טוב אז ככה, אני כבר במשך שנה וחצי כמעט חושב על מה יהיה איתי בצבא.כל יום אני חושב על זה, כמעט כל הזמן, זה לא עוזב אותי. אני חייב לשפוך החוצה את איך הכל התגלגל אצלי. למי שיש כמה דקות ומוכן לקרוא ולהגיב אז תודה.

טוב אז ככה, בתור תלמיד הייתי בכיתה שהמטרה שלה הייתה להכין אותנו לעתודה. אז עד אמצע- סוף י"א הייתי בטוח שהמטרה שלי היא להגיע שלי היא ליהות עתודאי. בי"א גם קיבלתי מיונים לקורס טייס- כמו כולם הייתי מרוצה עד השמיים. אז בזמן המיונים לעתודה גם הייתי ממוין לטייס- אחלה של מצב. לקראת אמצע י"ב היה לי גיבוש טייס ובגיבוש נפלתי, באותה תקופה גם מאד התעניינתי בקרבי(התוכנית של גדי סוקניק על הסיירות השפיע מאד). היה לי יום סיירות הלכתי לשם חצי מוכן אבל עם הרבה מוטיבציה וקיבלתי חובלים. קצת מאוכזב אבל זה סבבה( רציתי מטכל ושייטת-מסתבר שהכושר שלי היה לא משהו בכלל).
באותו זמן גם התחלתי לחקור על העתודה דיברתי עם הרבה מאד אנשים וקראתי באינטרנט ומצאתי שלעתודה יש מלא צדדים שלילים- הגעתי למסקנה שאני מעדיף לוותר על זה. וויתרתי על זה לקראת סוף י"ב וביקשתי להקדים את הגיוס שלי הקדימו לי לנובמבר. (נאלצתי לוותר על חובלים וצנחנים בשביל להקדים- אבל לא נורא חובלים במילא לא רציתי וגיבוש צנחנים אני יכול לעשות במהלך השירות שלי). באמצע י"ב גם קיבלתי מנילה קרבית כי יש לי פרופיל 97- סימנתי שם נחל ראשון אחר כל גבעתי ואחר כך גולני. מאד רציתי להגיע לפלס"רים שלהם לא משנה שלי מי. ברגע שוויתרתי על העתודה התחלתי להתאמן בקצב דיי טוב. 4פעמים ריצות בשבוע. הגעתי לגם לריצות של 6 ק"מ שזה בסדר- 3 4 פעמים בשבוע ביחד עם אימוני כוח. אבל כאן מסתבר שיש בעיה. אני אח שכול, הורים שלי הם הורים שכולים, אחותי ז"ל נפטרה לפני 5 שנים ממחלת סרטן- היא הייתה רק בת 4. הורים שלי ראו שאני מתאמן בטירוף לקרבי הזה והתחילו להלחץ שזה באמת מה שאני מתכוון לעשות-הם חשבו שאני רק מדבר על קרבי אבל לא מתכנן. כשהם הבינו שהם טעו התחילו שיחות. היו גם וויכוחים. אבל אז אימא שלי הביאה לי 2 סיבות שפשוט נשארתי עומד בלי להגיד כלום- לא היה לי מה להגיד:
1. אמא שלי איבדה כבר ילד היא לא מסוגלת לחשוב על זה שאני יילך לקרבי. היא פשוט לא מסוגלת לחשוב על זה(וזה עוד לפני שאמרתי להם שאני מתכנן לנסות להגיע לפלס"רים).
2. לאמא שלי יש בעיה רפואית מסויימת, שכל עוד מפקחים על המצב הוא בסדר. אבל אמא שלי אמרה לי שהלחץ והדאגה שהיא תיהיה בו כל יום שאני יהיה בקרבי זה פשוט יחמיר את המצב בצורה רצינית.

