ציטוט:

בית הדין הרבני הגדול פסק כי סרבן גט הנתון במאסר בשל סרבנותו, אינו זכאי לפגוש בכלא את ילדיו ולקבל אוכל כשר למהדרין. בפסק דין חסר תקדים בתוכנו ובחריפותו, המליצו הדיינים לשלול מסרבן הגט, הכלוא כבר 7 שנים (!), את הזכות לישון על גבי מזרן - כדי ש"יידע כי בית הכלא אינו בית הבראה". כפתרונות אפשריים לעגינות נשים קראו הדיינים למנהל הכלא להשתמש בסמכותו הטבועה לנקוט אמצעים שישכנעו את הבעל הסרבן לתת גט. כך קראו שלא לכלוא סרבנים באגף שומרי המצוות או עם סרבנים אחרים. "סרבני גט צריכים להיות מוחזקים עם אסירים מהסוג הקשה ביותר, באופן שתקטן המוטיבציה של סרבן הגט להקשות את עורפו. סרבן גט שמשתהה בכלאו למעלה משנה, יש לשכנו באגף האסירים הביטחוניים!", קבעו. הדיינים העבירו העתק מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה, נציב שב"ס ויו"ר ועדת החוקה בכנסת, על מנת שישקלו המלצתם לבטל את ההגבלה על מאסר סרבן גט ל-10 שנים בלבד. "האישה הוטלה על-ידי הבעל למאסר עולם, בעוד שהוא נמצא במאסר קצוב ל-10 שנים", הסבירו. הדיינים הרבנים שלמה דיכובסקי, אברהם שרמן וציון בוארון ציינו, שלפי דין תורה, במסגרת כפיית גט ניתן היה אף לכוף את הבעל בשוטים (מלקות) עד שתצא נפשו, אולם הדבר אינו נהוג כיום במדינות דמוקרטיות, למרות ש"אולי יש לשקול זאת מחדש לגבי מתן גט". כיום מקובל לכפות גט באמצעות מאסר, למרות שלדברי הדיינים "השהייה בבית סוהר של יהודים קלה יותר מכפייה בשוטים". הדיינים תהו כיצד "הבעל 'הצדיק', שנהג באלימות כלפי אשתו וכינה אותה בכינויי גנאי מחפירים, מגלגל עיניו בטענות של יראת שמיים אך ממרה את פי הדיינים". הם דימו אותו לחזיר המפריס פרסה ואינו מעלה גרה, עליו אמרו חז"ל שהוא פושט את טלפיו כאומר "כשר אני". "הבעל אינו מסתפק בכך אומר לנו בהתנשאות: 'אני לא סתם כשר, כשר למהדרין אני'". הדיינים הכריעו כי אין מקום להגביל את בתי הדין הרבניים רק לפסיקת הסנקציות המופיעות במפורש בחוק. זאת, לדבריהם, משום שלבית הדין סמכות טבועה להעניק סעדי עזר לביצוע הסעד הראשי שהוא הגירושין, ובלבד שסעדים אלה "מתקבלים על הדעת".

http://www.globes.co.il/news/articl...0384410&fid=829

אין להם סמכות להתיר את הנישואין ללא הסכמת הבעל ולסיים את העניין?

מוות למחבלים!