http://www.mako.co.il/news-israel/l...0&pId=978777604
צפו: עימותים במסעדה שגירשה חייל

תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו" יצאה למאבק נגד המסעדה החיפאית שלא משרתת חיילים. צפו בהפגנת הסטודנטים שקראה לסגירתה
הסטודנטים בחיפה זועמים על המשך פעילותה של המסעדה המסרבת לשרת חיילים במדים. "לא ניתן ליחס המשפיל הזה להימשך", הם מבהירים. "חייבים לתת לאנשי כוחות הביטחון כבוד בסיסי". צפו בהפגנה במקום
--------------------------------------------------------------


מתברר עכשיו שמאקו מחשיבים את "אם תרצו" לתנועת ימין קיצוני כאשר התנועה מצהירה בצורה נחרצת כי איננה תנועה ימנית או שמאלנית, אלא תנועה ציונית-פטריוטית.

זו הסתה או לא הסתה? בסופו של דבר, אם אמצעי התקשורת ימשיכו להפוך את "אם תרצו" לתנועה קיצונית, התדמית שלה בעיני הח"כים ובכלל בעיני הציבור תהיה תנועת טרור והיא תוצא בסופו של דבר מחוץ לחוק.
תנועה ציונית פטריוטית שאוהבת את צה"ל ומנסה לשמור על האינטרסים של מדינת ישראל, בשמאל ובימין, מוצגת כעת כתנועת ימין קיצונית המשולה לכ"ך. מחר יגידו שהתנועה גזענית.

אפילו מפא"יניק בן שמונים הוא "ימין קיצוני". הכל עניין יחסי: בדיוק כמו שקוראים את תרגום מאמר המערכת ב"תישרין", או "אל-אהרם", ככה גם כשקוראים כמה וכמה כלי תקשורת ישראליים צריך לזכור להדליק את ה"אנטי שמאלנון" שממיר את הסופרלטיבים המופרכים לשפה מקובלת ומדוברת. לדוגמא "כבוד הרב ^%^$% מה דעתך על הפרשות האחרונות התעללות בילדים במגזר החרדי" צריך להמיר ל"אדון איש עם חולצה לבנה ומכנס שחור וכיפה ^%^$% זרוק איזה תירוץ מאוס על האוסף המלאכותי של מקרים סוציאליים שכרגע מניתי ושהתרחשו לכאורה בשנתיים האחרונות בכל בית אב שמנשקים בו מזוזה".

באותה מידה "ימין קיצוני" הוא במקרים רבים כינוי מכובס ל"לא משלנו".

בדיוק כמו הכינוי "ניגר" שהפך בעגת האפרו אמריקאיים למין כינוי חברות בין שני שחורים, או שחורים מדברים על שחורים, ככה גם אני אימצתי את הביטוי "איש ימין קיצוני" ואני משתמש בו בלי בושה, ובטח בשביל לתאר את עצמי (עוד בימים שלפני שבאמת הייתי כזה...) ואחרים. אחד הרגעים האהובים עלי הוא כאשר אוכלים צהריים באיזו קפיטריה באוניברסיטה בהפסקה בכנס ואנשים שהתרשמו מהרצאונת שנתתי שואלים בדרך אגב איפה אני פוליטית (כי בדיבור היומיומי שלי אין שום רמז לכך) ואני עונה, לתדהמתם, בשיוויון נפש "ימין קיצוני". יש לזה אפקט מאוד חזק של הגחכה כאשר אדם שיש לו שמץ ביקורת עצמית מבין באותו הקגע כמה רחוק מההגיון הולכים אלה המכנים כל פטריוט ישראלי כ"איש ימין".

.

