מחקר חדש שפורסם בקליפורניה קובע שאכילת שוקולד באופן קבוע גורמת לדיכאון: החוקרים קבעו, מראיונות שערכו עם כ-1,000 גברים ונשים, כי ככל שהנשאלים אכלו יותר שוקולד, כך מצב-הרוח שלהם הידרדר. (גל"צ)

המחקר טעה בגדול

הסיבה לאכילה המרובה של השוקולד הייתה בגלל שהאנשים היו בדיכאון מלכתחילה.

הגלריה שלי בפליקר

זה לא המחקר טעה, זה מי שמפרסם מה הוא מצא טעה (או שלא יודע לקרוא...)

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אולי מצב הרוח שלהם הדרדר בגלל שהדימוי העצמי שלהם ירד עקב עליה במשקל ?

חלק גדול ממותגי השוקולד האמריקאים הם חרא שוקולד. שיעברו לשוקולד אירופי, אפילו מזרח אירופי. שיפסיקו גם עם הנסקפהבשמונהדולאר של סטארבקס, ויתחילו לשתות הפוך כמו שצריך. ובכלל: אני לא חושב שאצל אמריקאים קל לאבחן מה מקור הדיכאון, מאחר ולפעמים נראה שאצל חלקם (ובמיוחד מקליפורניה...) דיכאון זה סימפטום לנורמאליות (וזו הסיבה שהם מסתובבים עם סטוק תרופות אישי שלא יבייש סניך בינוני של הסופרפארם). גם כמויות האוכל הלא בריא שהם זוללים די מדהימות - אני היחיד ששם לב שכל פכם שג'י לנו יוצא לרחוב לראיין אנשים (וזה בקליפורניה) איכשהו לחצי מהם יש ביד איזה דלי שמכיל שייק, או שתיה מוגזת ממותקת?

.

ועל זה נאמר- LIKE

יש גם יש שוקולדים מעולים בארה״ב, כמו שבניגוד למיתוס יש גם תרבות אוכל עשירה ויצירתית, למשל אין-ספור הדברים שהם יודעים להכין ממשפחת הדלעות כמו שכל מי שתייר בניו אינגלנד בסתיו המרהיב שלה יודע. הבעיה היא, ואכן קשה מישראל לדעת זאת, ששוקולדים מעולים בארה״ב הם שוקולדי בוטיק מקומיים, אכן כשמדובר בשוקולד ביצור תעשיתי האיכות בד״כ מזעזעת. עברו שנים מאז העזתי לנגוס במוצר מבית הרשי אבל עדיין זכור לי היטב טעם הלוואי דמוי הקיא.

אגב, שוקולד תעשיתי מצויין יש לא רק באירופה אלא גם ביפאן. כמו שלמדו לייצר מכוניות שעולות בכל פרמטר מדיד על התוצרת האמריקנית ואפילו האירופאית (וברור לי שאני פותח פה קן צרעות) כך ניראה שהיפאנים למדו גם לייצר שוקולד מצויין.

*

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אבל מה שמכיר הלא אמריקאי, כמו גם לא מעט אמריקאים עצמם, זה את "חלון הראווה", ולא "מוצרי אינדי". ואם אמריקאי משכיל לא פעם אומר בחצי רצינות/חצי צחוק שהוא "נוסע לצרוך תרבות" כשהוא נוסע לאירופה, אז ישראלי בטוח משוחרר מן הצורך לחשוב אחרת.

.

אמריקה היא לא רק מרכזים אורבניים ענקיים לעומת רד-נקס טקסאנים, ישנן המון קהילות קטנות, מעין עירות, מבוססות מאוד ומלאות באנשים משכילים ויודעי עולם (ואגב, הנוכחות היהודית בישובים כאלה בולטת מאוד). דווקא במקומות הללו, כשאתה מוזמן לארועים, אם פרטיים ואם קהילתיים (ו,שוב, בניגוד למיתוס, לאמריקאים מודעות קהילתית מפותחת מאוד ואין כמוהם בארגון פסטיבלים קטנים ועליזים שישראלי ממוצע היה לדעתי מוצא אותם מענגים מאוד) אתה יכול לגלות פנינים קולינריות שרחוקות מאוד מהזבל שמציף את הסופרמרקטים בשכונות הגרועות.

