|
21-09-2007, 06:25
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
פתחו אשכול נוסף בפורום וחלק מהכותרת שלו היתה שאף אחד לא באמת סולח. האשכול דיבר על משהו אישי, אבל רציתי להגיד משהו כללי על הנושא הזה של סליחות.
גם אני חושבת שאנשים לא באמת סולחים. סליחה אמיתית היא שברגע שיש רגעי משבר וריב, אתה לא מעלה את אותה נקודה שסלחת עליה כבר, מחדש שוב ושוב. נניח בני זוג רבים על משהו - X. בסוף סולחים אחד לשני. ואז במיליון הריבים הבאים זה עולה: "אבל אתה/ עשית לי כך" וכו' וכו'. סליחה אמיתי היא שזה באמת באמת עבר לך. את/ה נזכרים וזה באמת לא מזיז לכם. זו הבנה אמיתית, חמלה, להמשיך הלאה.
אני לא חושבת שאי פעם סלחתי באמת באמת, אבל אצלי יש משהו אחר: אצלי זה עובד קצת כמו אצל ילדים קטנים: אם מישהו פגע בי, ואח"כ קצת עושים לי פוצי מוצי, מתייחסים אלי יפה, אז אני שוכחת את מה שקרה וממשיכה באותו קו של חברות שהיה קודם. ואם לא, ואם לא איכפת להם ממני, אז אני זוכרת את הדברים הרעים ולא את הפגיעה. אבל זו רק אני.
אני גם חושבת דבר נוסף: אני חושבת שיש חשיבות גם לסליחה הנאמרת כמס שפתיים. זה עוד יותר כואב אם מישהו שפגע בך לא מבקש סליחה, אפילו אם אתה יודע שכשהוא מבקש, זה רק כמס שפתיים. אני לא יודעת להסביר את זה.
לי בחיים קרה דבר אחד מאוד מוזר: פעם היה איזה בחור אחד שהראיתי סימני התעניינות בו. לא הכרתי אותו, לא עבדתי איתו - מישהו שפגשתי במקרה. פגשתי אותו פעם אחת וחשבתי שאולי אולי נהיה חברים. התפללתי לפגוש אותו שוב, וזה קרה רק אחרי חודש. שוב, במקרה. הפעם דאגתי לקחת טלפון. קבעתי איתו פגישה. הוא הבין מהר מאוד מה אני רוצה ממנו, אבל מצידי, אם לא חברות, אז אני מתפשרת על ידידות. ומאז הוא נהיה ממש מגעיל בצורה מדהימה. הוא השפיל אותי תוך חצי שעה, והוא הבנאדם היחיד שאני חושבת שהוא עשה את זה מתוך רשעות לשמה. אף אחד שפגע בי עד היום אני לא חושבת שעשה את זה מתוך כוונה רעה. אמנם תמיד יש את הרצון לפגוע באחר, אבל בכל זאת... אצלו אני חושבת שזה היה מתוך רשעות לשמה. הוא השפיל אותי על זה שאני אולי יפה אבל לא מטופחת, על זה שאף אחד לא ירצה אותי אלא כדי לנצל אותי מינית, שאני לא שווה כלום, שלעולם לא יהיה לי בן זוג, ומה לעשות - אני בתוך תוכי 90% האמנתי שזה כך, אבל בלי קשר אליו. התהלכתי הרבה זמן עם המחשבות האלה בתוכי והוא רק הוציא אותן החוצה. היום אני לא כך, היום אני הרבה יותר חדורת אמונה. בכיתי והתהלכתי כמו זומבית שבועיים וקשה היה לשכנע אותי שהוא בעצם לא צודק. אחרי כמה זמן, אני לא זוכרת אם זה היה חודשיים או יותר, נפגשנו במקרה. אני כמובן לא רציתי לדבר איתו והתעלמתי, אבל הוא זה שבא ודיבר איתי. הווא אמר לי: "אני מצטער, אני מבקש סליחה, את סולחת לי?" אבל הוא לא אמר את זה בכוונה. זה היה רק מס שפתיים וזה ברור לי, לא יודעת איך. זה כאילו ילד קטן שפוגע ומרביץ בכוונה והוא יודע את זה, ואז מתייפף לנפגע ומשדר לו: ,אתה סולח לי? אני רק ילד קטן שלא מבין שום דבר..."
