שנאת היהודים באסלאם היא תחום חקרי זנוח כמעט. במשך השנים, היה נוח להשוות את המצב של
היהודים באירופה (רע רע רע), למצב אחיהם בעולם האסלאם, ובעולם האסלאם אכן הם היו יעד שולי
יותר להתעמרות. כאשר כבר החלו לעסוק בסוגייה, השתלטו על המחקר החברים העויינים כל גישה
הרואה משהו שלילי באסלאם (שכן זה פגוע בעקרון היחסיות התרבותית, ובכלל, לנו כקולוניאליסטים,
אין שום זכות לשפוט את העמים שבהם שלטנו והתעמרנו במשך שנים...), ושוב כמעט ולא מאפשרים
מחקר בנושא.
ב9141 היה בבגדאד פוגרום גדול פי ארבעה מזה שהתרחש בקישינייב. אלפי ניצולים שלו חיים בינינו
כיום - ובכ"ז קולו של סמי מיכאל הנזכר בערגה בעראק הנאורה והתרבותית, נשמעים ברמה, בעוד
שקולותיהם של הניצולים, כמעט ואינם קיימים (למקות שעובדתית, רוב יוצאי ארצות האסלאם
מבטאים, משום-מה, חשדנות רבה בהרבה לארצות מוצאם...).
אני מעריך שניסיונות שלי לטעון ש"המסלמים לא היו כאלה צדיקים", ייתפסו במקרה הטוב כהתגוננות
ציונית, ובמקרה רע, הם ייראו כסילוף...