 |

28-06-2009, 22:01
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
זאת פעולה שאני מאוד מעריך.
אז בוא ונשתמש בלוגיקה, וניקח אותי בתור חטוף היפוטתי (ע"מ להימנע מתגובות אמוציונאליות אצל אנשים אחרים).
|
הדבר הראשון הוא כמובן לאחל לך שלעולם לא יקרה לא לך ולא לאף אחד שאתה מכיר דבר נורא שכזה.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
החישוב פשוט. אם נגיע למצב הזה בו שבו אותי, מירב הנזק שיכול להיגרם זה הרוג אחד (במקרה, זה אני).
אם ישחררו במקומי 10 מחבלים שכבר הוכיחו נכונות להרוג למען מטרתם, בהנחה שרק 30% יצליחו לבצע פיגוע, ושבכל פיגוע ימות רק אדם אחד, כבר ישנם שלושה הרוגים, שלוש משפחות נוספות שהכנסנו למעגל השכול.
בהנחה ורק אחד מהעשר יצליח לעלות עם חגורת נפץ על אוטובוס בעיר ראשית כלשהי (ת"א, י-ם, חיפה, ב"ש) מדובר בכ 6-8 הרוגים.
האריתמטיקה של השכול היא מאוד פשוטה.
כל עוד לא ישחררו אף אחד בתמורה לשחרורי, אנחנו סוגרים את האירוע עם קבר מקל"ן אחד. זה הרע במיעוטו, איך שלא תסתכל על זה.
|
זה לא שאתה לא צודק אבל זו לא הדרך היחידה להסתכל על זה.
האריטמטיקה של השכול היא, לדעתי, לא פשוטה בכלל. אין דין אדם שנימצא עכשיו בסכנת חיים כדין קורבן היפוטטי שאולי יבוא, אולי לא. הקצעת המשאבים וסדרי העדיפויות של החברה נובעים משיקולים מורכבים יותר מאריטמטיקה פשוטה. טענה שטותית חוזרת למשל מצביעה על חוסר התוחלת שבפיתוח מערכות ליירוט טילים שכן עלות המיירט גבוהה מעלות המטרה. חישוב פשטני שכזה מתעלם משורה ארוכה של פקטורים שמשנים את המשוואה לחלוטין. המובן מעליו הוא כמובן הפחתת עלות הנזק הפוטנציאלי מפגיעה של התוקף מעלות המיירט אבל זו רק ההתחלה. צריך להכליל בחישובים גורמים כמו מורל שיורד עם פגיעות ועולה עם הצלחות יירוט וגורם זה צריך להיות משוכלל פעמיים כי יש גם את המורל של האויב שצריך לפקטר. ומה אם האפקט המיצטבר של הצלחות יירוט שלאורך זמן עשוי להביא את האויב לשולחן המו"מ בתנאים עדיפים בשבילי? או חופש הפעולה ההתקפי לו זכיתי כי הצלחתי להגן על העורף שלי? ביטול הצורך בפינוי אוכלוסיה, ביטול נזקי ביזה בשכונות נטושות, אובדן ימי לימוד בבתי הספר, ימי עבודה וכו' וכו'...
כפי שכתבתי למעלה, אנחנו צריכים לשאול לא רק כמה אנשים ייהרגו כתוצעה משחרור מחבלים בתמורה לגלעד שליט אלא מה המסר שאנחנו משדרים קודם כל לעצמנו ואז לאויבים שלנו ולשאר העולם בויתור על חייל שאנחנו שלחנו למשימה ושאנחנו יודעים שהוא בחיים כרגע.
החברה הישראלית היא בסה"כ שבט לא מאוד גדול שמתבקש תדירות להקריב דיי הרבה ע"מ לשמר פריוילגיות פוליטיות מסוימות, היינו הגדרה עצמית כעם והחזקת מדינה עצמאית. בגלל גודל האוכלוסיה שהוא קטן כל כך בהשוואה לאויבים שלנו נוצרה רמת מחויבות של הכלל אל הפרט שהיא דיי יוצאת דופן ביחסים שבין מדינות ואזרחיהן. אפשר לחלוק על מערכת היחסים הזו, אפשר גם להצביע על כך שהעיסקה סדוקה כבר מזמן, לפחות מאז עידן ההפרטות הגדולות של שנות התישעים, אבל, לדעתי, דווקה עם הצבא דיי נישמרה העיסקה הזו.
למרות התדמית צבא הוא בעצם ארגון שברירי מאוד. יש למפקד מספר דרכים לאכוף את סמכותו אבל אלו יקחו אותו רק עד לנקודה מסוימת מעבר אליה העניין הוא דיי בידי החייל. חברה כמו החברה הישראלית, בגודלה לעומת האויבים שלה, יכולה לדעתי לשרוד אך ורק מתוך מחויבות אינדיבידואלית של הפרט ולא מתוך איזו שהיא סמכות עליונה שמכריחה את כולם לציית לה.
