 |
11-03-2005, 11:45
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.08.02
הודעות: 5,023
|
|
|
החברות הסלולריות - חוצפה ישראלית
החברות הסלולריות - חוצפה ישראלית
רוצים לעבור לרשת אחרת? הן ייאלצו אתכם לקנות מכשיר חדש. רוצים לבטל להן את ההכנסות מקישוריות? הן יעלו את מחירי זמן האוויר. שיעור בכלכלה סלולרית
אמיר טייג
11/3/2005
"חברות הסלולר מוכיחות שהן תאבות בצע, אנוכיות, יהירות וחצופות". מילים קשות אלו לא יצאו מפיו של עוד אזרח מתוסכל הפותח את מעטפת חשבון הסלולר החודשי שלו. הדברים נאמרו לפני מעט יותר מחמישה חודשים על ידי שר התקשורת לשעבר ושר התעשייה המסחר והתעסוקה בהווה, אהוד אולמרט, אשר הופתע לגלות את כוח ההשפעה האדיר שיש לחברות הסלולר במסדרונות הממשל בירושלים.
אולי מילותיו של אולמרט מעט קשות, שהרי בכל זאת חברות הסלולר מעניקות לנו שירות חיוני. עובדה: 6.9 מיליון ישראלים לא יכולים בלעדיו. אך נוכח השתלשלות האירועים בחודשים האחרונים, חברות הסלולר הולכות ותופסות לעצמן מקום מכובד, לצד הבנקים, כגופים כלכליים גדולים המצליחים להרגיז ואף להשניא את עצמם על קהל לקוחותיהם. משם, ועד ההגדרות של אולמרט, הדרך היא לא ארוכה.
</SPAN>
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/249/897.jpg%20>%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20<sprint><img%20src=]
אהוד אולמרט >
אהוד אולמרט
ביצי הזהב
הימים היו ימי המאבק הקשה בין משרד התקשורת ובין חברות הסלולר. אולמרט, אשר הונע על ידי הדרג המקצועי במשרדו בשילוב קורטוב של פופוליזם, החליט לשים על הכוונת את חברות הסלולר. אנשי המקצוע במשרד התקשורת וכן ברשות להגבלים עסקיים, אשר תפקידה למנוע מצב של אי תחרות, הבינו שככל שענקי הסלולר הולכים ומתחזקים, רמת התחרות ביניהם הולכת ויורדת. הפתרון היה לכפות עליהם הפחתה ניכרת בתעריף הקישוריות.
הקישוריות, למי ששכח, הן דרכן של החברות לשלוח את ידיהן לכיסו של הדברן הישראלי, כאשר הוא מחייג לרשת שאינה שלו. יש לך ביד טלפון של אורנג', לא חשוב מאיזה דור, ואת רוצה לחייג לחברה שיש לה פלאפון? כיוון שאינך יכולה לבחור באיזה רשת נמצאת החברה, יש לך שתי אפשרויות: להוסיף לתשלום זמן האוויר גם את דמי הקישוריות או לא להתקשר בכלל. בדרך כלל תבחרי, כמו כל דברן ישראלי, באפשרות הראשונה. כל צלצול כזה מתקבל בשמחה רבה במטות חברות הסלולר, משום שזו הדרך לייצר עבורן הכנסות בטוחות של מיליארדי שקלים כל שנה. על הכנסות אלו לא מתחרות חברות הסלולר ביניהן, והראיה לכך היא העובדה שאף חברה לא פרסמה מעולם ברבים את שירותי השיחות הנכנסות שלה.
שלוש חברות הסלולר הגדולות, סלקום, אורנג' ופלאפון, עמדו על רגליהן האחוריות וניצלו את כל כוח השפעתן, ויש להן כוח, על מנת למנוע את אובדן ביצי הזהב שמטילים דמי הקישוריות. הן לא עמדו לוותר ככה סתם על הכנסות של מיליארדים. דמי הקישוריות הגבוהים היו עבורן רווח כפול. קודם כל, הם לא נגבים בכלל מהלקוחות שלהם אלא מהווים מעין קנס המוטל על הלקוחות שבחרו דווקא בשירות של המתחרים. יתרה מזאת, ככל שדמי הקישוריות גבוהים יותר, כדאי יותר לדברני הסלולר להחזיק יותר מטלפון סלולרי אחד וכך להתקשר רק בתוך הרשת. ואכן מתברר כי 40 אחוז מלקוחות הסלולר הישראלים מחזיקים ביותר ממכשיר אחד, בין היתר כדי לחסוך את תשלום דמי הקישוריות. ויותר מכשירים מייצרים, כמובן, עוד יותר הכנסות ועוד יותר רווחים עבור החברות. שוב, בינגו.
