ראש מועצת לכיש אמר שאם מנהלת סל"ע היתה חברה פרטית, מזמן היתה מוכרזת כפושטת רגל.
ד"ר נילי שחורי שתיאמה בין מועצת לכיש למפוני גוש קטיף פוטרה למחרת.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/922619.html

---------------------------------------------------------------------------------------

מינהלת סל"ע היא אחת ההוכחות לרשעות ולטמטום שמגולמים בביורוקרטיה, כאשר מדובר בטיפול
במי שאינם מקורבים.
כאשר הוחלט לגרש אלפי מתיישבים מבתיהם, אומן כוח של 50,000 איש (גדול מהכוח שגוייס להלחם
בחזבאללה..,), אומן בבסיס שנבנה לשם כך, ושוכן בבסיס ענקי שנבנה במיוחד לשם כך. כל זה נעשה
בחודשים ספורים. היום, שנתיים וחצי אחרי הגירוש, בודדים מהמגורשים יכולים לטעון שהם גרים
ב"מגורי קבע". בתחילה טענה המינהלת שהוקמה לשם כך, שהאשם מוטל במגורשים, ש"סירבו
לשתף עימה פעולה", אבל בהמשך התברר שגם תושבים מפאת שדה ורפיח-ים, שחתמו עם
המינהלת על מעבר מסודר עוד לפני הגירוש, שהכל בלוף, ושהמינהלת לא מסוגלת לעמוד
בהתחייבות שלה. מספר החקלאים שחזרו למקצועם הוא אפסי. חלק מהתושבים החילוניים של
אלי-סיני, שנשברו מהיחס כלפיהם, ומהסיכוי האפסי למצוא מקום שקט ויפה מהסוג שבו חיו - עברו
לאוסטרליה (עיתונאי מעריב אלי בוהדנה, שהיה אחד מהם, כתב על זה בשעתו).
היה ניסיון נפשע להציג את המתגורשים כתאבי בצע, אלא שמהר מאוד הסבתר שהמתיישבים
המוזרים האלה מוכנים להמשיך לגור בפריפריה ולשמש כבשר התותחים של ישראל: חלקם החליטו
להתיישב בחולות חלוצה, באמצע שומקום - על נתיב ההברחות החביב על הבדוים, וחלק גדול יותר
של המתיישבים בחר להקים גוש יישובים באזור הרגיש של מזרח חבל לכיש, צמוד לגדר, ולנתיב
הגניבות והחדירות של דרום הר חברון ובדווי צפון הנגב.
במקום שהמדינה תחבק את התמהונים הללו שמתעקשים להמשיך להגשים את חזון ההתיישבות
בספר, ממשיכה נציגתה של המדינה, מינלת הגירוש, להתעמר במגורשים, ולהערים עליהם
מכשולים.

את מינהלת הגירוש יש לפרק לאלתר, ולהקים גוף בין-משרדי שתפקידו פשוט: להחליק כל מכשול
אדמינסטרטיבי ולאפשר סיום הקמתם של יישובי הקבע למתיישבים בתוך 18 חודשים.