לעיסקה, כמו לכל עיסקה, יש שני צדדים ולכל אחד מהם יתרונות ומחויבויות. המדינה התחייבה לעשות הכל ע"מ להחזיר את החייל. אם המדינה לא תעמוד בהתחיבותה זו עלולה מחויבות החייל ומשפחתו להסדק גם היא.
ייתכן כמובן שכל זה לא יקרה, אחרי הכל אובדנו של גלעד שליט לא ישנה את העובדה שעדיין זה באינטרס של כל חייל ושל כל מישפחה לסייע בקיום המדינה שכן האופציות האחרות גרועות הרבה יותר אבל זהו הימור לא אחראי ומשחק באש. מנהיגים נבחרים לא ע"מ לעשות ניסויים אלא ע"מ לגלות מדיניות אחראית וזהירה.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
חלק גדול מאלו ששוחררו בעבר חזרו לפעילות בארגוני טרור עם שחרורם, ומביאים להרג של אזרחים ישראלים.
הסטטיסטיקה של עסקת ג'יבריל היא שכ 25% חזרו לפעילות טרור (תכנון וביצוע פיגועים) וכ-25-30% נוספים השתלבו בגיוס, אימון ואיסוף כספים בשביל ארגוני טרור. חישובים יותר מחמירים (כאלו שמגדירים גם הלבנת כספים והברחות כ"פעולות טרור" בפני עצמן) מגיעים ל- 80% מהמשוחררים שחוזרים לעסוק בטרור.
בין רשימת ה"מפורסמים" של עסקת ג'יבריל יש את אחמד יאסין, רנטיסי, ג'יבריל רג'וב, ג'יהאד אלעמרין,אחמד אבראס, ראדי אל-ג'רעי, עבדאללה א-זאכ, ומחמד אבו נאצר.
בעסקת טננבאום שוחררו לואיי סעדי, ראש הג'יהד האיסלמי בזמנו והאחראי הישיר לפיגועים במועדון הסטייג' ובקניון השרון ומצעב השלמון מפיגוע האוטובוסים בב"ש.
|
עם מספרים צריך להיזהר. "זכיתי" כבר לראות חישובים שהוכיחו שלא נהרג ולו ישראלי אחד מהירי תלול המסלול שסביב עזה ואין לי ספק שלך תהיה בדיוק אותה הדעה כמוני על חישוב שכזה (וזכיתי עוד לקרוא דברים גרועים הרבה יותר). חשוב מכך, כפי שצינתי למעלה, האריטמטיקה מייצגת רק חלק אחד ממישוואה שיש בה המון רגשות, פסיכולוגיה, ערכים ואיך שאנחנו, וגם האויבים שלנו, רואים את עצמנו.
שאל את עצמך כיצד תרגיש אתה לו ערב אחד יופיע בנימין נתניהו על מסכי הטלויזיה ויודיע לאומה בטון רציני, מאופק וכואב שמתוך ראיית טובת הציבור הוא הגיע להחלטה קשה מנשוא לנטוש את המו"מ על גלעד ולוותר על חייל צה"ל המוחזק בידי האויב.
שאל גם את עצמך כיצד ישפטו הדורות הבאים הן ראש ממשלה, הן חברה ישראלית שאלו היו החלטותיה. השאלה הזו לא כל כך היפוטטית כמו שהיא נשמעת. כבר עשינו זאת בעבר, בפרשת עסק הביש. פיליפ נתנסון, רוברט דאסה, ויקטור לוי, מאיר זעפרן, מאיר מיוחס ומרסל ניניו ננטשו בכלא המיצרי ולא נכללו בעיסקת חילופי השבויים לאחר מיבצע קדש אפילו לא כשיוסוף דיגווי, אב בית הדין המיצרי ששפט אותם נפל בידי ישראל שנתיים לאחר המשפט.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
רוצה לראות כמה פיגועים בוצעו ע"י מחבלים ששוחררו בעסקאות שונות?
כנס לאתר של אלמגור - אולי אז תקבל פרופורציות על מימדי הנזק של שחרור רוצחים מועדים.
|
אין לי חשק לקפוץ להאשמות לא מבוססות בעניין רגיש ואמוציונאלי כל כך. אלמגור מייצג גישה אחת, אחרים מרגישים אחרת בעניין הזה. אני עם האחרים פה.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
אתה מתייחס למשתנה הלא נכון.
|
אאא.... זה היית אתה שהבאת את אלמגור לפה. או שפיספסתי משהו?
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
אני לא מדבר על רגשותיהם של משפחות אלו שכבר נרצחו. עם כל הכבוד והצער אלו זניחים (ויסלחו לי כל אלו שפגעתי בהם כעת, כי פגעתי ללא עוררין ברבים).
אני מתייחס לעשרות אלו שעוד ירצחו על ידי המחבלים שנשחרר. זו האוכלוסיה הרלוונטית.