אבל אפילו כשמדובר בסופרמרקטים יש הבדל דרמטי באיכויות, בשכונות ה״נכונות״ תימצע שפע סופרמרקטים שהם באמת תאווה לעינים ולחיך ובאיכות גבוהה ו,כמובן, מחירים מופרכים לחלוטין.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

דווקא הישראלים הם ככל הנראה מאחרוני האנשים בעולם (מאחר והפולנים כבר די מחוץ למועדון זה) שבאמת חושבים שהחיים באמריקה טובים מכל בחינה שהיא מאשר במדינות אחרות, כולל המזון (דרך מסך הטלוויזיה/קולנוע קשה לדעת שהאוכל בדיינר בקווינס די טפל, למרות המנות הענקיות). ומה לעשות אבל פרט אולי לצרפת (שיש בה רק מרכז אורבאני אחד ממשי) ואיטליה, שאר מדינות המערב שאני חושב עליהן "נמדדות" לפי חלון הראווה, שהוא המרכזים האורבאניים. מאחר ואמריקה, הרבה יותר מאשר המדינות הנ"ל, מוכרת ("כ" דגושה ולא דגושה) דרך שלל ערוצי מדיה מסחריים לקהל הרחב, "זב"שם" שמה שמכיר הצרפתי (כדוגמא למישהו שעד לא מזמן נחשב לדוגמא לאנטיתזה לאמריקאי, ועוד אחד שיודע להביע זאת בקול רם) זה את תרבות ה"גדול, טפל, מהיר וזול" שמאוד אופיינית לפלח גדול, גם אם לא רוב, האוכלוסיה בארה"ב. מי שנוסע לאיטליה ומסתובב שם כמה שבועות לאורך ורוחב המדינה, לא יכול לשלא להתרשם מהיכולת של העם המאוד לא עשיר הזה לעשות נפלאות (קולינארית, תרבותית וסתם מצברוח) מהלא הרבה שיש לו. מצד שני ישנן מדינות אחרות שמשופעות במשאבים ואיכשהו התוצר הממוצע הוא בינוני (ואז הן מייבאות חומר אנושי מאיטליה...). וכמובן שיש באיטליה דברים שמזעזעים אותך, בעוד שבארה"ב זה הפוך (היחס לשימור אתרים עתיקים?). דווקא לישראלי שיוצא קצת מהנישה המחשבתית החומרנית נטו (ואי אפשר להאשים את הישראלים, שעובדים מאוד קשה ומתוגמלים די מעט מבחינה חומרית, שהם נכנעים לתדמית הנגזרת ממצב חומרני של אזרחי מדינות אחרות כמייצגת את "איכות החיים" שם), יש סיכוי לא רע לשוט לעומק רבדים שונים של תרבויות במדינות גדולות ומורכבות.

.

אני לא כתבתי, או לפחות לא התכוונתי לומר שהישראלים סבורים שהאמריקאים לא יודעים להנות.

אני התכוונתי שהישראלים, לדעתי, יוכלו להנות לא רק מהצדדים הזיבליים וההמוניים של התרבות האמריקאית אלא גם מהחלקים היותר מעודנים ומקסימים שלה וכאלה יש פה בשפע.

הדעה הצרפתית על האמריקאים מוצתה לטעמי באופן ניפלא במשפט שאמר שארה״ב היא הציויליזציה היחידה בהיסטוריה שעברה מברבריות לדקדנס תוך דילוג על השלב החיוני של התרבות. שנון, מושחז, רעיל, מאוד אירופאי שלא לומר צרפתי ומאוד לא נכון. דווקא המטבח הצרפתי, מצויין כהרגלו (ואני הגעתי דיי הרבה לפאריס, אבי הוא יליד העיר) אבל קפוא כבר שנים רבות בעוד הקולינריה האמריקאית תוססת יצירתיות.

