12-10-2008, 23:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.08.07
הודעות: 1,837
|
|
בדיוק!
אני גרה בישוב מעורב, דתי-חילוני. אז בגילי כולם כבר לחוצים על להשיג סוג כלשהו של בני-זוג, אם זה לשם חתונה או לשם חברות. אבל מי אמר שכולם מרגישים מוכנים באותו זמן בדיוק לקשר אישי עם מישהו? למה החברה מתנהגת מוזר למי ששונה ומפתח קשר זוגי "מאוחר יותר" מ"הרגיל" (אני נורא שונאת את הביטויים האלה).
לפני שנה בת דודה שלי התחתנה בגיל 18 (היא דתיה לאומית) עם בחור בן גילה והם פשוט נראו לי כמו תינוקות, עדיין ילדים בעצמם ולחוצים על להקים משפחה! עוד בת דודה שלי (גם דתיה לאומית) התחתנה בגיל 19, ועשרה חודשים אחר כך נולדה להן בת. וגם אותי כל העניין משגע, הרי מי אמר שאם הן לא יתחתנו עכשיו הן ימצאו את עצמן "רווקות בגיל 30", כמו שאתה אומר ?
וגם החברות שלי שלחוצות על חבר. מי אמר שאם הן לא יתפשרו וילכו סתם ככה עם מישהו שרוצה אותן, אבל הן לא מתכננות להיות איתו הרבה זמן, הן ימצאו את עצמן גם "רווקות בגיל 30 ללא ניסיון בדירה מלאת חתולים" (ככה חברה שלי אמרה לי פעם) ?
בקיצור אני חושבת שאנשים צריכים לחשוב שוב על כל העניין הזה ולראות את הסיבה האמיתי לרצון שלהם לבן/בת זוג. האם זה מלחץ מהחברה או ההרגשה שזה מה שיוסיף להם עכשיו בחיים.
|