הבעיה היא הסטיגמה של אנשי ימין ואנשי ימין קיצוני.
קודם כל, יש להגיד שאני נגד קיצונית בכל צורה.
עכשיו... הסטיגמה היא אדם ברברי (לפעמים מזרחי או מתנחל אמריקאי) שצועק ומתלהם, אדם גזען ופשיסט.
הסטיגמה הזו לא באה רק מהשמאל, אלא גם מהימין.
אתן לך דוגמא. אני באישיות שלי מאוד רגוע ושליו, וכשאני מדבר אני דן עם אנשים ולא מתווכח. אני לא גזען או פשיסט.
אנשים פשוט לא מאמינים לי שאני ימני, ואני באמת ימני.
ואיך זה מתקשר? זה קשור למה שרשמת על ההרצאה.
אני מקבל את הרושם שאתה מרצה בכנסים ואוניברסיטאות (?). קשה לראות אנשי ימין במעמדים כאלה "אינטלקטואלים" ורמי דרג מבחינה אקדמית, ולכן הסטודנטים התפלאו כשאמרת "ימין קיצוני" הם היו מצפים לשמאלני, מרכז או שמאלני קיצוני - מאוד הגיוני לצפות את זה מאינטלקטואל שמעביר הרצאות (ואפילו כאלו טובות).
עוד דוגמא. מנחם בן, שהשתתף באח הגדול. הוא בן אדם אינטלקטואל בצורה מדהימה, מדבר בשפה גבוהה וכו'... לא האמנתי שהוא ימני עד ששמעתי את הדברים שהוא אומר באח הגדול ואת האופן בו הוא מדבר. אנשים כאלו אנחנו צריכים בתור נציגי הימין.
חברי תנועת "אם תרצו" הם דוגמא לימנים-דמוקרטים-אינטלקטואלים שיודעים להתדיין בצורה הגיונית שתשאיר רושם. אבל גם התנועה הזו עוברת דה-לגיטימציה ע"י התקשורת השמאלנית - וחבל.
(אני מתכוון לחברי התנועה, שברובם הם אכן ימנים. התנועה עצמה לא מגדירה את עצמה פוליטית)

ומבחינת המראה שלי אני נראה מאוד "יפה נפש" (מה לעשות, ככה נולדים): כולל העיגולדים. זה כמובן הבסיס ל"תרגיל" שאני עושה עם "אני ימין קיצוני" כי זה איכשהו מעמיד אנשים מסויימים במבוכה עם עצמם (זה, רגב, מין דחף קבוע שלי: להעמיד במבוכה אנשים של "אחד בפה ואחד בלב" וללא קשר לפוליטיקה).

את הברוטליות המילולית הברורה שלי פיתחתי אחרי מגע מתמיד עם אנשי שמאל, וגם לא מעט פגיעות מצידם: זה לא נשמע מוסרי, אבל מאוד מעשי ואנושי: "הושחתתי" עקב מגע עם אקטיביסטים פוליטיים מן השמאל. "אני ימין קיצוני" הייתי אומר בלי בושה עוד בימים שבאמת האמנתי בערכים כמו "אלימות לעולם אינה לגיטימית כאקט מתוך בחירה " שאפילו הביאו אותי לנוכחות במקומות מאוד תמוהים עבור איש ימין...

מנסיוני הקלישאה אודות "שמאל=אינטיליגנטים, רהוטים, מיושבים; ימין=מתלהמים, אלימים, כעורים, אמוציונאליים" לא נכונה, גם אם אולי מחקר דמיוני יוכיח ש 53% מהסוג השני הם ימנים, ו 47% הם שמאלנים (שזה רוב, אבל ממש לא מוחלט) ומעולם לא הייתה נכונה באופן שאפילו קורב למיתוס. ישנו "פילטר" מידע שמורכב על ברזי המידע ממנו אנו ניזונים שדואג לעשות נטיה, במידה זו או אחרת, שדי בה כדי להנציח סטיגמה כזאת, ואפילו בלי להתפס.