מאחר שמדובר בכסף גדול, הכל היה כשר במאבקן של חברות הסלולר נגד יוזמת הפחתת הקישוריות של משרד התקשורת. הן החרימו את כנס טלקום היוקרתי הנערך פעם בשנתיים, הן איימו כי הדבר יגרום להם הפסדים ניכרים ולפיכך יגרור פיטורים המוניים בשורותיהן, ומעל לכל, הן טענו כי הפחתת דמי הקישוריות תחזור כבומרנג ללקוח, וזאת באמצעות ייקור תעריפי זמן האוויר.
איומים אלו חשפו את חברות הסלולר במערומיהן. לא יוקרתה של מדינת ישראל חשובה להן, לא רווחת עובדיהן, וגם לא לקוחותיהן. הדבר העיקרי שעומד מול עיניהן היא שורתן התחתונה, כלומר הרווח הרבעוני והשנתי. חברות הסלולר הוכיחו כי הן ינצלו את כוחן עד תום כדי לגרוף רווחים אלו. בינתיים הן מצליחות בהשגת היעד. את שנת 2004 סיימה סלקום ברווח של 617 מיליון שקל. הבעלים של אורנג' חתמו את השנה עם רווחים של 474 מיליון שקל, ופלאפון הרוויחה 301 מיליון.
ואמנם, ייקור תעריפי לא איחר להגיע. לפני שבועיים הודיעו שלוש החברות בתזמון כמעט מתואם כי הן מעלות את מחירי זמן האוויר ללקוחות הפרטיים בשיעור של עד 20 אחוז. כל החברות, ללא יוצא מהכלל, גם הודיעו כי הן חוזרות לגבות את דמי השימוש הקבועים. וראה איזה פלא, כל השלוש קבעו את דמי השימוש על 9.9 שקלים לחודש. אם לא מספיק שיעור ההתייקרות הדומה והוספה של דמי שימוש זהים לחלוטין, אף חברה לא ייקרה את התעריפים שמשלמים לקוחותיה העסקיים. ברור שתגובה אחידה זו מעוררת חשד כבד לתיאום מחירים, אך מעבר לכך משקפת את התחרות הצולעת בשוק הסלולר הישראלי.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/136/459.jpg%20>%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20<sprint><img%20src=]
שלטון הענקיות
הלקוחות העסקיים בישראל, אלו שיש להם את כושר המיקוח, זוכים לקרקור תמידי מצד אנשי השיווק של חברות הסלולר. הם יעשו הכל על מנת לזכות בלקוח גדול כמו הבורסה ליהלומים - עם 10,000 טלפונים סלולריים - או החשב הכללי, שמעוניין בלא פחות מ-25,000 טלפונים סלולריים לעובדי מדינה. חברות הסלולר אף מוכנות להפחית את המחירים עד רמה לא נתפשת של אפס אגורות לדקת זמן אוויר יוצא ולחיות רק מהכנסות מדמי הקישוריות שהוזכרו לעיל. לעומת זאת, הלקוחות הפרטיים, שלהם כושר מיקוח מוגבל יחסית, לא זוכים, וזה בלשון המעטה, לאותו חיזור מבורך.
לכאורה זה ברור. אם אתה רוכש עשר מכוניות, גם יבואן הרכב הקשוח ביותר יעניק לך הנחה. אך אם אתה רוכש רק מכונית אחת, תהיה חייב לשלם את מחיר המחירון, אלו הם החיים. הבעיה היא שבשירותי תקשורת ההפרשים אדירים. במכרז החשב הכללי, שנחשב למכרז הגדול במדינה, זכתה פלאפון לפני כחודש כאשר הציעה מחיר מגוחך של שבע אגורות לדקה, כולל דמי קישוריות. הצרכן הפרטי הפשוט נאלץ לשלם פי 15 עבור אותו שירות. האם ההפרש נראה הגיוני?
