"תום הרנדאל קיבל בבית החולים בלונדון סמים בכמות מרעילה". כך, באופן מפתיע, העיד שלשום (יום א') סגן אלוף ד"ר חן קוגל בבית דין הצבאי, במשפט ההריגה שמתנהל נגד סמל תייסיר היב, לוחם גדוד הסיור המדברי שירה בפעיל השלום הבריטי באפריל 2003 בדרום רצועת עזה.

דבריו של העד המומחה העלו שאלות קשות באשר לדרך הטיפול בהרנדאל בבית החולים בבריטניה, מהרגע שנפצע ועד שנקבע מותו. ל-ynet נודע כי בעקבות העדות, צפויים הצדדים בתיק לדון באפשרות של שינוי כתב האישום.

קוגל, אחד המומחים הבכירים בארץ בנושא הפתולוגיה, העיד מטעם התביעה בתיק, אך הודה כי עדותו תסייע דווקא לסניגוריה. נציגי התביעה סברו כי קוגל יסביר כיצד פציעת הראש ממנה סבל הרנדאל גרמה בסופו של דבר למותו. אך הרופא המומחה הסביר, כי כמות המורפיום הגדולה שנתנו לפצוע בבית החולים בלונדון, הכריעה את הפצוע לבסוף.

בעדותו, שמסתמכת על חומר רפואי שקיבל מבית החולים בלונדון בו אושפז הרנדאל במשך תשעה חודשים, עד שנקבע מותו, הסביר קוגל: "קיימת אפשרות לניתוק הקשר בין פציעתו של המנוח למותו... אני אומר שיש כאן ממצאים שעשויים לעזור לסניגור".



הוא התייחס לטיפול שניתן להרנדאל בתרופה מסוג מורפין. "הטיפול במורפין הוא לא לשם נוחיותו אלא לשם הריגתו ביומיים האחרונים שלו, ואמרתי את זה כי לא הייתה שום כוונה לטפל בו, כדי שהוא יהיה בשקט, וכדי שלא 'יפריע'. נוכחותו שם לא מצאה חן בעיני אנשים, וזה כתוב במפורש, לא רצו שהוא יהיה שם. הם אומרים כל הזמן שהם לא רוצים להאריך לו את הסבל, כתוב 'אל תחיו אותו, אל תתנו לו טיפול'... למרות שמנהל בית החולים אמר שאי אפשר להגיע למסקנה הזאת אלא אחרי שנה, אבל הם (המשפחה) לא רצו לחכות שנה".


"לא נתנו לו אנטיביוטיקה"


במהלך עדותו הסביר קוגל: "שכיח כי דלקת ריאות היא סיבת המוות מספר אחת בנפגעים מחוסרי הכרה, אבל במקרה הזה הוא לא קיבל טיפול אנטיביוטי, מתוך החלטה מכוונת, ויתרה מכך, נותק צינור החמצן ממש לפני מותו".

לדבריו, "לתום הייתה דלקת באוזן והוא לא קיבל אנטיביוטיקה, כי החליטו לא לתת לו. הייתה גם דלקת בפה, ולא נתנו לו אנטיביוטיקה". מינונים גדולים של אנטיביוטיקה עלולים היו לגרום לסבל גדול יותר של הפצוע, ולכן, לבקשת בני משפחתו, ניתנו לו מינונים גבוהים של מורפיום, הסביר הרופא.

קוגל הוסיף: "כאשר מגיעה דלקת הריאות הסופית הזאת, שאיתה הוא מת, מגדילים לו פתאום את כמות המורפיום. מבלי להתייחס לאפקט הקטלני של מופריום כשלעצמו, מורפיום מדכא את מרכז הנשימה במוח, מוריד את היכולת לאיוורור ריאתי ואת תנועתיות בית החזה ובכך מוסיף וגורם סיכון".

לשאלת אב בית דין, אל"מ ניר אבירם, הסביר קוגל: "למחלה יש קו מסוים, היא עולה בחומרתה אם לא מטפלים בה. במקרה הזה הייתה התערבות שחתכה את זה לפני השלב בו המחלה הייתה יכולה להרוג אותו. ההתערבות הזאת היא מתן סמים מסוכנים והסרת חמצן...".

העד הוסיף, כי כל רופא סביר יזעק נוכח מינוני המורפין החריגים שקיבל הרנדאל בבית החולים בלונדון. "במקרה הזה נתנו לו חומרים בכמות גדולה מאוד שיכולה להרעיל גם אדם בריא... הכמות הזאת בעיני היא כמות מרעילה כפי שסם בכמויות גדולות הוא רעל".

סמל היב, שמיוצג על ידי עורכי הדין אלון בומבך, יריב רונן וסרן עידן פסח, נמצא במעצר מאז דצמבר 2003, והוא כיום החייל היחיד בשירות סדיר שעומד לדין על עבירת הריגה.

בעקבות העדות המפתיעה, קבעו נציגי התביעה וההגנה ישיבה משותפת. הסניגורית הצבאית הראשית, אל"מ אורנה דוד, צפויה לדרוש תיקון של כתב האישום לעבירה חמורה פחות. ייתכן כי הצדדים אף יגיעו להסכם רחב יותר בתיק.



http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3049335,00.html

ולמהר ולהודות מהר מידי?

מלבד זאת אני מת על מכבסת הלשון של העיתונות הישראלית (זו שבד"כ לוחצת שנודה מהר מידי)-
חבר בקבוצת שמאל קיצונית ורדיקלית מכונה פתאום "פעיל שלום"... לא משנה שאף "פעיל שלום" לא בא לנחם את פצועי הפיגועים, אבל הם עדיין "פעילי שלום"...

חייל צה"ל דפק לבחור הזה כדור בראש , כבר אין מחלוקת בדבר זהות היורה ואפילו הטענה שמדובר בטעות בזיהוי וכי החייל סבר שהבריטי מחזיק נשק כבר נפלה .
הטיעונים עליהם התנהל הדיון שמתואר למעלה באו בכדי לנתק את הקשר הסיבתי הישיר בין הירי והפגיעה לבין המוות ומדובר בטעונים משפטיים גרידא (שיכולים לחלץ את החייל מהרשעה ברצח והרשיעו רק בנסיון לרצח, גרימת חבלה חמורה וכו') ולא במחלוקת מהותית.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

עוד לא הגענו לשלב עדויות ההגנה. לך תדע...