ממני, לדוגמא, מנעו ללמוד לתואר מתקדם בבריטניה עקב דעותי הפוליטיות (מנעו ממני מלגה ואישור עבודה, מה שאומר שכדי ללמוד הייתי אמור לשלם משהו כמו 8K פאונד לשנה ובלי אישור לעבוד מעבר ל 100 שעות בשכר סטודנט: זה כמו להגיד לך "לא"). אני יודע זאת בוודאות, ויודע מי עמד מאחורי זה (העניין נעשה ממש בדקה התשעים, על רקע פתיחת מהומות 29/9/00, כאשר האווירה הפוליטית התלהטה) אבל לא יכול להוכיח באופן ברור, גם אם יש לי מספיק הוכחות כדי שזה היה נראה נכון לו המקרה היה תמונת ראי מוחלטת מבחינה פוליטית. מאז עברו 10 שנים ואני כל הזמן נתקל במקרי הטיה שנעשים לא כקונספירציה, אלא בעיקר משום שמערכת האיזונים והבלמים לא מתוכנתת לגבות "ימנים" שנפגעו - וכאשר אין איזונים ובלמים, האקטיביסטים הקיצוניים פורחים (למרות שהם תמיד שם! השאלה היא רק האם השפעתם מנוטרלת או לא). מפה, אגב, התחילה התפיסה היותר ייחודית שלי (לעומת שאר הכותבים הימניים כאן) שבלי חרמות, אבל כמעשה, ישראלים לאומיים אינם צריכים להלחם במערכת מבפנים, אלא לעבור לשיטות עבודה של השפעה פוליטית המבוססת על תמהיל של ארגונים עממיים רגשיים כמו "אם תרצו" ופעילות ממוקצעת של קומץ "עצמאיים" חדורי מוטיבציה, באותה מידה שמכירים את המערכת על בורייה, שיחשפו את קרבי המערכת באופן שיטתי: מעמדם של האחרונים חייב להיות כזה שלא בסכנת פגיע ממתקפות רידיקולציה, או דה-לגיטימציה אד-הומינום, שבטוח יגיעו. הבעיה העיקרית של פעילי ימין "רגילים" היא שהם בפחד תמידי של לחטוף אלומת זרקור על הפרצוף, כאשר כל "שומה" בעברם תראה עם זרקור עליה כמו כתם עצום של כיעור.

לעניין הגזענות: כולנו, או כמעט כולנו גזענים. אני בטוח גזען משפני שאני מוצא עצמי מניח הנחות על אדם (גם) לאור הרקע האתני שלו. לפעמים זה פשוט נכון, לפעמים נכון אבל מאוד לא נעים, ולפעמים זה בטח פשוט לא נכון. השאלה היא לא אם אדם X הוא גזען או לא, אלא האם הוא מודה בכך או לא, וכפועל יותא מהנ"ל האם הוא מנטרל את ההשפעה המעשית של הגזענות בהתנהגותו, או מנסה לעשות זאת.

יש הרבה פרסומים על אפליה במקומות עבודה כנגד יוצאי אתיופיה, ובמיוחד גברים. אני "מבין" (להבדיל מ"מסכים") מאיפה זה בא כתופעה לא מכוונת, אלא משהו שכל אדם תורם לה את חלקו הקטן בפעמיים או שלוש בחייו שיש לו בכלל יד בהחלטה כזו. זה מאוד הפריע לי, בדיוק כמו עניין האפליה נגד ערבים, ולכן מאחר והייתי בעבר בתפקיד עם השפעה רבה על הליכי קליטת עובדים למשרה די טובה, ובטח כזו שהיא מקפצה לחסרי נסיון תעסוקתי במקצוע, קיבלתי לעבודה פעמיים עובדים ערבים, ורציתי מאוד לקלוט עובד ממוצא אתיופי (לא היה מועמד שהיה אפילו קרוב להיות מתאים במקרה זה): זו הייתה החלטה גזענית נטו - אני אתייחס לרקע האתני של הבנאדם כשיקול מרכזי בשאלה האם לקלוט אותו או לא, כמובן אחרי שמסתבר שהוא כשיר לתפקיד (ולא חסרו כאלה). זו גישה תועלתנית, לא "הומאנית".

לעיתים רחוקות אני זורק את המשפט הבא: "גזענות, כמו פלוצים, זה משהו שכולם עושים, אבל כמעט כולם מצניעים, מסתירים או מדחיקים. זו לא תופעה נעימה, אבל מאחר והיא קיימת הרי הניטור שלה בחברה (ולכן גם עם עצמך לפעמים) הוא הצורך האמיתי, ולא מניעתה ע"י הדחקה. למרות אי הנעימות, הרי שעדיין המפליצים בפרהסיה כעקרון, ומאידך המתכחשים עובדתית לעניין, הם שני הקצוות המאוסים ללא ספק".

