" אז היינו צריכים לברוח ואנשים הביאו קפיצת ראש לשיחים,נו טוב...
אח"כ חזרנו למסלול שעשינו בו את השקים והתחלנו אלונקה סוציומטרית, רצים עוקפים ארבע ראשונים לוקחים אלונקה. הכל נרשם.
תחנה הבאה זחילות.
המפקד לקח אותנו למן מקום שמסומנים בו שני ריבועים גדולים מגומיות. כל השטח אבנים, לא נורא.
זוחלים עדסוף הריבוע הראשון ואז רצים עד סוף הריבוע השני ומשיכים לנקודת ההתחלה, סדרי הגעה כמובן. בזחילות צריך רבאק, לצעוק הרבה. להראות שמתאמצים.
תחנה אח"כ זה המסע - תחנה אחרונה.
שלושה שקים, שני ג'ריקנים (דיי נוחים) ואלונקה עם ארבעה שקים עליה. לא זוכר בדיוק כמה זמן זה, אולי חצי שעה. אבל פה צריך לתת הכל, להיות רוב הזמן מתחת לאלונקה ומוכנים לעשות חילוץ כל הזמן. אנשים מתפרקים במתחת לאלונקה הזא אתם צריכים לעזור להם!! ואם המפקד אומר "מעכשיו לא מדברים" אז זה לא מדברים! תכל'ס לא הצלחתי להבין אנשים שדיברו שניה אחרי שהמפקד אמר לא לדבר. הכל נרשם.
חוזרים לרחבה שחילקו אותנו לצוותים הערב לפני ושמחיםםםםם.
אח"כ מתקלחים מחרבנים, משתינים, שותים שוקו, אוכלים קצת ומחכים לראיונות.. עוד כמה שעות של ייבוש.
זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה יגמר. משפט שרץ חזק אצלי בראש.
איתי ע. צוות 6 מספר 18.
_____________________________________
"הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו" (תהילים קכ"ו, 5)
|
ראשי
צ'אט
04-09-2006, 23:31
מצב כלאיים
