
12-04-2005, 11:47
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
|
כל כך עצוב, כל כך מרגיז, כל כך מקומם
מעבר לעצב הגדול, יש בי הרבה כעס על חוסר הצדק הזה, שקוטף מאיתנו אדם כה ברוך כשרונות בדמי ימיו.
אהוד מנור היה לא רק מגדולי הכותבים של הפזמון הישראלי, אלא גם מתווך מבריק בין אנגלית לעברית, שתירגם עשרות מחזות ומחזות זמר, ביניהם שיער, קברט, חתולה על גג פח לוהט, סוויני טוד, יוסף וכתונת הפסים, הקמצן, אילוף הסוררת, סיפור הפרברים, אחים בדם, עלובי החיים ועוד. כל אחד מהם הוא מלאכת מחשבת מופלאה של להטוטנות בין השפות.
ומעל לכל, הוא היה בן-אדם. איש עם לב גדול, שידע לעזור, לקדם ולפרגן לאחרים, בלי טיפת רוע וזדון.
אני רוצה להיפרד ממנו דווקא באמצעות השיר הידוע של ביאליק:
אחרי מותי ספדו ככה לי
"היה איש - וראו: איננו עוד
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה,
וצר! עוד מזמור אחד היה לו
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!
וגדול מאוד, מאוד הכאב!
היה איש- וראו: איננו עוד,
ושירת חייו באמצע נפסקה,
עוד שיר מזמור אחד היה לו,
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!"
_____________________________________
"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"
(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)
|