
11-12-2007, 13:24
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
הקביעות באות מתוך הכרת העובדות, והכרת האנשים
הצבא בהחלט ידע "לבזבז" יחידות קרביות על משימות לא קרביות בעליל כאשר זה התאים לצורך
פוליטי של פלוני (מכיר את סיפורהּ של מחלקת לוחמי גבעתי והסיכה של לאה רבין?...). מעבר לכך,
הצורך הבטחוני בכל היחידות הקרביות לא היה דוחק יותר מאשר הצורך ביחידות פיתוח עורפיות,
שהושבתו כדי לאפשר חאנשי הקבע שלהן, ללכת ולתפקד כשוטרים, באכיפת חוק בלתי חוקתי...
התיאור לא מחמיא לאנשי ימין או לאנשי שמאל. כל מי שהשתתף במהלך הזה לא צריך להרגיש מוחמא. מי שהשתתף בו בגלל אילוצי פרנסה, הוא גרוע פחות ממי שהלך למשימה עם שמחת חיים
ותאוות החרבה...
היו פיגועים רבים, וכולם באו בעקבות הידיעה ש"אל-דולה מענה" (הממשלה איתנו) אחרי אוסלו, במובן
שיהיה מי שימנע מהמתיישבים הקיצוניים יותר לבצע פעולות נקם. לולא נוכחות צה"לית, אני סבור
שחוות מעון לא הייתה מבליגה על רצח דב דריבן - ואבא שלו ב-ו-א-ד-י שלא היה מבליג.
ב1980 היה טבח ליד בית הדסה. בעקבותיו בוצעה פעולת סיכול ממוקד נגד מספר ראשי ערים (שבתוכה, בגלל שתיקה פלילית ומרושעת של קצין צה"ל שהיה בסוד ההתארגנות, נפגע גם חבלן
משטרתי דרוזי), ואחריה היה שקט ארוך שנים בכל הנוגע לפעולות נגד מתיישבים.
האמת היא שהערבים אינם מטומטמים כפי שסוברים אלה שחושבים שניתן לשחד אותם בכסף,
נשק ואדמה. הערבים מבינים שמי שמוכן לשלם בשביל שקט, מראש לא יהיה מסוגל נפשית לצאת
מהמעגל הזה, וכך הוא יבלע כל הפרה, וינסה לקנות מחדש את השקט, בעוד כסף, נשק וקרקע.
קניית השקט גם תבוא לידי ביטוי בהשתקת אלה שעלולים לא להבליג על הטרור. זה מה שקורה
כרגע. אם המדינה תשאיר את המתיישבים לבדם, כשהם חמושים - הפלסטינים אולי ינסו בהתחלה
לראות אם המצב השתנה, ואחרי פעולת הגמול הראשונה נגד הכפר שממנו ייצאו המפגעים - אני
מהמר על שקט ארוך שנים.
ושוב - זה לא יקרה. במידה והממשלה תמשיך בנתיב ההתאבדות של פרס לטרור בדמות נסיגות,
אין סיכוי שיושארו מאחור מתיישבים יהודים במצב שבו הם מסוגלים להגן על עצמם. במקרה
ה"טוב", הם ייעקרו - ובמקרה הרע הם יפורקו מנשקם ויופקרו (זה, אגב, תרחיש בסיכוי נמוך - יש
חשש אמיתי לעריקה המונית של חיילים שיסרבו לקבל הפקרת יהודים לא חמושים לחסדי
הפלסטינים גם אם ייכתב על חתיכת נייר שהם "יהיו אזרחי פלסטין שווי זכויות"...).
|