איך אני יכול להתווכח על 2 הסיבות האלה? !, טוב לקחתי לעצמי זמן לחשוב על זה והגעתי למסקנה שאני ינסה להסביר לה למה אני רוצה לקרבי, ניסיתי- ונכשלתי, שוב מצאתי את עצמי במצב שאין לי מילים. אמרתי לה שאני מוכן לוותר על קרבי אז לפחות אני רוצה מודיעין- מחשבים. זה מעניין אותי וגם עסקתי בזה. קבעתי פגישה עם משקית ת"ש הסברתי לה הכל. היא אמרה שתחזיר לי תשובה. אחרי שלוש שבועות קיבלתי תשובה. קיוויתי אולי שלא יאשרו לי ואז אני יוכל ללכת לקרבי(אחרי שכביכול ניסיתי ששלא ללכת אבל לא אישרו לי את זה) הצבא קבע שאני לא ישרת בקרבי חד משמעית לאור הסיבות שציינתי. ההורים מרוצים.
שלחתי בקשה למודיעין לעבור מיונים אחרי שבועים קיבלתי תשובה שהמיונים סגורים. מסתבר שכל המיונים סגורים חודשיים לפני הגיוס ואני נשארתי עם מנילה לא קרבית רגילה לחלוטין בלי שם קורסים נחמדים. אז זהו זה כרגע המצב אני עוד חודש וחצי מתגייס ואין לי מושג לאן. אם תרצו להגיב אני ישמח.

אחי, אמא שלך צודקת.
תשמע, נכון שצבא ומדינה וכל זה זה דברים חשובים.. אבל אמא קודמת לכל.
גם אני הייתי במצב דומה לשלך ואני גם וויתרתי על עתודה, ואחרי זה שרציתי קרבי, וויתרתי על קרבי רק בשביל אמא שלי... (ואני במצב מאוד דומה לשלך בקטע הזה.. יש לי בעיות ת"ש מסויימות שאני יכול לקבל יומיות).
בקיצור מה שאני בא להגיד זה שאין הרבה מה לעשות.. במקרה שלי אני "נפלתי" למודיעין..
תמצא לך משהו שנראה לך מעניין וגם תרגיש שאתה תורם בו ולא שוחק את עצמך.. לפי דעתי אלו שני הדברים הכי חשובים...

תראה המצב שלך מסובך אבל אתה לא לבד..גם אני הייתי מיועד לקרבי עד שהורידו לי לאחרונה פרופיל על בעייה בריאותית ונשארתי כמובך,בלי מיונים..

אתה תתגייס לכל"צ עורפי(כלל צה"לי עורפי)..רוב התפקידים שם הם לא משהו אבל יש תפקידים נורמליים..כל"צ זה הרבה מזל..אתה יכול ליפול על תפקיד טוב ואתה גם יכול להיות טבח או נהג בוס..
חבר שלי עם קב"א 55 נשלח להיות נהג בוס אבל למזלו מפקד היחידה במז"י שראיין אותו החליט לשבץ אותו בתפקיד אחר..
בקיצור,תקווה לטוב..אין לך יותר מידי מה לעשות..
בהצלחה!

pilot17 לשעבר

נוב 07.

עם כל הכבוד לבעיות של ההורים, בכל זאת אלו החיים שלך ואתה זה שאמור להחליט מה לעשות.
החיים שלך לא אמורים להיות מנוהלים ע"י ההורים אלא על ידיך. קרבי או לא קרבי הסיכוי שתמות בכביש גבוהה יותר מאשר למות במסגרת צה"ל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=12%2F03%2F2007&end_date=08%2F02%2F2010&-=.jpg]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי spring2005 עם כל הכבוד לבעיות של ההורים, בכל זאת אלו החיים שלך ואתה זה שאמור להחליט מה לעשות. החיים שלך לא אמורים להיות מנוהלים ע"י ההורים אלא על ידיך. קרבי או לא קרבי הסיכוי שתמות בכביש גבוהה יותר מאשר למות במסגרת צה"ל.