אמרתי לו שאני סולחת לו ושילך, וזה היה מצידי רק מס שפתיים. אבל אני עשיתי שיקול מחושב: פשוט אני יודעת שאם אני מחזיקה בפגיעה ולא סולחת, זה פוגע בי בסופו של דבר, וכשאסלח באמת, מי יודע אם אראה אותו שוב. זה היה השיקול שלי. מס שפתיים על חשבון הסליחה האמיתית שאולי תבוא מצידי בעתיד. אני זוכרת שגם באותה שנה חשבתי הרבה על סליחות - גם של המבקש וגם של הנותן בצורת "על החשבון" של הסליחה העתידית האמיתית.
ואתם יודעים מה? קרה דבר מאוד מאוד מוזר: עד היום אני לא מתבוססת בכאב ובמה שהוא פגע בי. גם כשאני נזכרת לא עולים בי שום רגשות. אני די נייטרלית רגשית. כל אחד אחר שפגע בי אני טוחנת שנים את הכאב ושומרת טינה. כאן לא, וזה ממש מוזר.
חשבתי לעצמי שאולי זה התיקון שלנו ביחד. נגמר התיקון הזה, אז כאילו החוב שולם וזהו. כל אחד לדרכו בלי רגשות מיותרים. אולי משהו באמת נגמר. אולי היה לי חוב כלשהו אליו מגלגול קודם. עשיתי לו משהו רע שהוא עכשיו מתעלל בי.
אחרי כמה שנים נפגשנו שוב במקרה. הוא המשיך להיות מגעיל אכזרי ומרושע כמו פעם.
אני מתפללת לאלהים שלעולם לא ניפגש שוב. לעולם לעולם. הוא רשע, אכזרי ואוהב מאוד להתעלל מילולית. ממש נהנה מזה.
אני גם מודה לאלהים על הנייטרליות הרגכשית שהוא מעניק לי ביחס למקרה.
אני גם מודה לאלהים על הצעד המחושב הזה שעשיתי באותו רגע - להגיד שאני סולחת, למרות שלא רק זאת שלא סלחתי באמת באותו רגע, אלא גם באמת באמת באמת לא מגיע לו. זו היתה ממש החלטה רגעית ולגמרי לא הגיונית לעשות אותה. אבל אם אני מרגישה כלפי המקרה כפי שאני מרגישה (כלומר: כלום, נייטרלית), הייתי אוכלת את עצמי על זה שלא אמרתי לו שאני סולחת והייתי מתפללת לאלהים לפגוש אותו שוב ולהגיד לו שאני סולחת לו. אחרי שאני יודעת מיהו באמת מבפנים - זה באמת לא היה כדאי.
אני לא אומרת שכל אחד צריך לסלוח אפילו אם זה מס שפתיים, אלא שיש לזה לפי דעתי ערך מסויים. זה נותן משהו. יש לפעמים ערך להסתכל על משהו שעושים כ"על חשבון" הדבר האמיתי. בתור מקדמה שלוקחים מהסליחה האמיתית שתבוא מתישהו בעתיד.
בכל מקרה, עכשיו הגיע תורי:
אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו אי פעם - לא רק באנשי הפורום, אלא מכל האנשים שפגעתי בחיי. ברוב המקרים אין הצדקה לפגיעה, כי אני בטוחה שעם קצת מחשבה וסבלנות, חוסן רגשי ועוד כל מיני תכונות שלא עולות על דעתי כרגע - תכונות שיש לאנשים משכיני שלום בטבעם (כמו הבוס שלי למשל) - אפשר היה לפתור או לפחות לעקוף את הריב, הפגיעה וכו'.
אני מאמינה שגם אם הם לא קוראים את ההודעה הזו, אז מחשבותי (שמקדימות כמובן את הכתיבה שלי) מגיעות אליהם באופן טלפתי.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
|