ד"ר אסף כהן, סמנכ"ל בכיר לכלכלה ותקציב במשרד התקשורת ואחד האנשים שעמדו מאחורי המערכה להפחתת דמי הקישוריות, מזכיר לנו את שהיה קיים בשוק השיחות הבינלאומיות עד לפני כמה חודשים. "המחיר עבור לקוחות פרטיים היה גבוה פי חמישה ושישה מהמחיר של הלקוחות העסקיים. הכנסת שלושה מתחרים נוספים לשוק זה הורידה את המחירים בעיקר למשקי הבית וצמצמה מהותית את הפער", אומר כהן.
אך האם כדי לפתור את בעיית התחרות הנמוכה על לבו של צרכן הסלולר הישראלי צריך להוסיף עוד מתחרים? ברור שעוד חברה סלולרית אחת או שתיים לא היו עושות רע לצרכן הישראלי. בהונג-קונג, שבה חיים כשבעה מיליון תושבים, בדיוק כמו בישראל, מתחרים ביניהם שישה מפעילים סלולריים. מספיק להביט בחברת מירס, מפעיל סלולרי רביעי בישראל שלא הצליח להתרומם מעל 300 אלף מנויים, כדי להבין שלא קל להתחרות בענקי הסלולר המקומיים.
המנוף העיקרי שמעניק לחברות הסלולר הישראליות כוח אדיר כלפי הצרכן הפרטי נקרא "חסמי מעבר". חסמים אלה הם כל אותם גורמים אשר מקשים עלינו לזנוח מפעיל סלולרי אחד לטובת מפעיל אחר. ככל שהחסמים גבוהים יותר, הלקוח נעשה שבוי יותר בידי החברה שבה הוא נמצא. ככל שיש יותר חסמים וככל שהם גבוהים יותר, כוח המיקוח של הצרכן כלפי חברת הסלולר יורד. חברות גדולות וארגונים עסקיים יודעים להילחם בחסמים אלו באמצעות כוח המיקוח הנובע מכמות המכשירים שהם רוכשים. כוח המיקוח של לקוח פרטי, שכבר רכש מכשיר אחד ורוצה לשפר תנאיו, הוא מזערי.
"אחד החסמים העיקריים שמקשים מאוד על הלקוח הפרטי לזנוח מפעיל יקר לטובת מפעיל זול יותר, היא העובדה כי אינו יכול לקחת עימו את מספרו הסלולרי", אומר כהן. עם התרחבות השימוש במכשירי הסלולר, הפך המספר הסלולרי לסוג של תעודת זהות עבור משתמשים רבים, במיוחד בעלי עסקים קטנים אשר פרנסתם תלויה בזמינות שלהם. עבורם, ויתור על המספר שלהם מהווה ויתור על הכנסות. גם לקוחות פרטיים לא ימהרו לוותר על המספר ולו רק בשל הטרחה הכרוכה בעדכון כל בני המשפחה והחברים.
</SPAN>
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/211/868.jpg%20>%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20<sprint><img%20src=]
קמפיין פלאפון >
קמפיין פלאפון
"ענף בלתי תחרותי בעליל"
חסם נוסף שעליו אחראיות חברות הסלולר קשור למכשירים. כל חברה עושה כמיטב יכולתה על מנת שלא נוכל לקחת מכשיר מרשת אחת ולעבור עימו לרשת המתחרה. "המעבר בין רשת פלאפון לכל רשת אחרת בישראל הוא בלתי אפשרי מבחינה טכנולוגית, אך בין רשת ה-GSM של סלקום וזו של פרטנר, אין שום בעיה לעבור עם אותו מכשיר. אך שתי החברות לא רוצות בכך ולפיכך הן נועלות את המכשירים כך שיעבדו רק ברשת שלהן. כאשר הלקוח לא יכול לקחת עימו את המכשיר, הוא חייב לרכוש מכשיר חדש ברשת שאליה הוא רוצה לעבור, עובדה ששוב מייקרת עבורו את עלויות המעבר. בנקודה זו חייבים לציין כי תוכניות התשלום עבור המכשיר הפרושות על פני 36 חודשים, גם הן מהוות חסם, שכן במהלך תקופה זו לקוח שיבחר לפרוץ את התוכנית וללכת למתחרה יהיה חייב לשלם קנס לחברה שממנה הוא רוצה להתנתק", מסביר כהן. יותר קנסות ויותר עלויות מעבר חוסמים את הלקוח בתוך הרשת שלו ומקשות עליו לעבור למתחרים.