עם כל הכבוד למה שאתה חושב,
מצב כמו שלו שונה לחלוטין ממה שנראה לך.
אתה יכול לדמיין את עצמך עומד ככה מול אמא שלך, חס וחלילה במצב הזה, ואומר לה שאתה הולך לקרבי למרות כל הסיבות שהוא ציין (שהיא ציינה בעצם)? אני לא חושב שיש הרבה אנשים נורמלים עם לב (או יותר נכון חסרי לב) לעשות כזה דבר לאמא שלהם, וזאת דעתי.
בתאוריה זה נראה לך טוב ויפה, אתה גדול ואתה עושה מה שבא לך, זה החיים שלך נכון? אז זהו, שלא, זה לא ככה לפעמים. ואתה כנראה לא מבין את זה (ומזל גדול שכך), אז פשוט רד מזה.
לא בקטע של להעליב או לפגוע או משהו כן? אל תיקח את ההודעה הזו לא נכון.


mantana-man -
אחי, תבדוק הודעות פרטיות. יש לנו הרבה על מה לדבר.

תראה מי שילך לעשות את השירות הצבאי זה הבחור ולא אמא שלו ובאמת אני לא רוצה להיות במקומה או במקום שום אמא אחרת , שום אמא במדינה לא רוצה שהבן שלה ילך לקרבי כולם דואגות , כולם על כדורים וכדומה...

אבל הבעיה היא כזאת הבחור בן 18 הוא כבר צריך להחליט מה טוב בשבילו וחוץ מזה בוא אני יגיד לך משהו הסיכוי שלך למות על הכביש גבוה פי כמה וכמה!! והסיכוי למות כחייל קרבי אז מה תעשה לא תעשה רישיון? כנל לגבי סיכוי למות ממחבל מתאבד(פעם הסיכון היה לא נורמאלי אבל גם היום הוא קיים)
מה שאני בא להדגיש שבחור בגיל כזה צריך להחליט מה טוב בשבילו ואם הוא יגיע למקום שלא יהיה לו טוב הוא יצטער על זה מאוד בגיל מאוחר יותר...

חבל שכולם חושבים שעתודה זה גרוע רק בגלל הקבע...
אבא שלי למשל השתחרר מצה"ל לפני שנתיים כעתודאי, ובנה לעצמו קריירה מעולה. ואני מכיר עוד כמה...

שם לא נפרסם אבל נידמה לי שאתה מנצרת עילית נכון?

פשוט הסיפור ממש מוכר ועשיתי 1+1 תן קצת נחת להורים .אולי תתפשרו איפה שהוא כמו נ"מ או חילוץ והצלה.

אמנם ברוך השם אנחנו לא משפחה שכולה ואני משתתף בצערך... אבל סבא שלי נפטר לא מזמן ואבא שלי קשה לו עם זה שאני אלך לקרבי כל פעם הוא בא וחוזר על השיחות שלנו...
"אתה...העתיד שלך זה לא פה זה בחו"ל...עם בן דוד שלך..לך תהיה מליונר..יש לך את האופציה יש לנו את האופציה...יש לי לחץ דם גבוה, איבדתי את סבא וגם ככה קשה לי...אתה רוצה להרוג אותי?"
אלו המילים....
אני כל כך דואג בקשר לזה אני לא יודע מה יהיה... יש לי בעיה אבא שלי הוא פשוט די פרימיטיבי אין מה להגיד... כל מה שאומרים לו בנושא הוא לא מקשיב...כל נימוק שאני נותן לו התגובה שלו היא "אתה רוצה להרוג אותי אתה..." וזה מראה על חוסר ההקשבה שלו והניסיון להבין אותי... אבל אני מבין אותו...
אני אלך לקרבי... ושאלוהים ישמור על אבא שלי ואמא שלי...
אבל תאמין לי... מישהו שם למעלה זוכר לך שאתה מתחשב ככה בהורים שלך.... כל הכבוד לך...
זה אידיאל אצלי ואני לא מסוגל.. אני חייב ללכת...
אבל אני מצדיע לך על הרצון והדילמה שהגעת אליה....
תתקשר ללשכה, או לאגף מודיעין.. תנסה לנדנד להם לתת לך איזה קורס...
או שאחרי שאתה מתגייס תנסה להידחף למקומות טובים....
ואם אתה עדיין רוצה קרבי ויכול לשנות את המצב... תחשוב על הקרביים שלא הולכים עם סכין בין השיניים... (כמובן בלי שום טיפת זלזול!!) כגון תותחנים, נ"מ... וכו'...
בלי העבודה שאלה עושים, ההגנה שלנו לא הייתה יכולה להתנהל באופן שהיא מתנהלת היום.. וזה לא שהם לא תופסים קווים... פשוט הם לא נכנסים לאיזה מבצעים מיוחדים או משהו כזה... ויש כל מיני יחידות מיוחדות וסודיות בתותחנים כמו מורן ועוד כל מיני שאתה יכול לנסות להגיע אליהן וגם היית בגיבוש טייס משמה יש לך קב"א 54 ומעלה.... תנסה...
ותודיע לנו כאן מה נסגר..
בהצלחה אחי!

