|
במקור נכתב על ידי ויקיפדיה
בשנת תשס"ב (2002) הוקמה אגודת "השיבה שופטינו - לכינון בית הדין הגדול", אשר ניסתה להחיות שוב את רעיון חידוש הסנהדרין. קבוצת רבנים, ביניהם גם מהעדה החרדית, פתחו ביוזמה לחידוש הסמיכה ולדבריהם אף הצליחו לשכנע את הפוסק החרדי הרב משה הלברשטאם להתחיל את תהליך הסמיכה. כתוצאה מכך "נסמכו" רבנים נוספים, והוקם גוף הכולל עשרות "סמוכים", שממנו נועדה להיבחר ה"סנהדרין". מבין הבולטים בפעילות זו, לאחר הקמת הגוף הראשוני, היה פרופ' הלל וייס. הוא גייס לטובתה את הרב ישראל אריאל, העומד בראש "מכון המקדש", ואף רבנים מקרב המיינסטרים הרבני, שהבולט בהם הוא הרב עדין אבן ישראל, המכהן כיום כנשיא הסנהדרין.
פעילות סמיכה שבבסיסו של המהלך בעייתית כשלעצמה מבחינה הלכתית, שכן גם מי שמודה באפשרות חידוש הסמיכה, מצריך את הסכמת כל החכמים בישראל (או רובם). הנימוק ההלכתי לפעילות הזו על אף זאת, היה שמונים לעניין זה רק את מי שמסכים להשתתף בדיונים, וכך, כמובן, הושג הרוב הנדרש.
ב-ט"ו באב תשס"ד (2 באוגוסט 2004) התכנסה בחשאי בירושלים "מועצה מכוננת" שמנתה כ-90 איש "סמוכים". התכנסות רשמית ראשונה של ה"סנהדרין" בת 71 החברים התקיימה בטבריה בכ"ח בתשרי תשס"ה (13 באוקטובר 2004), לאור דברי הרמב"ם כי הסנהדרין העתידה תקום לראשונה דווקא שם.
מאז התכנסו הרבנים הרואים עצמם כ"סנהדרין" כמה פעמים ודנו בעניינים הלכתיים ופוליטיים. רוב הרבנים מחוץ לחוג הזה מתייחסים בביטול למהלך, אולם בכינוס שהתקיים במלאת שנה ליוזמה (ב-כ"ט בתשרי תשס"ו, 1 בנובמבר 2005) הגיעו כמה רבנים המקובלים בציבור (שחלקם לפחות מתנגד ליוזמה): הרבנים ישראל רוזן, רצון ערוסי, רא"ם הכהן, ודב ליאור, וכן כאלו התומכים בה בפועל, כגון הרבנים שבתי סבתו ויואל שוורץ (החבר בה ומנסה לעודד באמצעותה את יוזמותיו לשמירת שבע מצוות בני נח בעולם).
בין חברי ה"סנהדרין" יש חילוקי דעות באשר לתפקידו של הגוף הקיים, כאשר ישנם הרואים בו רק שלד שעל גביו אמור להתפתח, במשך הזמן, הגוף ההלכתי הראוי לכשיצטרפו אליו רוב הרבנים, ויש כאלו הרואים בה סנהדרין לכל דבר כמעט. כן קיימת מחלוקת בשאלה האם על הסנהדרין להתערב בשאלות פוליטיות. כך, סובר דוברה, הפרופ' הלל וייס, שעל ה"סנהדרין" להוות אלטרנטיבה מיידית לבג"ץ, וגם לעסוק בנושאים פוליטיים:
"ייעודה של הסנהדרין החדשה הוא להפוך למקור הסמכות של העם היהודי, וזאת בניגוד לעמדה המקובלת על השמאל, שמדינת ישראל היא מקור הסמכות הזה. אני ורבים מחברי רוצים להיות חלק מהמדינה הזאת, אבל לא במחיר השמדתנו הרוחנית והפיסית. הסנהדרין הזאת מרכזת את כל המוגלה והפצעים והצער של האי-צדק והרדיפות שיהודים נרדפים כאן על ידי הבג"ץ, ומי שהולך בעקבות הבג"ץ ומי שמתחזה כאן לשלטון החוק".
לעומתו, נשיא ה"סנהדרין" הנוכחי, הרב עדין אבן-ישראל, מתנגד גם לעיסוקה בשאלות פוליטיות וגם ל"קפיצה מעבר לטבור" של הגוף הצעיר:
"כדי שנצא מגדר 'נפל' ונהיה רציניים ונוכל לומר 'ילד יולד לנו', אנו זקוקים לזמן רב. עצם העלאת השם סנהדרין אינו דבר של מה בכך... אחרי שהוצאנו את שנתנו ולא התרחשו קטסטרופות, הגם שהיו כמה דברי ליצנות וגיחוכים, אנחנו נעמיק ונחזק את פעולתנו. נעשה דברים בראייה של דורות, לא עם שעון עצר ולוח שנה. הלוח היהודי הוא לוח של אלפי שנים. דרושה הרבה סבלנות והרבה עבודה. הייתי שמח, אם בעוד כמה שנים הכיסאות הללו ייתפסו על ידי גדולים מאתנו ואנו נוכל להגיד: 'חיממנו לכם את הכיסאות'...
"אני לא חושש מהבג"ץ, מהמשטרה או מהיועץ המשפטי. לרב מותר לעסוק גם בענייני ציבור, אבל לשם כך צריך שיהיה לפניו כל החומר הראוי, בין שהוא עוסק בכשרות של עוף ובין שהוא עוסק בהתנתקות. כשיש תוכנית התנתקות כזאת ואין לי מידע מספיק עליה, כשם שיש מצווה לדבר, יש מצווה לשתוק. כאדם פרטי, יש לי ולכל אחד מאתנו הבנה, אבל כרב, העיסוק בעניינים פוליטיים כמו ההתנתקות, הוא ביזוי למהות של המושג סנהדרין. אם אני לא רוצה להיות לחוכא ואיטלולא, אז אני לא אביע דעה על כל דבר. דברי האמת הללו צריכים להיאמר כדי שהסנהדרין הזאת לא תהפוך להיות לא סניף של מועצת יש"ע ולא סניף של המועצה לשלום ולביטחון"
|