דני רוזן, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת עד לפני שלוש שנים קובע בנחרצות: "ענף הסלולר בישראל הוא ענף בלתי תחרותי בעליל. אין הבדל של ממש בין שלושת המפעילים הגדולים כך שנתח השוק של כל אחד מהם כמעט זהה לאחרים".
חסם אחר, ואולי המתוחכם ביותר, הוא חסם המחירים. חברות הסלולר עושות את כל שביכולתן על מנת למנוע מהצרכנים השוואת מחירים קלה. כאשר כל חברה מציעה שורה של עשרות אם לא מאות מסלולי תעריפים, הלקוח לא יכול לבצע השוואה אמיתית בין תעריפי הסלולר. הלקוח לא יכול לדעת בוודאות אם המעבר בין מסלול מסוים של חברה אחת למסלול אחר של חברה אחרת באמת יקטין את חשבונו החודשי. לקוחות עסקיים משלמים בשל כך שכר ליועצי תקשורת, לקוחות פרטיים פשוט מתעייפים מכל הסיפור וזונחים את הרעיון לעבור רשת.
"תוכניות התעריפים של חברות הסלולר מסובכות מדי, כך שהצרכנים לא מבינים אותן", קובע המנכ"ל לשעבר רוזן, "בתוכניות אלה יש יותר מגרעין של אפליה בין לקוחות ולפיכך הן פוגעות בתחרות".
מדובר בנקודה רגישה עבור חברות הסלולר מאחר שהתעריפים הם נקודת ההשקה העיקרית שלהם מול הלקוח.
עדי בירן, סמנכ"ל הרגולציה בפרטנר, מפעילת המותג אורנג', אומר: "המוצר שלנו הוא לא לחם אחיד ואנחנו לא חיים ברוסיה הקומוניסטית. ריבוי מסלולי התעריפים הוא חלק מהיופי של השוק הזה, מהקריאטיביות שלו. ריבוי המסלולים נותן מענה ללקוחות שונים בעלי דפוסי צריכה שונים. אנשים שחשוב להם לבצע השוואת מחירים יכולים לעשות זאת באמצעות יועצי תקשורת, כפי שעושים לקוחות עסקיים, או אפילו באמצעות שירות הלקוחות של החברה שלהם".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/212/685.jpg%20>%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20<sprint><img%20src=]
קמפיין פרטנר > קמפיין פרטנר
נאמנות בכפייה
מספר המתחרים הנמוך, לצד ריבוי חסמי המעבר, יוצרים בישראל מציאות תחרותית נוחה מאוד עבור חברות הסלולר. כל שנה, רק 11 אחוז מלקוחות הסלולר בישראל בוחרים לנטוש את הרשת ולהגר לרשת מתחרה. לשם השוואה, בבריטניה עומד שיעור הנטישה השנתי על 28 אחוז, בארצות-הברית על 29 אחוז, בהונג-קונג על 40 אחוז, ובטייוואן מזנק עד 46 אחוז. הישראלים, אפוא, הם בין הלקוחות הנאמנים ביותר, מרצון או מחוסר ברירה, לחברת הסלולר שלהם. רק בטורקיה ובשוודיה נרשם שיעור נאמנות גבוה עוד יותר.
"הסיבה לשיעור הנטישה הנמוך הם לא חסמי המעבר, כי אם שירות הלקוחות הטוב שמקבל הלקוח הישראלי", מתעקש בירן, "אנחנו בפרטנר, אך גם המתחרים שלנו, מחבקים את הלקוח ומעניקים לו את שירות הלקוחות הטוב בעולם. שירות טוב זה גורם ללקוח לחשוב פעמיים אם לעזוב את החברה שלו".