תראה, אתה יכול לקבל בכל"צ תפקיד כלשהו ואז כשתגיע ליחידה, המפקדים שלך יסדרו לך שיפורים של התפקיד לדברים יותר טובים.

אתה יכול לנסות לבקש להיות מ"כ טירונים (מגל/חה"א), שבזה יש גם אספקטים קרביים, וגם תפקיד שאם מתאים לך - אז יש אנשים שרואים בו את אחד התפקידים הכי איכותיים בצה"ל (יש לו מלא יתרונות - להפוך לסגל מהר מאוד, מה שמעניק הטבות...).

"הדברים הגדולים באמת נעשים הרחק מהעין"

"הכשלון האמיתי הוא לא לנסות"

ואני בכלל שואל: נוב' 06 - מתי נקבל כבוד?

או כמובן פארמדיק שזה גם לא רע בכלל וכמובן שיש קצונה יעודית שגם יכול לעזור לך(קצין קשר תברר על זה!)


לא הכול זה קרבי יש גם חלבי

אל תבכה על מנילה שנשפכה.
נסה למצוא תפקיד טוב במנילה הקיימת =]
בהצלחה.

אין להלחץ מכל''צ , אפשר להגיע לתפקידים נורמליים וטובים. ותמיד צריך לזכור שצריך להיות חיובי ולתרום עד כמה שאפשר לא משנה איפה אתה בצבא.

נורא אל נורא נאזר בגבורה שובי אלי מלכי
דודי רפא, נפשי ניכספה, לביתך מלכי
נורא אל נורא, נאזר בגבורה
נורא אשירה, לך אכבירה, שיר מהללי
לך אתנה מנת חבלי
בכלל זמן עזור אל נורא, גזע אברהם, נצר תפארה,
אתה אל חי נותן תורה

למודיעין?
אני ההיתי מנסה ללכת בכיוון הזה....בתקווה שזה אכן אפשרי.

תנסה לדחות את הגיוס שלך למרץ ולקבל מיונים למה שאתה רוצה.
אם לא פותחים גיוס במרץ אז תדחה בעוד קצת זה לא משנה העיקר שתיהיה מרוצה מאיפה שאתה בצבא.
תתקשר למיטבודבר איתם בהיגיון אם אף אתה מקבל תשובה שלילית מהם תנסה לדבר עם האחראי לקבוע איתו פגישה עם ההורים זה אפשרי ושמעתי על מקרים כאלה יותר מפעם פעמיים, תנסה לעזור לצבא לעזור לך.
בהצלחה.

רוצה סמים ולא קבע.

עד מתי???? מרץ 07.