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h ומבחינת המראה שלי אני נראה מאוד "יפה נפש" (מה לעשות, ככה נולדים): כולל העיגולדים. זה כמובן הבסיס ל"תרגיל" שאני עושה עם "אני ימין קיצוני" כי זה איכשהו מעמיד אנשים מסויימים במבוכה עם עצמם (זה, רגב, מין דחף קבוע שלי: להעמיד במבוכה אנשים של "אחד בפה ואחד בלב" וללא קשר לפוליטיקה). .

הא, אז אני לא היחיד

2 הדוגמאות החביבות עלי:
מראים לאנשים (לבנים) איור של צמד שנראה משוחח או מתווכח ברכבת תחתית. האחד שחור והשני לבן. ללבן יש פטיש עבודה בחגורת המכנסיים. אחרי זמן מה מבקשים מהנבדקים לשחזר מה ראו. ובכן, פתאום רבים מהנבדקים נזכרים שהם ראו 2 שמתווכחים. יותר, מזה רבים מהם טוענים שהם ראו את השחור מאיים על הלבן וחלק הוסיפו שהוא איים עליו בפטיש. רק להזכיר, הפטיש באיור המקורי היה בכלל בחגורת המכנסיים של הלבן...
למותר לציין שהנבדקים האלה ממש לא חושבים שהם גזענים והם מאמינים באמת ובתמים שזה מה שהם ראו.
דוגמא אחרת-מציגים לאנשים תמונות שמחלפות במהירות גבוהה מכדי שתוכל באופן מודע להבין מה ראית. אחר כך אתה מקבל משימה להשלים מילים. אפשר להשלים את המילים בהרבה צורות, אבל אלו שהקרינו להם תמונות של שחורים השלימו את המילים לכאלו הקשורות במובהק לסטריאוטיפים מקובלים ביחס לשחורים.
ולסיום, אתם מוזמנים לבחון את עצמכם במבחן המאלף הבא, כנסו ללינק ופעלו לפי ההוראות-
https://implicit.harvard.edu/implicit/israel/

זה ברור. כולנו גזענים באיזשהו אופן ואנחנו מגיבים שונה לאנשים שונים.
השאלה היא איך אנחנו מרסנים את זה אצלנו ואיך אנחנו שולטים בזה כך שנוכל להתנהג כמו בני אדם עם כולם.

אתה אומר שרוב האנשים שראו את התמונה של הויכוח חשבו שהשחור איים על הלבן?

והרי התוצאות (תופים)...

התוצאות שלך מצביעות על עמדה אוטומטית חיובית בינונית בחוזקה כלפי ציפי לבני.

כשבהדגמה קיבלתי עמדה אוטומטית חיובית קלה לגבי הטרוסקסואלים.

שמע, אם לי יש עמדה חיובית בינונית לגבי לבני, אז הממוצע בישראל יכול לצאת חיובי מחוץ לסקאלה...

לא יודע איך זה עבור אחרים, אבל לפחות אצלי יש הבדל בין בקשה לשייך שתי קטגוריות ל"טוב"
ו"רע" (לדוגמה: הומו- והטרו-סקסואלים) לבין הבקשה להגיד "שייך" או "לא שייך" על "טוב" ו-X
או על "רע" ו-X.
לי יותר קל לשייך כל X (אפילו תמונות מזוויעיות של ציפי לבני) ל"טוב" מאשר ל"רע". אני חושב על
זה כעל "קליעה למטרה" - יש קטגוריה שאני צריך לזהות, ולענות "כן" או "לא" לגבי שאלת השייכות
אליה, ונראה לי ברור שקל יותר לשייך "כן" ל"טוב" ו"לא" ל"רע" מאשר ההפך.

עדכון: הכותרת במאקו תוקנה.
ד"א, יש הרבה תגובות שמתלוננות על כך. משום מה את התגובה שלי אני לא רואה.

