12-07-2009, 15:44
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
סיכום דברי חלוץ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי קפטן ווילארד שמתחילה ב "דן חלוץ: פעלנו כאילו "בעל הבית השתגע" - מתוך ynet"
מי שיחפש ימצא איך לכל אוך הדרך חלוץ נכנס, לפחות ארבע פעמים באהוד ברק.
דברי דן חלוץ:
בשלוש השנים האחרונות סורר שקט מוחלט בגבול הצפון שלא זכור כמותו מאז שנות השבעים. תוצאות המלחמה נקנו במחיר חייהם של אזרחים ושל חיילים, בכאבים של פצועים ושכולים. ליבי איתם.
אני מבקש להעיר- גבורתם של הלוחמים עומדת בפני עצמה. כריכתה בליקויי הדרגים שמעליהם, שחלקם משרתים בצה"ל, היא דבר שלא יעשה ולא נעשה מעולם.
גבורת לוחמי צה"ל עמדה בפני עצמה מאז ועד היום. כל מי שפיקד עם חיילים עלול להיות חשוף לביקורת כזו. כולל מי שאמר את הדברים.
זכינו להרבה פרשנות וביקורת. ידעו לחזות במהלכה של המלחמה, בחוסר הצלחה, את התפתחות הדברים. לקח לאומי נוגע למידת הצניעות הנדרשת באשר ליכולת שלנו כפרטים וכחברה, להעריך דברים שבחלוף זמן מקבלים משמעות אחרת.
הישגי מלחמה נמדדים בראש ובראשונה במציאות שאותה היא יצרה וביישום מדיני של תוצאותיה.
במלחמת לבנון השנייה היו הישגים והצלחות, ליקויים וכישלונות, כמו בכל מלחמה קודמת.
מהלך התחקירים היה נוקב ועמוק. הרבו לדבר על כישלונות מערכתיים ואישיים והיו כאלה, אך מיעטו לציין את ההישגים. שורר שקט, זו עובדה. הנפיצות היא סוג של הערכה. המזרח התיכון כולו נפיץ. איכותה של הערכה זו שנשמעת ע"י גורמים רבים. כמו התחזית שהחיזבאללה ינצח בבחירות, או שהשקט לא ישרור אפילו חודשיים.
שורשיה של 2006 נטועים במאי 2000. הנסיגה החד צדדית הייתה נכונה. הבעיה הייתה מדיניות אי פעולה שאומצה אחריה. תוצאתה הייתה תגובה מהוססת על מעשי טרור בגבול. זאת בניגוד להצהרות אחרי מאי 2000. החל מהצהרות ומעשים לאחר חטיפת החיילים באוקטובר 2000. תגובותינו המהוססות נלמד ע"י החיזבאללה. הוא המשיך להלך על הסף כמו אדוניו האיראנים בנושא הגרעין, תוך שהוא מצליח להרדים אותנו בתהליך איטי ושיטתי.
קפלינסקי וחלוץ מסתודדים באחת ההפסקות
ארגון טרור וגרילה שאחז את תושבי הצפון וחיילי צה"ל במוצבים כסוג של בני ערובה.
דרך הפעולה התגבשה אצלי לאורך זמן. היא לא נולדה ביום החטיפה. הרעיון היה באמצעות פעולה מעבר לצפיות לדחוק את החזבאללה מעבר לפעולה כזו..
אפשר היה להמשיך לטמון את הראש בחו"ל. אפשר היה להמתין. במציאות של אז, לא הייתה מאושרת ומתממשת תגובה מאוחרת.
גם היום הייתי חוזר וממליץ על אותו דפוס פעולה. פעולה רחבה באש שלוקחת בחשבון גם מהלך קרקעי. ההחלטה של ממשלת ישראל ב 2006 הייתה נכונה וצודקת.
מנהיגות אינה נמדדת ביכולת להתחמק מקבלת החלטות, אלא בהתמודדות, ובקבלה של החלטה ונכונות לשאת באחריות באופן אישי לטוב ולרע.