אני מורעל על שריון.
לפני שבועיים בערך סיפרתי להורים שלי שאני מיועד לשריון ושאני בחרתי את זה, כמובן שניהם התפוצצו מזעם והתחילו צעקות, התחיל להיות מתח מסויים בבית, אווירה ממש לא נעימה.
לפני זה הייתי מוכן להתגייס כבר ביום למחרת, הקטע של ההמתנה לגיוס התחילה לשגע וככל שהיא קטנה ככה המוטיבציה שלי גדלה עד לאותו הרגע שסיפרתי להוריי על השיבוץ שלי.
בטח שאנשים כמו spring2005 ואחרים בפורום כאן יגידו "אחרי הכל זאת בחירה שלך, אם כל הכבוד אתה הוא זה שהולך לשרת ובלא בלא בלא", אני תקוע בין הפטיש לסדן כאן, מצד אחד אני עדיין מורעל על שריון אבל מצד שני ההורים שלי (בעיקר אבא שלי שלקח את זה בצורה ממש קשה, כנראה המלחמה בצפון עשתה לו משהו) כל הזמן אומרים לי אל תילך לקרבי, תילך תהיה ג'ובניק או תשרת במקום בטוח כמו נ"מ (שזה מקום שאבא שלי שירת, אולי לא כאן אבל הוא חושב שנ"מ זה מקום בטוח וטוב בשבילי, הבעיה היא שזה לא מעניין אותי בכלל).
חוץ מהמקרה המצער עם אחותך זכרונה לברכה, אנחנו שנינו במצב דומה שבו ההורים שלנו מנסים להכתיב לנו את החיים כרגע בניגוד לרצונינו.

כרגע השיבוץ הסופי שלי הוא שריון, מצד אחד זה משמח כי זה איפה שאני רוצה להיות אבל מצד שני לא כל כך בגלל שאמרתי להם שאני אנסה לצאת מקרבי ברגעים הראשונים לגיוסי, התקשרתי ללשכה ואמרו לי שזה כמעט ובלתי אפשרי לשנות שיבוץ כרגע ורוב הסיכויים שזה סופי.
במצב כזה בנאדם כבר מאבד את הרצון להתגייס, גם אם בסופו של דבר העולם יתפוצץ ואני עדיין אהיה בשריון, המוטיבציה שלי תירד בהרבה בגלל הדאגות בבית (שוב, אבא שלי הוא בנאדם עם לחץ דם גבוה ויהיה בחרדה מתמדת).

הייתי דוחה את הגיוס אם הזמן של הגיוס לא היה קריטי עבורי אבל הבעיה שאני עוד חודשיים בן 19, כל החברים שלי שיותר קטנים ממני התגייסו כבר, וזה מבאס אותי.

ועוד משהו קטן אני לא וויתרתי על עתודה בגלל הקבע תאמין לי שזה בכלל לא מפריע לי, היו שיקולים אחרים שלא קשורים לקבע. המקצוע שאני רציתי ללמוד והשיבוץ בצבא זה מה שהפריע אבל לא משנה כבר וויתרתי.

עבור שיבוץ במקום אחר. אבל מצד שני אני מבין אותך זה מבאס לחכות (וגם אני מוותר על 2 מיונים כדי להתגייס מוקדם יותר-נוב'. אבל אני מסופק בשיבוץ שלי). אבל שוב אם אתה מעוניין מאוד במודיעין זה שווה את זה (ובטח אם אתה מעוניין בקבע). על כול מקרה העיקר שתיהיה שלם עם ההחלטה שלך כמה שניתן.

אם זה באמת אפשרי להתחנן לצבא ואז לקבל איזה מיון או משהו אז למה הם לא נותנים מלחתחילה מיון.
התמיינתי לטייס והייתי מועמד לעתודה, ולא שביקשתי שיכניסו אותי בקומבינה ביקשתי שאם יש מיונים שיתנו לי. הם לא מפסידים מזה זהבטוח. אני לא מבין את זה.