מעניין למה כל דבר קצת פטריוטי מתואר ישר בסגנון ימין קיצוני, עוד מעט נראה לי אם אני אגיד אני גאה במדינה שלי שהיא נצחמה במלחמת ששת הימים יגידו שאני ימני גזעני , אבל בצד השני לא תשמע כמעט את המילה שמאל קיצוני, לוחמי חירות , פעילי שלום. חייב שיהייה ימין אקדמי בישראל שייתן מענה לכלל המרצים השמאלנים הקיצונים שמשפיעים במידה נכרת על הסטודנטים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

את מאקו או את זאדה?

-----------------------------
S e g m a n y

ומה הסיבה לסגור את זו ארצנו, חוץ מהעובדה שכניראה הם לא חושבים כמוך?

אבל כבר יפה שאתה מתבלבל בין שניהן כי ההבדלים לא ממש משמעותיים.
בכל מקרה, אני מאחל להם הצלחה עם המסעדה בחיפה - אני לא חושב שצריך לסגור אותם, בגלל זה יש חיוך ליד התגובה.

-----------------------------
S e g m a n y

הם האחרונים שצריך לסגור.

זה נגמר בבלאגן חבל"ז.

.

ולמי שלא הבין, שם המסעדה הוא "אזאד".זאדה זה בכלל מסיפור אחר...

אין שום דבר ימני, בוודאי שלא ימני קיצוני, ב-"אם תרצו". אני בוודאי הייתי שמח להשתלב בפעילות שלהם כמו שהיא באה לידי ביטוי עד כה. לשייך אותם לימין הקיצוני זה בעצם ליצור משוואה חד משמעית בין ימניות ובין ציוניות ופטריוטיזם. זה מזיק בעיקר לשמאל גם אם מישהו חושב שזה יבודד את התנועה החשובה הזו.

מסכימה עם כל מילה. כל כך נכון...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

כפי שכתבתי כאן לא מעט פעמים, אני מאמין שהן הימין והן השמאל חיונים לקיומה של כל מדינה דמוקרטית.

תפקידו של הימין במדינת ישראל (התפקידים משתנים ממדינה למדינה) הוא לחתור ליעילות כלכלית , לוודא שלא נותיר עול כלכלי בדמות חובות עתק לצאצאינו בדרך של ריסון תקציבי, לשמר את ערכי הלאום ואת אהבת המולדת. *

תפקידו של השמאל במדינת ישראל הוא לחתור לשיוויון זכויות וחובות, לפעול למען החלשים במדינה ולדאוג לכך שתקציבי המדינה יופנו גם לאפיקים לא יצרניים אך נכונים חברתית , לשמר ערכים חברתיים ואוניברסליים

במדינה נורמלית, הן השמאל והן הימין אמורים להיות גורמים מועילים בתוך המדינה ואף אחד מהם לא אמור לבטל את רעהו.

אלא שאצלנו חלקים הולכים וגדלים בשמאל נחטפו. נחטפו על ידי אינטרסנטים מבחוץ שמעוניינים בחיסול המדינה. זה מסוכן משתי בחינות . האחת, כמובן, הוא התערערות יסודות החברה והמדינה בכך שאחוז ניכר ממחנה השמאל אינו מאמין בהם עוד. השנייה, הזלזול שאנשים רבים עלולים לחוש כלפי סולידריות חברתית כתוצאה מזיהוי שגוי שלה עם האינטרסים של האויב.

זה בדיוק מה שעושה ה"קרן החדשה לישראל" ! מצד אחד היא מערערת את יסודות קיומנו ומצד שני היא גורמת לתחושה של מיאוס וציניות בקרב מחנה הימין והשמאל הציוני המצטמצם כלפי פעילות חברתית כגון סיוע לחלש, לנכה, ליתום, לאלמנה וכו וכו וכו .
*

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ההבדל בין ישראל ובין מדינות אחרות הוא שהשמאל והימין בישראל מייצגים עוד משהו.
בחו"ל השמאל והימין מייצגים ראיה כלכלית וחברתית. ראיה מדינית זה משהו שהוא אינדיבידואלי לכל בן אדם, ויכול להיות שאנשי שמאל ואנשי ימין יסכימו על אותה עמדה מדינית.