תפיסתי את הזירה הלבנונית גובשה עוד לפני שמוניתי לרמטכ"ל. בבסיסה עמדה הגישה של פעולה בעוצמה גבוהה, הרבה יותר מציפיות היריב. תפיסה שעלינו לפעול בנחישות, בעוצמה לפעמים כאילו "בעל הבית השתגע". הדבר אושר ע"י ממשלת ישראל והיו בה 3 שרי ביטחון בעבר באותה עת.
אם אנו מבקשים לבדוק את מלחמת לבנון על פי קריטריון השקט, נמצא שהיא לא נופלת בהישגיה מהמלחמות הקודמות. זהו אינו המדד הקובע.
יש למצוא סרגל ייחוס שיאפשר בדיקה אובייקטיבית. אין סרגל כזה. לכל מלחמה היו מאפיינים שונים – היריב, מערכת מדינית, אמצעים בהם נעשה שימוש, סוג האויב ועוד. המבחן המשמעותי הוא מבחן ההישגים מול המטרות והתוצאות המדיניות אסטרטגיות שהיו למלחמה זו. ביקרות היא לגיטימית אבל לא ניתן לבחון פעולה על סמך מטרות שלא היו לה.
החלופה שלא נבחרה הינה תמיד החלופה הטובה ביותר, יתרונותיה התיאורטיים אינם נבחנים במבחן המעשה.
מלחמת הטרור מטבעה היא מלחמת התשה שדורשת התמודדות ייחודית, אבל גם זמן. הרבה זמן. מרבית העימותים בעולם סובבים סביב מלחמות של מדינות סביב ארגוני גרילה וטרור. בעשורים האחרונים מתחוללים מספר עימותים שסופם לא נראה באופק – אפגניסטן, עיראק, אצלנו.
ראוי שנכניס את הדברים לפרופורציה כאשר אנו מדברים על עצמינו. בכל המקומות ההכרעה מתמהמהת. כך היה במהלך של שש שנות לחימה במאבק בטרור בישראל. נכון שנבחן את מושגי ההכרעה והניצחון ונגבש את עמדתנו בהקשר לכך בעימותים מסוג זה.
היציאה למלחמת לבנון השנייה הייתה מול מטרות מוגדרות מראש ומוגבלות. היה לנו ניסיון לשנות את המציאות הפוליטית בלבנון. הישג אחר היה דורש פעולה אחרת שהיה גורם לנו להתבוסס שוב בבוץ הלבנוני.
עמדתי להתייחס ללבנון כמקשה אחת – לא התקבלה. היו מקרים שלא הצלחתי לשכנע את הדרג המדיני למלחמה.
הטעויות לשיטתי:
- לא גייסנו מילואים במועד המתאים על מנת ליצור איום בפעולה קרקעית
- ליקויים בשיח בין דרגי הפיקוד
- הזנחה מתמשכת של רמת הכשירות של הדרג הלוחם
- מוכנות העורף האזרחי על כל רשויות השונות בכללים של צה"ל.
- רמת ציפיות גבוהה
המטרות שהוצגו ואושרו:- העמקת ההרתעה
- הפסקת הטרור מתחומה הריבוני של לבנון על ישראל
- פגיעה משמעותית בחיזבאללה
- שליטה ביטחונית בדרום לבנון של הממשלה הלבנונית
- הפעלת לחץ על החיזבאללה להשבת החטופים (חשבתי שלא ניתן להשיב את החטופים באמצעות כוח).
- לשמור על סוריה מחוץ ללחימה
בהקשר לתוצאות אחרי שלוש שנים, בואו נבחן את התכלית האסטרטגית. אני לא משתמש במילה ניצחון על מנת שלא לברוח מהביקורת שבחלקה הייתה צודקת. עם כל הכבוד לאלה שישבו ביציע, לא כל מה שנאמר היה על בסיס מקצועי. היו גם סיבות אחרות ולא אכנס אליהם.