למרות האהבה הפורחת בין הלקוח הישראלי וחברת הסלולר שלו, אסף כהן וחבריו ממשרד התקשורת וממשרד האוצר פועלים בתקופה האחרונה נמרצות על מנת לצמצם את חסמי המעבר. בחוק ההסדרים, שצפוי להגיע להכרעת הכנסת עד תום החודש, טמונה הצעה לחייב את כל מפעילי התקשורת בישראל, כלומר את בזק, את הוט וכמובן את חברות הסלולר, להנהיג החל מפברואר 2006 ניידות מספרים מלאה. יוזמה זו תעביר למעשה את הבעלות על מספר הטלפון מידי מפעיל התקשורת לידי הצרכן, כך שיוכל לקחת איתו את המספר, כולל הקידומת, לכל מפעיל טלפון שירצה. מיותר לציין כי חברות הסלולר מתנגדות למהלך אשר יקל את הנדידה מחברה לחברה.
קיימת יוזמה נוספת הקשורה לניידות מספרים: הנהגת מחיר אחיד לכל הרשתות. הכוונה היא לחייב את חברות הסלולר לגבות מחיר זהה לשיחה בתוך הרשת ולשיחה לרשת אחרת. יוזמה זו למעשה, מבטלת לגמרי את דמי הקישוריות ולפיכך אין יותר צורך בקידומת ייחודית לכל רשת. הרי כבר לא יהיה אכפת לצרכן לאיזו רשת הוא מתקשר - הכל יעלה אותו דבר. יוזמה אחרונה שעליה עובד משרד התקשורת היא להתיר ייבוא ומכירה של מכשירים סלולריים במקביל למכירה שמתבצעת על ידי חברות הסלולר. מטרתן של יוזמות אלו היא להקטין את חסמי המעבר ולהגביר את כוחו של הצרכן כלפי חברות הסלולר.
האם ייקור התעריפים של כל החברות איננו רק חוצפה משוועת של תאגידים תאבי בצע? כשהצגנו השבוע את השאלה הזו לסמנכ"לי שיווק בחברות, הם לא התרגשו. לטענתם, הם בדקו את העדפותיו של הלקוח הישראלי ומצאו שהוא "אדיש" לתוספת תשלום חודשי קבוע של עד עשרה שקלים. אדישות זו מעידה יותר מכל על חוסר האונים של הלקוח הפרטי מול ענקי הסלולר, ואולי מהווה תמחור מדויק של שוויים הכספי של חסמי המעבר. האדישות של הצרכן הישראלי היא זו שאפשרה לחברות הסלולר לעלות את מחיריהן במקביל, ולא להילחם בינן ובין עצמן על רווחתו של הלקוח. הודות לאדישות הצרכנים חברות הסלולר הבינו כי הם יכולות להעמיס על הצרכן את מלוא הפגיעה וזאת כדי לשמור על רווח שנתי כולל של 1.4 מיליארד שקל.
http://www.nrg.co.il/online/HP_16.html
var _rsCI="maariv-il";var _rsCG="0";var _rsDT=1;var _rsSI=escape(window.location);var _rsLP=location.protocol.indexOf("https")>-1?"https:":"http:";var _rsRP=escape(document.referrer);var _rsND=_rsLP+"//secure-uk.imrworldwide.com/";if (parseInt(navigator.appVersion)>=4) {var _rsRD=(new Date()).getTime();var _rsSE=0;var _rsSV="";var _rsSM=0;_rsCL=""; } else {_rsCL="[img]+_rsND+[/img]"; }document.write(_rsCL);
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://secure-uk.imrworldwide.com/cgi-bin/m?ci=maariv-il&cg=0]
h="counter.credo.ru";D=document;R=Math.random();T=(new Date()).getTimezoneOffset();RT="r="+R+"&t="+T;S="";S+="
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://[/img]";D.write(S);[img]http://counter.credo.ru/counter.php?r=0.4735517129982612&t=-120&i=1&sid=49&js=1&ref=http%3A//www.nrg.co.il/online/16/ART/881/981.html]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://counter.credo.ru/counter.php?i=1&sid=49&js=0&ref=]
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