ההיסטוריה כבר הוכיחה שחלק גדול מאלו ששוחררו חוזרים לפעילות חבלנית, ושבטווח הארוך יותר אנשים ירצחו ע"י המשוחררים מאשר שבויים יפדו.
|
שוב, כבר התייחסתי לטיעון הזה באחת מהפיסקאות הקודמות שלי.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
ושוב, האריתמטיקה של המוות היא הפשוטה מכולם, במיוחד מכיוון ש"כולם שווים בפני הטרור והמוות". חיי שווים בדיוק כמו חייך וכמו חיי כל אזרח במדינה. אתה לא יכול לסכן עשרה על מנת להציל אחד. אפילו לא אם האחד הזה הוא אתה. הגישה הזו לא עומדת באף מערכת כללי מוסר שאני מכיר, פרט לאלו של הניהיליסטים ושל דה-סאד.
|
לפי ההגיון שלך אין כל הצדקה לפעולות חילוץ, אם זה יחידות חילוץ שחוצות את קווי האויב ע"מ להחזיר טייס שהופל או יחידות לוט"ר שמסתכנות בחילוץ בני ערובה. במה היה דמו של נחשון וקסמן אדום מזה של ניר פורז? האם היה ערך חייו של יוסי בן חנן גבוה מזה של יהונתן נתניהו?
(ואיך דה-סאד נקלע לויכוח הזה? מה לקשר שבין מיניות לכאב ולשימוש באלימות והשפלה כזרזי ריגוש אירוטיים לדיון שלנו פה על שחרורו של חייל משבי האויב?)
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
וזה בדיוק מה שאני הייתי אומר להם.
אנחנו מקריבים חייל אחד, בכדי להציל את חיי עשרות אזרחים.
כל אחד שהתגייס יודע שזה יכל היה להיות הוא ששוכב בקבר.
אז הפעם הוא גוסס הרבה יותר זמן מהממוצע, בתנאים יותר נוראים.
|
אבל למי ניתנה הזכות להקריב את החייל הזה? המישוואה שלך היא בין אדם ספציפי שנימצא עכשיו בסכנה ברורה ומידית לעומת ציבור לא ספציפי שנימצא בסכנה היפוטטית שאולי תבוא אולי לא (אם גם הסיכויים שהיא תבוא) ומכל מקום זו סכנה אחת מיני רבות בחיים.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי cre666
שום דבר לא מצדיק נקמה.
זה שתהרוג את ילדיו של אויבך לא ישיב את ילדייך לחיים.
בכל החלטה הקו מנחה את האדם הלוגי הוא מיקסום התועלת (שלמעשה במירב המקרים האלו מתורגמת ל"הרע במיעוטו").
ולשחרר מאות מחבלים בתמורה לחייל יחיד זה לא לוגי ולא מוסרי.
אין שום דבר מוסרי בלהקריב עשרות אזרחים ע"מ שחייל אחד ישאר בחיים.
|
וזה בעצם העניין החשוב ביותר.
השימוש במילה נקמה היה כמובן פרובוקטיבי. אנחנו הרי תרבותיים מדי בשביל נקמות. אנחנו "מענישים", "מרתיעים", "צורבים" ובאופן כללי רק מחפשים צדק. אבל הצדק שלנו הוא האסון שלהם ממש כמו שהצדק שלהם הוא האסון שלנו ומהי נקמה עם לא ההוצאה לפועל של צדק של מישהו.
בעולם האידאלי של המוסר אין אולי שום הצדקה לנקמה אבל בעולם המורכב, המלוכלך והאפרורי בוא אנחנו חיים באמת יש גם יש שבטים וחמולות ולהרתעה יש ערך וקביעת תו מחיר יכולה לטווח הארוך לחסוך בחיי אדם. גישת הdon't fuck with me כשהיא מיושמת בצורה חכמה יכולה לדעתי להיות אפקטיבית והיא חיונית לחלוטין להישרדותו של שבט קטן מוקף אויבים גדולים. סתם רצח המונים לא ישיג את המטרה הזו אלא פשוט ייצור לך שם של פסיכופאט שאולי מסוכן להתעסק איתו אבל אולי עדיף לקחת את הסיכון ולשלם את המחיר ולו רק בכדי להפטר ממיטרד מסוכן. אבל כשהגישה הזו מגובה בנכונות לא רק ליגבות אלא גם לשלם היא הופכת אמינה הרבה יותר ותגרום לאויבים שלך לקחת אותך ביתר רצינות. הפלסטינאים קצת מנסים לחקות את המדיניות הישראלית של קביעת תו המחיר הגבוה על אנשיך אבל כרגיל הם הפנימו רק את חצי המשוואה של הגבייה ופספסו לחלוטין את קטע התשלום ולכן אף אחד לא לוקח אותם ברצינות יתרה כשהם מדברים על כך שדמם אינו הפקר.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|
|