11-06-2007, 17:18
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
על כל פעולה מוצלחת שלו, בכל תקופה, היו לפחות שתיים גרועות:
שנות הארבעים: במלחמת העצמאות, בשעה שבני גילו נלחמים על השרדות המדינה החדשה,
פרס כבר מסודר בג'וב נינוח במחלקת הרכש. הוא ה-ת-ג-א-ה בדיעבד על שהיה הגון מספיק שלא
לקבל דרגת סא"ל בחיל הים, כשזו הוצעה לו (הוא מבלבל שכל ישר עם הגינות - לו היה מקבל על
עצמו דרגה כזו מבלי שבאמת עשה משהו כדי להצדיקה, היה מחזק עוד יותר את הזעקות על
התופעה של "בטחוניסט שלא לבש מדים - ועוד העז להתהדר בדרגות"...)
שנות החמישים: יחסי ישראל-צרפת.
באותה תקופה גם היה המנכ"ל פרס מעורב בסאבוטאז' נוראי לשר הבטחון לבון ולראש הממשלה
שרת, שגרם לשרת להזהיר כבר אז מפני הצעיר הפוחז...
שנות הששים: הכור בדימונה. פרס אמנם מייחס לעצמו את הכור בדימונה, אבל אנשים אחרים היו
מעורבים בעניין לפחות כמוהו (רק דיברו על מעורבותם הרבה פחות...).
ב1965 הוא פרש בעקבות ב"ג ממפא"י לרפ"י. ב67 הצטרפה רפ"י לממשלה לקראת מלחמת ששת
הימים - ומייד אחריה דיין והוא ג-נ-ב-ו את המפלגה (תשעה מתוך עשרה ח"כים), והצטרפו למפא"י,
כשהם מותירים את ב"ג כסיעת יחיד, למרות שהוא הביא לבדו את כל המנדטים.
שנות השבעים: תקצר היריעה מלפרט על מעללי פרס בשנות ה70, ודב גולדשטיין עשה זאת בצורה
טוב כשכתב עליהם מפיו של רבין ז"ל...
שנות השמונים: הוא פתח אותן בהתנגדות להפצצת הכור ב1981] והמשיך אותן בהתנהגות לא
אחראית בכל הנוגע למלחמת לבנון (ההבדל בין רבין לבינו זעק אז לשמיים).
כראש ממשלת האחדות, הוא יצא מלבנון (רק כדי לחזור אליה כעבור שנה כשהתברר שצד"ל
לבדו לא מספיק להחזיק ברצועת הבטחון) בלי תכנית מסודרת, וחזבאללה נערך היטב בדיוק צפונה
לגבול (ובעזרת פיגוע הספארי הראה לנו שכדאי שבכ"ז נהיה שם...).
כראש ממשלת האחדות הוא היה אחראי למחדל ההפעלה וההפקרה של פוליארד.
לזכותו כראש ממשלת האחדות עומדת הצלחתם של פישר ומודעי בהעברת ויישום תכנית הייצוב
הכלכלית.
כאשר עבר מתפקידו במסגרת הרוטציה עם שמיר והפך לשר חוץ וממלא מקום ראה"מ, הוא ניהל
מו"מ חשאי עם ירדן, מבלי לעדכן ולקבל אישור מראה"מ. בלימת תכנית הלביא הייתה מהלך של
רבין כשר בטחון, שעבר בממשלה על חודו של משה נסים - ועד היום לא ברור שזה היה מהלך נבון
(ארנס, הרוח החיה בתמיכה בתכנית, מבין במטוסים "לא רע", והוא טוען שזו בכייה לדורות).
מהלכו האחרון בשנות השמונים, אירע דווקא ב1990 (שנחשבת לחלק משנות השמונים), ונקרא
ע"י "אחיו הגדול" (כפי שכינה אותו בהלווייתו) יצחק רבין ז"ל, בשם "התרגיל המסריח, שבמסגרתו
ניסה לקנות עריקים מהליכוד והאגודת ישראל, כדי להקים ממשלה צרה של השמאל.
שנות התשעים: שנים פוריות במיוחד מבחינת שמעון, היה בהן מו"מ חשאי על אוסלו, אוסלו א',
אוסלו ב', ואינספור פעולות מפוארות שלו בתוך מפלגת העבודה ("אני לוזר?!") - וייזכר לטוב
הויכוח עם ברק על שאלת מינויו ל"נשיא מפלגת העבודה"...
שנות ה2000: פרס כשר חוץ של שרון מנהל מו"מ עם עראפת בעצם ימי מלחמת אוסלו. ממשיך
בהתגוששויותיו הפנימיות במלחמת העבודה, וחותם את חברותו שם במהלך שהוא שיא של
ציניות, שרק שאול מופז יכול להתחרות בו (ובעצם גם מופז לא הגיע לרמה זו), כאשר מייד אחרי
תבוסה נוספת בפריימריס, הוא עוזב את מפלגתו ועובר למפלגה אחרת...
האיש הזה הוא פוליטיקאי בעל כושר שרידות נדיר (הוא בשטח יותר מאשר קסטרו), אבל כמעט
כל מי שהכיר אותו לעומק והלך איתו כברת דרך, אומר עליו רק דברים רעים.
פרס טוען ש"שיקרו לו בשנת 2000", שייקח פסר זמן ויחשוב למה...
שונאיו הגדולים ביותר של האיש הזה, הם אלה שהיו סביבו, והוא נטש אותם ברגע שהתאים לו.
הוא לא ראוי להיות נשיא, והגיל הוא הסיבה הפחות חשובה בהקשר זה .
|