אימא ישנה עכשיו. עוד מעט היא תתעורר, מקסימום כמה דקות. אני

כבר לא יכול לחכות. הכל יהיה בסדר, הכל יחזור לקדמותו.

גד סיפר לי אתמול בהפסקה, שאחרי שנולדו לאימא שלו זוג תאומים,

הכל השתנה אצלם. אבא שלו תמיד אומר כמה שהם חמודים, "מלאכים

קטנים" הוא קורא להם, גד רצה נעלי כדורגל חדשות של "ריבוק"

אבל ההורים שלו אמרו שעכשיו, עם התאומים, צריך להצטמצם

ולחסוך, והוא אפילו לא קיבל מתנה בחנוכה. הוא ממש שונא אותם.

את התאומים, זאת אומרת. אימא שלו עכשיו לא עובדת ותמיד בבית,

והיא תמיד כועסת עליו שהוא לא מכין שיעורי בית ורואה טלוויזיה

כל היום. גד אומר שזה ממש סיוט. לתאומים יש ריח מסריח והם כל

היום בוכים.

לאימא שלי יש כבר בטן גדולה, כאילו יש שם כדור כדורגל, היא

אמרה לי שבעוד חודש יהיה לי אח, ואפילו שאלה אותי אם יש לי

רעיון לשם, אבל אני מרוב שכעסתי רק ברחתי מהסלון וטרקתי את

הדלת בחדר שלי. זה בטח יהיה נורא, יש לנו שני חדרים בבית

וכשהתינוק יגדל הוא בטח יהיה איתי בחדר, ואני נורא ביישן

ושקט, לא רוצה לחיות עם תינוק מטומטם. אני לא רוצה להצטמצם,

אמרתי את זה לאימא אבל היא רק חייכה וליטפה אותי. אני אוהב את

אימא. יש לי תוכנית שחשבתי עליה כבר מלא זמן, ורק עכשיו יש לי

אומץ. אם אימא תהיה חולה, רק קצת, התינוק ימות ואז לא יהיה לי

שום אח, והכל יישאר אותו דבר. אז אמרתי שאני לא מרגיש טוב

וביקשתי לא ללכת לבית ספר, וחיכיתי שאבא ייצא לעבודה. חיכיתי

שאימא תסיים לאכול את הפריכיות שהיא אוכלת כל בוקר, ואז תמיד

אחרי שהיא אוכלת, בגלל שהפריכיות עושות אותך ממש צמא, היא

מבקשת ממני להביא לה קולה, כי קשה לה ללכת בגלל הבטן שלה. אז

רצתי למטבח בשיא המהירות, לקחתי את הכוס הכתומה, והתחלתי מהר

להכין לה. הלב שלי דפק כמו משוגע בגלל הפחד. פתחתי את המדפים

למטה והוצאתי את האקונומיקה, ואת האבקה הצהובה של הניקיון.

פיזרתי קצת מהאבקה ומילאתי רבע כוס של אקונומיקה, את השאר

מילאתי בקולה, בשביל הטעם. לפני שחזרתי למטבח עצמתי את

העיניים חזק חזק וביקשתי מאלוהים שהכול יעבוד כמו שצריך, אימא

תקבל בחילה והיא תקיא את התינוק המטומטם. רצתי מהר לסלון,

אימא בינתיים הייתה בשירותים, היא זמזמה איזה שיר, שמתי את

הכוס על השולחן ובגלל שפחדתי להסתכל הלכתי מהר לחדר.

שכבתי על המיטה שלי והתחלתי לספור עד חמש מאות, אחרי שסיימתי

לקחתי נשימה גדולה ויצאתי מהחדר. היה די שקט חוץ מהטלוויזיה

שהייתה דלוקה, היו פרסומות.

אימא שכבה על הכורסה החומה שלנו, ישר הסתכלתי על הכוס, שהייתה

ריקה, הכל עבד כמו שצריך. היה לאימא מבט של חיוך, העיניים

הרכות שלה היו עצומות. התיישבתי על השולחן. היא ישנה עכשיו.

עוד מעט היא תתעורר, מקסימום כמה דקות. אני כבר לא יכול

לחכות. הכל יהיה בסדר.

רעיון מדהים. כתוב מעולה. סיפור קשה מאוד ועצוב.

סוף עצוב מאוד.

מאוד עיניין אותי שהחלטת "לזרוק" על הקורא ככה את העלילה, וזה היה יפה בעיני... זה נותן לקורא תחושה של להט, ממש כמו גיבור הסיפור שרצה לגמור הכל מהר... גם השימוש בטכניקת הגלישה, גלישת השורות מאוד תרמה. כל הכבוד!! יצירה טובה!

אהבתי מאוד.

תודה לך על התגובה החמה...

זה סיפור יפהפה, ועצוב. כל-כך עצוב.

אפילו גרם לי לדמעה-שתיים...
puzpuz.

שלום לך,

קראתי את הטקסט בשקיקה. המילים זרמו לי. והרגשתי את מה שעובר על הילד. הצלחתי להרגיש אותו. ומצד שני לחשוב - וואי מה קורה כאן.
הנושא של הסיפור קשה. ובחרת דרך קיצונית להראות את הבעיה.

אהבתי מאוד !!!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.