בישראל, מפלגות השמאל ומפלגות הימין משמעותן גם שייכות מדינית לגבי סוגיות בנושאים כאלו.
בגלל זה לאנשים קשה מאוד להחליט בבחירות. מצד אחד אנשים ימניים מבחינה מדינית שרוצים פעולות נחרצות ועמדה חזקה. בקיצור הם רוצים את מה שהליכוד מייצג מבחינה מדינית. אבל כלכלית-חברתית מתאים להם יותר העבודה או מרצ.

יש "דמוקרטים" בארה"ב אשר חולקים את אותה דעה מדינית עם הרפובליקנים, כמובן שאת "שוחרי השלום" תמצא יותר במחנה השמאל הכלכלי-חברתי, אבל זה לא 100% ואתה יכול למצוא אנשים סוציאליסטים שבעד הפלישה לעיראק ואפגניסטן.

אתה בטוח שאתה וטלי הרוב בשמאל ולא המיעוט?

אולי "הם" פשוט יותר קולניים, אבל זה תירוץ קצת קל מדי, לא?

אבל רוב חבריי בישראל וכאן מגדירים עצמם "שמאל" ואלו הדיעות שלהם פחות או יותר. הם מסוגלים היו להצביע עבודה, מרץ או שינוי, חלקם בלי יותר מדי הגיון מאחורי הבחירה הספציפית פרט אולי לשינאת חרדים שהוליכה חלק מהם להצביע שינוי. כולם שירתו בצבא, הגברים שבהם היו ברובם לוחמים או קצינים ביחידות לוחמות ועשו או עושים מילואים. גם ביחידת המילואים שלי (נכון ללפני חמש שנים) כאלו היו הרוב.
כמובן שיש גם קיצונים יותר והרבה יותר שלא משתייכים לחוג חברי אבל בהחלט היו סביבי כשהייתי באוניברסיטת תל אביב. אחרי הכל, הם בהחלט חוגגים בפקולטות ל"מדעי" הרוח והחברה (וכפועל יוצא גם בתיקשורת). אבל אני סבור שהם המיעוט, גם אם מיעוט בולט.

או שלא הבנתי את העמדות שאתה מדבר עליהן (אצלך ואצל חבריך), או שאתם נאלצים להצביע
למפלגות שרחוקות במידה משמעותית מהעמדות שלכם: שינוי לשעבר היא מפלגה אנטי-דתית
שעוסקת בליבוי שנאה דתית, ולא בהגנה מכפייה דתית; מרצ היא 99% מפלגה שנאה אנטי-ציונית
(אבו וילן רצה לירות במתנחלים שלא יסכימו לטרנספר, זהבה גלאון תומכת בזכות השיבה, ועל
חיבתו של חיים אורון לארכי-טרוריסטים אין צורך להרחיב את הדיבור), והדבר הטוב שאני יכול
להגיד על העבודה בהקשר הזה שהיא לא גרועה כמו מרצ...

בית, מרץ הקצינה עם הזמן ,כפי שתיארתי קודם לכן.
כשאני הצבעתי למרץ היא הייתה בהחלט ציונית. מצע המפלגה דגל בקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בעיני זו ההגדרה של ציונות. אוכלוסיית מצביעי מרץ כללה שיעור גבוה של ישראלים ששירתו (חלקם בזמן הצבעתם) ביחידות קרביות עד קרביות מאוד. יוסי שריד והח"כים האחרים של המפלגה שירתו בצבא, חלקם כקצינים. רן כהן שירת כקצין תותחנים בכיר במילואים במלחמת לבנון הראשונה בזמן שהיה פעיל בכיר ברץ לצד שולמית אלוני. גם מרדכי בר-און היה קצין בכיר. אפילו יוסי שריד התנדב לשירות מילואים פעיל במלחמת לבנון הראשונה למרות שהתנגד למלחמה. הוא גם בחר ללמד בקרית שמונה בתקופת מצוקת קטיושות הקשה של שנות השבעים ותחילת השמונים.
בקיצור, זה שמרץ תמכה בפשרה טריטוריאלית, לא אומר שהיא לא הייתה ציונית. יכול שגם היום היא בבסיסה ציונית אבל אני די ניתקתי מגע איתה מהרגע שביילין הצטרף אליה, כך שאני לא בקי. מה שבטוח הוא שללא הקצנה שמאלה אין לה זכות קיום ולכך יש ביטוי בקלפי. לגבי שינוי, אני מסכים, אבל התדמית שלה בעיני רבים מאנשי השמאל היה שמדובר במפלגת מרכז או שמאל מתון. תאמין לי שניסיתי לשכנע חברים לשווא לא להצביע להם. היה זמן שזאת הייתה כמעט אופנה. העבודה לא שונה משמעותית מהליכוד וקדימה היא התאום המושחת של העבודה.

