15-04-2007, 20:35
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.06.05
הודעות: 684
|
|
וואו יש הרבה לכתוב
במיוחד שזה יום השואה הראשון אחרי השיבה מפולין.
אבל במקום לחפור ולדבר המון, יש לי משהו קטן לספר.
סבא רבא שלי עלה לארץ עם חברתו, מי שתהיה אשתו לעתיד, עוד ב1935 (או 1934, ברח לי מהזיכרון). הם היו משפחה של 7 אחים ואחיות (או שמונה, בלק אאוט..), שכולם מלבדו, שהוא היה האח השני, ומלבד אחיו הצעיר, שהיה האח השישי. נספו בשואה.
על כל פנים, אחיו הצעיר, יצחק, עם פלישת הנאצים ימ"ש לפולין בראשון לספטמבר 1939 ברח בכל רחבי פולין במשך שישה שבועות, וכשחזר כעבור שישה שבועות לקראקוב, עיר הולדתו, שהוא כבר בן עשרים. עשרים שנים הוא חי בעיר הולדתו, ברובע היהודי (רובע קז'ימיש למי שמבקר בקראקוב במסע לפולין), והוא שב לביתו. פותח את הדלת, עולה במדרגות שאחרי הדלת כניסה לביתו.
אומר שלום לאימו, ושואל "היכן אבא?" ואימו עונה "הלך, ותכף ישוב".
עובר זמן מה, וכשיצחק בא לצאת אל הרחוב הפולני, אביו פותח את הדלת ונמצא בפתח הדלת.
הוא עמד מולו המום במשך דקות ספורות. למה? כיוון שאביו היה מגולח למשעי. כמו שבנו לא ראה מעולם, בכל עשרים שנות חייו.
ולאחר ההלם, וכשהתחבקו והתנשקו ודרשו בשלומו של כל אחד, וכשעלתה סוגיית הזקן שגולח. אביו אמר לו:
"באם יהיה עולם כפי שצריך להיות, הזקן שלי יצמח מחדש.
ובאם יהיה עולם כפי שאנו רואים שמתפתח להיות, אין ערך לזקן שלי."
זאת הוא אמר כשישה שבועות בלבד אחרי תחילת המלחמה, אמר ולא ידע עד כמה. עד כמה הוא צדק. יהי זכרו ברוך.
הערה קטנה:
זקנו של הסבא של הסבא שלי, לא גולח ע"י הנאצים ימ"ש. אלה היו תופסים מסכנים ברחוב, וגוזזים את זקנם בצד אחד, ומותירים את הצד השני. וכך האדם היה מסתובב בזוי ברחוב עם חצי צד של הזקן מגולח והשני לא. סבא של סבא שלי גילח בעצמו את הזקן. הוא לא רצה להיות מושפל ע"י הנאצים ימ"ש.
אותו יצחק לאחרי 10 ימים ששב לקראקוב ברח משם שוב מכיוון שהיה לו כל כך הרבה התקלויות עם הנאצים ימ"ש, והוא היה קרוב לא אחת לסכנת חיים. ואכן, מקראקוב ברח עד לגבול הרוסי, ועלה ארצה משם דרך טהרן. אבל זה סיפור על קצה קצה המזלג, וכל סיפור בריחתו מהשואה היא כתובה בידי חוברת מרתקת שכתב לפני כחמש עשרה שנים.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|