חיזבאללה חטף מכה חסרת תקדים. גם לנו היו נפגעים. החיזבאללה לא יושב על הגדר. מערך הרקטות הושמד, העורף הלוגיסטי נקבע, רובע דחאייה נפגע קשות. הממשל הלבנוני פרש את חייליו בדרום לבנון בנוסף לחיילי הכוח הרב-לאומי.
אם שמים יעדים מדיניים בלתי ריאליים , לא צריך להתפלא שאי אפשר לקבל אותם. יש שני צדדים לכל משוואה. הציפייה מממשלת לבנון להילחם נגד בני עמם על מנת לשרת אותנו היא ציפייה שאין לה סיכוי להתממש לא היום ולא פעם, לדעתי.
הלחץ להחזרת החיילים לא צלח אלא כעבור שנתיים. הסורים לא נכנסו לעימות. הזירה הפלשתינית לא נכנסה לעימות אף היא.
נסראללה נוהג כרדוף. לו היה יודע מראש את המחיר על מעשיו, לא היה מבצע את החטיפה. הצריבה התודעתית בלבנון קרתה. לבנון התחמשה בעשרות אלפי רקטות. אלפי רקטות שבתסריטים עלולים להיות משוגרים למדינת ישראל או להתפוצץ בתוך לבנון בתסריטים מסויימים.
בחומת מגן נורו מאות רקטות ופצצות מרגמה לאורך הצפון. בעופרת יצוקה לא!
סוריה. במובנים מסוימים היא מורתעת. הם מבינים את מודל הפעולה שראו מולם. סוריה מחפשת להתקרב לעולם המערבי.
איראן. איראן נחשפה מעבר למה שידענו. היא נדרשת לתמוך בשיקום נזקי המלחמה והחיזבאללה בהשקעה אדירה. לא ניתן לשלול את האפשרות שהמהומות באיראן הן בגלל שזה התבצע על חשבון שיקום רווחתם של אזרחי איראן.
מדינות ערב האחרות מואסות במלחמה. דיי אם נזכיר את תגובת מצריים לגילויי תאי החיזבאללה בשטחה.
גברה אצלנו התודעה שתקציב הביטחון לא נועד לקיצוץ ללא מחיר. צה"ל צריך לקבל את המשאבים הדרושים ליכולתו להשיג בטווח זמן קצר את המטרות הטקטיות.
התפיסה המבצעית שעמדה בבסיס ההתקפה על הדאחייה התקבלה.
תפיסת הצורך להתמודד עם היכולת של העורף לאורך זמן הוחרף. הוא ימשיך להיות מטרה מועדפת בזמן מלחמה.
חשבון נפש נוקב של התקשורת התקיים גם הוא.
גם צה"ל תיקן את מדיניות התקשורת השגויה שהופעלה במלחמת לבנון השנייה.
את כל אלה השיגו הלוחמים של צה"ל. אני משוכנע שכל החלטה של מי מאוייבנו לבחון את סבלנותינו תעשה בכחיל וברעדה.
מרכיב ההגנה האקטיבי והפאסיבי בפני טילים הוא חלק מהיכולות שעלינו להמשיך לבנות.
הרתעה אינה אמצעי למנוע התעצמות של הצד האחר. התעצמות לאחר מלחמה היא פעולה טבעית של הצד השני. התעצמות ניתנת לעצירה במהלכים מדיניים או בפעולה צבאית.
יסוד לדרך פעולה עתידית. מדינת לבנון היא האחראית לכל מה שקורה בתחומה שמופנה נגד מדינת ישראל. זה חוקי וזה מוסרי כמענה לפעולות טרור מלבנון, לאחר ביצוע הפעולות המתאימות להקטנת הפגיעה באזרחים תמימים.
לסיום דברי אבקש להעיר הערה. מלחמת לבנון השנייה וכמוה עופרת יצוקה הפכו עם סיומן למלחמות עבר שלא יחזרו. הלקחים והמסקנות צריכים לשמש כמנוף להתקדמות לעתיד, להשתנות באופן מתמיד ולהתרחקות מקיבעונות. כך נתמודד בעתיד עם מצבים שטרם ראינו.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 12-07-2009 בשעה 16:06.
|