אני מסכים שמרצ הקצינה, ואכן תיארתי אותה כיום (השתמשתי ברשימה שלה מהכנסת
האחרונה להדגמה). אני אתייחס רק לשתי נקודות בהודעה שלך:

אחת, שירות בצבא, אפילו כקצין, איננו ערובה ללאומיות ולציונות. אם זה באמת לא ברור
לך או שאתה באמת לא מסכים, אני ארחיב.

שתיים, תמיכה ב"פשרה טריטוריאלית" אינה שקולה לאי-ציונות באופן מיידי, אך היא בהחלט
מגדילה את הנטייה לכיוון הזה. הציונות, כפי שעולה משמה, מבוססת על מקום ושמו ציון.
לאדמה כן יש ערך בציונות. הציונות איננה לאומיות "תרבותית" יהודית, אלא התנועה הלאומית
היהודית לחידוש הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל. לכן, בעוד שניתן בדוחק להגיד שפשרה
טריטוריאלית מסוימת אינה סותרת את הציונות - פשרה טריטוריאלית בעניין ירושלים-הר-הבית
כן סותרת את הציונות ומהווה פגיעה בערכיה.

א. כן, אני בהחלט נאלצת היום להצביע למפלגות שלא מייצגות את עמדותי, ובקושי מתקרבות לכך.
ב. כפי שקגנס כתב - מרצ הקצינה שמאלה בטירוף בשנים האחרונות ובעיקר מאז שביילין הצטרף.
ג. עלית פה על אבחנה מאד נכונה בעיני - השמאל הציוני אבוד במידה מסויימת. אין כיום מי שייצג אותו נאמנה.
הדבר הכי קרוב ללייצג את עמדותי היום זו שלי יחימוביץ' - שהיא חלק ממפלגה בסכנת הכחדה וממש לא מהווה
מדגם מייצג של המפלגה.

בהמשך לדבריו של מאיר - אני מאד מסכימה איתם. אני חושבת ששני הצדדים חשובים כמערכת איזונים ובלמים,
והיעלמות ה"שמאל השפוי" לטובת האנרכיסטים והפוסט ציוניים למיניהם מעמידה את האינטרסים החברתיים-
כלכליים של המדינה כפי שאני רואה אותם, בסכנה.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

ורק אם שלי יחימוביץ, ברוורמן, ברק וכו' יחדלו מלחוש רגשי נחיתות כלפי האנטי ציונים המתקבלים בפרחים בכל בירה ארופאית הרואה בקיומנו מטרד.

אבל מבין אנשי השורה הראשונה של מפלגה זו - מעטים [כמו יחימוביץ] אינם מחזיקים ב'קפיטל' ואינם רואים באופן אישי את צבירת ההון כיעד מרכזי או משני של שהותם בפוליטיקה.

ציטוט:

מתברר עכשיו שמאקו מחשיבים את "אם תרצו" לתנועת ימין קיצוני כאשר התנועה מצהירה בצורה נחרצת כי איננה תנועה ימנית או שמאלנית, אלא תנועה ציונית-פטריוטית.

לא קיצוני,אבל ימין.פטריוטיות ולאומיות(מה זה ציונות?זה לאומיות יהודית,אשר יכולה בקצוותיה לגעת באינטרנציונליזם ובפאשיזם) הם חלק ממאפייני הימין.אז אולי "אם תרצו" לא מצהירים על עצמם כימניים או שמאלניים,אך המגמה ברורה.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

הנוער העובד והלומד היא תנועה ציונית ופטריוטית.
אבל מתזדהה עם השמאל.
חברי מפלגת העבודה הם ציונים ופטריוטים, אבל שמאלנים.

