|
שיר, כרגע חסר שם.
כחלק מתחרות שהתחייבתי אליה בעבר, הייתי צריכה לכתוב שיר. וכיוון שלא היה לי נעים להרוס למארגנים בזה שאפרוש בשלב זה, אילצתי את עצמי לכתוב משהו, למרות שלא הייתה לי כל השראה. אז זה מה שהולידו היעדר המוזה, ההגבלות של האתגר והאילוץ לכתוב שיר, ובעברית -
תפוס בידי, ואחוז בי קרוב,
קרוב אלייך, ואל תעזוב.
הו, ואל תיתן לי ליפול,
כי כמה כאב עוד אוכל לסבול?
קח את ידי, ראה כמה זה קל,
גע בפניי, ואמור שזה לא מאוחר מדי.
אהוב אותי, כאילו לא היה לך די,
כאילו לא ידעת לפני,
לא ידעת, מהי אהבה, ומהו כאב.
תפוס בידי, ואחוז בי קרוב,
קרוב אלייך, ואל תעזוב.
הו, ואל תיתן לי ליפול,
כי כמה כאב עוד אוכל לסבול?
קח את ידי, ופקח את עיניי,
שלעולם עוד לא יהיה לי די.
למד אותי אמת, והראה לי מציאות,
אהוב אותי, והענק לי משמעות.
תפוס בידי, ואחוז בי קרוב,
קרוב אלייך, ואל תעזוב.
ולמד אותי כאב, והראה לי ריקנות,
שאלמד איך לא לטעות,
ואיך לא לאבד אותך, ואיך לשמור.
תפוס בידי, ואחוז בי קרוב,
אהוב אותי, ואל תיתן לי לעזוב.
הו, ואל תיתן לי ליפול,
כי כמה כאב עוד אוכל לסבול?
--
באופן אישי אני שונאת את זה, אבל אין לי ממש זמן כבר, וכנראה שזה המקסימום שאני מסוגלת לחלץ מעצמי ברגע זה. ניסיתי אפילו להלחין את זה כדי לשפר את זה מעט, אבל נראה שזה פשוט מקרה אבוד.
בכל אופן, תגובות? הצעות? הערות?
נערך לאחרונה ע"י Atashi בתאריך 02-06-2007 בשעה 21:39.
|