30-05-2005, 14:14
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 13.02.04
הודעות: 585
|
|
|
הכתבה המלאה מynet
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי האור מציון שמתחילה ב "הפצוע שהוגדר כפצוע הקשה ביותר בפיגועים - נפטר !"
פצוע האינתיפאדה הקשה ביותר הוחזק במצב אנוש לאחר שנפצע קשה בפיגוע בירושלים והוא אף אינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו. באחרונה חלה הרעה במצבו ובני משפחתו אף ביקשו לנתקו ממכונת ההחייאה
פצוע האינתיפאדה הקשה ביותר, יונה מלינה, שנפגע לפני כעשר שנים בפיגוע בירושלים והוחזק מאז במצב אנוש, נפטר היום (ב') במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, לאחר החמרה שחלה במצבו במהלך השבועיים האחרונים.
עד לפני כשבועיים עוד שהה מלינה את רוב הזמן בקרב משפחתו, ועל אף מגבלותיו הפיזיולוגיות היה מסוגל עוד לתקשר עם קרוביו באמצעות שימוש בפניו. עם ההרעה שחלה במצבו, ביקש מלינה מעורך דינו, צחי חושן, כי אם תחול הידרדרות במצבו והצוות הרפואי יזדקק לחברו למכונות חיצוניות שונות על מנת להשאירו בחיים, הוא ביקש כי ימנעו מלעשות כן ויניחו לו למות. לאחר שאושפז ב"שיבא" המשיכה ההידרדרות במצבו והצוות הרפואי בחר שלא לחברו למכונת הדיאליזה, לטענת הצוות – בשל העובדה כי לא היה צורך בכך.
"מצבו לא הצריך חיבור לדיאליזה ולכן בחרנו שלא לעשות זאת אך לא ניתקנו אותו ממכשירי ההחייאה, לא היה כל צו משפט שהורה לנו לעשות כן ואנו עשינו כל שביכולתנו כדי להשאירו בחיים" אמר ל-ynet פרופסור אהוד גרוסמן מהמרכז הרפואי שיבא.
במשך השנים שחלפו מאז נפצע בפיגוע הוגדר מצבו של מלינה קשה אך יציב, למרות הידרדרויות שונות שאירעו במצבו במשך השנים הוא הצליח במרבית הזמן לשרוד במצבו.
משותק מהצוואר - ומטה
מלינה, בן 38, טטראפלג, היה משותק בכל חלקי גופו מהצוואר ומטה, ולא היה מסוגל לנשום בכוחות עצמו. 24 שעות ביממה הוא בילה בשכיבה על גבו, מלבד מעט הזמן שהוא מבלה בכיסא הגלגלים שלו. שתי דקות של נתק מקרי בצינור.
מאדם נמרץ ואקטיבי, דובר תשע שפות, שפעל להגשמת יעדיו באופן עצמאי, הוא הפך למי שאינו יכול לעשות דבר בכוחות עצמו, אפילו לא לדבר או לנשום. הוא כפות בתנוחה סטאטית לשארית חייו. אבל מלינה מורגל במאבקים. בצעירותו נאבק לגלות את יהדותו ועלה ארצה בגפו, כשכל משפחתו נשארה בשווייץ. מאז הפיגוע, שתפס אותו בדרכו לשיעור באולפן לעברית באוניברסיטה העברית בהר הצופים, הוא נאבק, כנגד כל הסיכויים, על כל נשימה.
אימו, אווה לאופר, סיפרה ל-ynet בעבר כי "בהתחלה הוא רק רצה למות. הוא ידע בדיוק מה מצבו, מהרגע שאנחנו ידענו. הוא שכב בשווייץ ואמר: 'תעזרו לי לסדר לעצמי אפשרות למות, כי אני לא יכול לנשום לבד אפילו'. בזמן הזה באו לבקר אותו אנשים שהכירו אותו בישראל. הוא התחיל לשאול אותם אם הם יכולים לברר לו אם אנשים כמוהו יכולים לחיות בישראל. עלה במוחו הרעיון לחזור הביתה, וזו היתה נקודת המפנה. מאז הוא רצה לחיות. הוא אמר: 'אני רוצה להמשיך אפילו בנעליים אחרות'".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3092526,00.html |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