מה זה שמאל בארץ?ומה זה ימין?אם כך.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

זו הבעיה. אי אפשר להשוות שמאל-ימין של הארץ לשל חו"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי student1 מה זה ציונות?זה לאומיות יהודית,אשר יכולה בקצוותיה לגעת באינטרנציונליזם ובפאשיזם)

זו אחת הבעיות המרכזיות של השמאל.אנשי השמאל הרשו לימין לנכס לעצמו את הלאומיות.אנשי השמאל ויתרו על ההגדרה של "לאומיות", מתוך ראיה שגויה שלאומיות=לאומנות, וכך בעצם החלה גסיסת השמאל הישראלי.

הימין לא "ניכס" לעצמו את הלאומיות. הוא פשוט נשאר שם די לבד (במקרה מבחינתו). השמאל (או יותר נכון הנהגתו) החליף את סוסי האידאולוגיה המובילים שלו, בסוס יחיד של "חתירה להסכם היסטורי עם הערבים". על ידי כך הוא הותיר מרצון את המסלול של הפטריוטיות, או אפילו הציונות במובנה היישן, לכל אחד אחר.

להגיד שהפינוי מרצון של השמאל הפוליטי ממסלול הלאומיות הישראלית הוא תוצאה של "ניכוס" ע"י הימין, זו האשמה די חמורה כלפי מחנה פוליטי שלא נקף אפילו אצבע כדי שזה יקרה.

.

אני די בטוח שכתבתי שאנשי השמאל ויתרו על הלאומיות, ולא במקרה.

הייתה יותר זמן ימנית מאשר בכל צד אחר של המפה הפוליטית.

.

אני לא רואה טעם בוויכוח כלשהו,עד שלא נגיע כולם להגדרה,מה זה שמאל ומה זה ימין בארץ.למשל:שמאל לא אמור להעדיף לאום א" על ב",בשבילו כולם שווים,יש רק מעמדות בחברה.כנראה שזוהי רק תאוריה,כי אני מכיר שמאלנים שמתסכלים על ערבים מלמעלה,ולא בהכרח אף מחביאים את גזענותם כלפיהם.נוצר הרושם,ששמאל זה זה,שרוצה להחזיר את השטחים,וימין זה זה,ששונא את הערבים.
צירך להגדיר מחדש את המושגים.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

שכמעט שום הגדרה מקובלת של "שמאל" לא תוכל לכלול את מפא"י ההיסטורית, פרט אולי ל"שמאל זה שמאלה ממי שבטוח לא קורא לעצמו שמאל" ואז הם כן.. "שמאל", אלא שמאחר ועד 1977 לא הייתה שום מפלגה שלא הייתה מפלגת שמאל ממש בשלטון (היו הציונים הכלליים שהיו מפלגה שלא מימשה שום אידאולוגיה, רק כיסאולוגיה, והדתיים שלא עסקו יותר מדי בשום דבר חוץ מלנטרל כל צעד שנחשב כנוגד את אמונתם הדתית), לא נוכל לדעת מה היה קורה לו הייתה מפלגת "ימין" בשלטון בשנים הקריטיות של 1948-1970 (בוא נגיד): לא מבחינה מדינית ולא מבחינה חברתית/כלכלית.

ברוב המדינות בעלות צורה של שלטון נבחר "קודם" היו מפלגות "ימין", או "שמרנים" מובהקות בשלטון, ועליית כוחות השמאל באה הרבה אחרי. בישראל, החל מאמצע שנות השלושים (אחרי הפוטש הנשכח שבמהלכו הציונות הרוויזיוניסטית הוכתמה לנצח בכתם ה"לאומנות המסוכנת" באמצעים שהיו כל דבר מאשר כשרים) זרם סוציאליסטי מובהק (או פראפרזה דומיננטית של סוציאליזם) היה בשלטון, ולמעשה אחראי על עיצוב החברה בה אנו חיים. הוא הוגדר טנטטיבית כ"שמאל", ולכן אחרים הוגדרו "ימין".

.