|
המו"ל של הארץ(שוקן) קורא לכם להתחתן עם ערבי/יה למען השלום
פטמה עב"ל דני
יום חמישי, 5 במאי 2005, 16:10 מאת: עמוס שוקן הארץ
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/archive/145665-1.jpg]
מו"ל "הארץ" רואה בחזונו זוגות מעורבים של ישראלים ופלסטינים, כדרך האמיתית לביסוס השלום במזרח התיכון
אריאל שרון מאוכזב מהשלום עם מדינות ערב: "בוא נראה את היחסים", הוא אומר בראיון ל"הארץ", "השלום שקיים היום הוא שלום בין מנהיגים. העמים מחרימים. במצרים החוגים האקדמיים, חוגי הסחר וארגונים מקצועיים מחרימים את ישראל... אותו דבר בירדן". השאיפה לשלום עם עמי ערב רצויה כשלעצמה, אבל במצב היחסים שבין ישראל לפלסטינים יש אולי אינטרס ישראלי נוסף בשלום עם העמים, לא רק עם המנהיגים: שלום כזה יבודד את הפלסטינים ויקל על ישראל לעצב את יחסיה אתם כרצונה. אולי גם בשל כך העמים מסרבים ליחסי שלום עם ישראל, מפעילים לחץ על מנהיגיהם, ונותנים גיבוי לפלסטינים בעיצוב יחסיהם עם ישראל.
ישראל, גורם מרכזי בדאגה לרווחתם של יהודים בכל מקום, אינה צריכה להיות מופתעת, שעמי ערב חשים מחויבות לאינטרסים של הפלסטינים בשטחים ובישראל. התיקון לחוק האזרחות - המונע מאזרח ישראלי, ובעיקר מערבי ישראלי, להתחתן עם בן או בת זוג שנולדו בשטחים הכבושים ולחיות עמם בישראל - יוצר אפליה קשה ויעמיק את החרמת ישראל על ידי עמי ערב. גזירה דומה על יהודים במדינה כלשהי היתה גוררת תגובה ישראלית קשה, ובצדק.
אסור שישראל תהיה מדינה יהודית לא דמוקרטית. מצב כזה פירושו כישלון הציונות. על ישראל לעשות מאמץ שיהיה בה רוב יהודי, ובמקביל להבטיח שאזרחיה יהיו שווי זכויות. לכאורה התיקון לחוק האזרחות הוא שוויוני. הוא מונע מבחור מחיפה לשאת נערה מרמאללה ולחיות עמה בחיפה ואינו מבחין בין יהודי לערבי. אבל ברור שאין הוא שוויוני: יהודים כמעט שאינם מתחתנים עם פלסטיניות. בתיקון לחוק יש איפוא אפליה קשה ופגיעה בזכויות האזרח של ערביי ישראל, שהמאגר הטבעי של בני הזוג שלהם הוא גם הפלסטינים בשטחים.
כשחוקק התיקון טענו תומכיו, כי הוא נועד למנוע הסתננות טרוריסטים לישראל במסווה של נישואים. זה נימוק קלוקל: אחריות השב"כ למניעת הסתננות טרוריסטית מחייבת פעולה פרטנית, לא גורפת, ותפקיד השב"כ לאפשר זכויות אזרח בישראל, לא לפגוע בהן. זה גם נימוק שקרי. ספק אם מקרי טרור היו נמנעים, גם אילו היה החוק בתוקף כל הזמן. כשבאו עכשיו הממשלה והכנסת להאריך את תחולת החוק יצא המרצע מן השק: לא במניעת טרור מדובר, אלא במניעת כניסת פלסטינים לישראל כדי שלא יופר המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים במדינה.
מצדדי החוק נתלו בתיקוני חקיקה שהתקבלו באחרונה בדנמרק ובהולנד. בדנמרק התיקון מונע מאלה שאינם קשורים קשר עמוק לדנמרק להתאזרח בה או אף לשבת בה, ומדובר בעיקר, אך לא רק, במוסלמים. בהולנד התיקון לחוק מונע התאזרחות או תושבות ממי שאינו מעורה באורח החיים והתרבות ההולנדיים. גם שם המטרה מניעת התאזרחותם של מוסלמים במסגרת איחוד משפחות, אם כי החקיקה חלה גם על אחרים. בשני המקרים עלולה החקיקה הזאת למנוע מדנים או מהולנדים להביא את בני זוגם שאינם דנים או הולנדים להתגורר בארצם. אוהבים אצלנו להיתלות ב"מתוקנות שבמדינות העולם" ולוותר על בחינה ביקורתית של התנהגותן; ומי, לכאורה, מתוקנות יותר משתי מדינות אלה?
אלא שמדנמרק והולנד על ישראל ללמוד משהו אחר. שלא כמו שם, לישראל יש משימה, והיטיב להגדירה ראש הממשלה: שלום בין העמים, לא רק בין המנהיגים. זה נכון ליחסינו עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, ולא פחות מכך - ליחסינו עם ערביי ישראל. מה יותר שלום בין העמים מאלפי סטודנטים מצרים, ירדנים, ופלסטינים באוניברסיטאות של ישראל, ומאלפי סטודנטים ישראלים באוניברסיטאות ערביות? ומה יותר שלום בין העמים ממה שעשוי לנבוע מכך: נישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות ומפלסטין?
השאיפה לשלום מחייבת, שערביי ישראל יהיו חלק אינטגרלי ומעורב בחברה הישראלית (ולא "מגזר") ושפלסטינים ופלסטיניות, מצרים ומצריות, ירדנים וירדניות יוכלו לחיות בישראל. זה ייתכן במסגרת של משפחות ערביות, אך גם מאפשרות של משפחות מעורבות (בן/בת זוג יהודי עם בן/בת זוג ערבי) לא צריך להירתע, ושאולי יחיו במסגרות כאלה גם ישראלים בפלסטין, במצרים ובירדן ובכל ארץ שנעשה אתה שלום.
השמירה על רוב יהודי תחייב הבחנה בין אזרחות לבין תושבות. אבל מי שבאמת שואף לשלום בין העמים צריך לראות לנגד עיניו את המודל של דנמרק והולנד כחברות באיחוד האירופי. אזרחי מדינות האיחוד יכולים לחיות ולעבוד בכל אחת ממדינותיו. ממילא בני זוג ממדינות שונות באיחוד יכולים להינשא ולחיות באחת מארצות האיחוד לפי בחירתם. האזרחות נשארת, או יכולה להישאר, לכל אחד מבני הזוג על פי המדינה שבה הוא אזרח מלכתחילה.
מי ששואף לשלום בינינו לבין הפלסטינים ועמי ערב צריך להבין, שזאת, במידה רבה, משמעותו של שלום כזה. התיקון לחוק האזרחות - לבד מהיותו מפלה, לא דמוקרטי, ואשר הופך את ישראל למדינת אפרטהייד - חותר תחת השאיפה לכונן שלום כזה בינינו לבין ערביי ישראל, ובינינו לבין הפלסטינים ועמי ערב. בעיקר הוא מעורר את השאלה, האם ישראל באמת רוצה את השלום שראש הממשלה מדבר עליו.
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
נערך לאחרונה ע"י looklook בתאריך 06-05-2005 בשעה 16:21.
|
ראשי
צ'אט
06-05-2005, 16:12
מצב כלאיים
