במאי 2003 ישבתי באוניברסיטה על ספסל עם שתי חברות. זה היה בסוף התואר הראשון שלי במדע המדינה ואי שם באמצע התארים הראשונים שלהם בפסיכולוגיה (פרשה כדי להתחתן) ומדעי המחשב (עברה לעבוד ולעסוק בספורט). ניגש אלי מרצה אהוב (בזמנו...) והציע לי להמשיך לתואר שני בלימודי צבא וביטחון. השבתי לו בחיוך שאחשוב על זה ולשם שינוי ידעתי שבניגוד להצעה שקיבלתי להמשיך לתואר שני במחשבה מדינית (ממש לא), בשירה (ההתמחות במקצוע המשני שלי לתואר הראשון-ספרות עברית) או להמשיך באוניברסיטה בה עבדתי (ואולי חבל שלא עברתי), להצעה הזו השבתי בחיוב.

אז לא ידעתי שהמסלול נפתח ללא ידיעת כל הרשויות והגופים בתוך האוניברסיטה, אז לא ידעתי שהצבא לא חולם אפילו להכליל את הסטודנטים במסלול במסגרת קרן קציר, אז לא ידעתי כמה מערכת הביטחון לא מוכנה לאנשי אקדמיה שעוסקים בביטחון מתוך שאיפה לחקור ולא לרמות או לספק מחקרים שיעלו לאיזה קצין את האגו הנפוח ממילא, אז לא ידעתי כמה מדינת ישראל לא בנויה לקבל אנשים הרוצים בטובתה.

התיאור בפסקה הקודמת מספק הצצה לתקופה רעה. תקופה בה בין היתר מדע המדינה והיחסים הבינלאומיים התלבטו בשאלה, למי שייך הענף האלים משהו, החדש שצמח-צבא וביטחון.

העיסוק בנושאי צבא - חברה מעבר להיותו כולל את מבחר המרצים/חוקרים הדוחה ביותר הקיים במדעי החברה, הופך את התחום לתלוי אף יותר: סוציולוגיה פוליטית? לימודי מגדר? מדע המדינה בלבד? כל הגדרה שחיפשתי לא ממש התאימה. אולי כי הבריטים היטיבו לעשות את העבודה וכינו זאת: "לימודי מלחמה".

ההשתתפות בכנסים הוכיחה את הבלבול הקיים בתחום. פעם היינו פה ופעם פה. היום הגיעה אליי במייל הזמנה לכנס השנתי של העמותה הישראלית ליסים בינלאומיים. ברצוני לשתף אתכם במה הכנס יכלול ובעיקר במה לא:

אוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון מציגות מבחר דוקטורנטים עלוב
חוקרות מבטיחות מהר הצופים שהשתתפו בעבר, נעדרות השנה
הן לא לבד, ייצוג הדוקטורנטים בכללותו דל.
החוקרים המשתתפים חוזרים על עצמם-אותה קבוצה שמרגע לרגע מסתגרת בתוך עצמה
נעדרים חוקרים בעלי שם שבשנים קודמות השתתפו

ודרך אגב, אין ייצוג נשי בכנס

המאה 21 והעמותה הישראלית ליחסים בינלאומיים בארץ לא מצאה אישה אחת המוכנה לדבר על מה שקורה בעולם
מי יודע, אולי אכן מקומה של האישה בבית.


יסמין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יסמין 1978 מי יודע, אולי אכן מקומה של האישה בבית. יסמין

גברת, אין לי מושג ירוק מי את, אבל עם הצהרות כאלו את עוד צפויה לקבל את אחת ההרצאות של "תפסיקו להכשיל את הנשים בצבא" שלי (כן YGH, אני יודע, די נמאס לך לשמוע את זה:-).

בכל אופן, לעניין, אני לא יכול להגיד שאני נושא אילו שהם בשורות. זו פוליטיקה ארגונית במירעה.
אני מכיר שלוש דרכים להתמודד איתה: 1) להצטרף אליהם. 2) להפוך למטיף בשער ובעקבות זאת לקדוש מעונה (הבחירה הקלה, וגם המועדפת עלי בצעירותי) 3) לברור את הקרבות שלך, לעבוד בצורה חכמה ולנסות להציל את העולם במנות קטנות, קצת כל יום.

אבל את לא היית צריכה אותי בכדי שאני אגיד לך את זה, את יודעת את כל זה הרבה יותר טוב ממני.
אז אני אגיד לך רק שאת צודקת, שיהיה טוב (תסמכי עלי, גם אם אני טועה, החיים יותר טובים כשאתה מאמין בזה), שאנחנו מעריכים את המאבק שלך ושאנחנו פה בכדי לאפשר לך לשחרר קיטור מדי פעם.

חלקנו מכיר יותר מדי טוב את התחושה של "תמיד לשחות נגד הזרם".

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...