אכן האיטלקים הם עם מופלא (למרות שימור העתיקות המזעזע, אתה רואה, יש דברים שאנחנו יכולים להסכים עליהם) ולמרות שקשה לי להסכים איתך שיש להם מעט בארץ היפיפיה שלהם נכון הוא שיש להם יכולת מופלאה להכין אוכל שהוא פשוט ומעולה.

לפני כמה שנים התארחתי במין וילה איטלקית בה היו ארוחות הערב, בחברת בעל הבית שאגב גם ביקר בישראל, מוכנות בידי איטלקיה מקסימה, אוליביה שמה, שגם לקחה אותנו לטיול באזור בקבריולה האדומה שלה. על הטעימה הראשונה הבנו שנפלנו טוב ואכן נסתבר שהגברת ידועה בחוגים מסוימים ואמריקאים שהפרוטה בכיסם מטיסים אותה לארה״ב במיוחד ע״מ שתבשל עבורם (מאוחר יותר נפגשנו איתה ועם ביתה היפה בניו יורק) כך שגם הנקודה שלך בדבר יבוא החומר האנושי *מאיטליה מדויקת.

למרות זאת ומתוך הנסיון האישי (והמוגבל כמובן) שלי הן אם אירופה והן עם ארה״ב אני מעדיף את האמריקאים מפני שלמרות הכול הם פחות גזענים ויותר סובלנים מהארופאים שאני אף פעם לא יכול לשכוח שלמרות יופין הארצות שלהם הן בעצם בית קברות ענק ליהודים.*

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

זה שהם "רוצים לראות/ראו את ששאר הישראלים לא ראו/רואים"... דהיינו יש מין פרדוקס בלהגיד שישראלי לא מכיר/נהנה מהיבט של מדינה מתויירת (בעוד היבט זה קיים כמובן, ומהווה מקור הנאה ללא ישראלים) משום שעצם זה שישראלים לא מכירים דבר זה, כבר אומר ששלשום כבר התחילו להגיע לשם ישראלים. מסובך, אבל די נכון. אני לא מכיר את ארה"ב הלא אורבאנית דרך הרגליים, אבל מעריך אותה, וגם "מכיר" דרך שיפורים אינספור של ישראלים ש"ביקרו אוף דה ביטן טרק". הם כמובן מספרים על כל היבט "לא אמריקאי כמו שאתה מכיר" ואין לי סיבה לא להאמין להם. כמובן שכשאני רואה אמריקאית שהשיניים שלה אנושיות (לא לבנות כמו קוק, ולא מושלמות כמו פוסטר) אז אני מניח, גם בלי לשאול אותה, שהיא באה מהמקומות שאני לא מכיר, והנה גם אני כבר מכיר איזה היבט תרבותי של "אמריקה האחרת".

אני מכיר כמה אמריק"שים, או "מביני אמריקה" דרך תושבות עבר, שטוענים בכלל ש"אין דבר כזה תרבות אמריקאית" אבל זה כי הם כלואים בעולם מושגים שבו "תרבות" היא באופן כללי משהו שמעל "ברבריות", ולא מכלול מאפיינים... מאחר ואנו לא מסכימים אפילו על המינימום הזה (בהיסטוריה/ארכאולוגיה "תרבות" זה שם למכלול חיים המוגדר בבירור לפי מקום/זמן, אם לפשט את העניין, מה שאומר ש"תרבות אמריקאית" היא הרבה יותר "תרבות" מאשר "תרבות גרמנית") אני לא קובע שום דעה בנוגע למידת ה"תרבותיות" של האמריקאים: גם כי אין לי יכולת לבדוק את זה (אני מכיר אותם לעומק דרך כמה היבטים חשובים, כמו פן עיסקי לדוגמא, וכמעט ולא מכיר בכמה פנים חשובות אחרות), וגם כי מסקנה הגיונית היא שאם כ"כ הרבה אנשים משכילים מעמים עתיקים ותרבותיים, עסקו במשך 80 או יותר שנים בשאלה "האם לאמריקאים יש תרבות", והם עוד מדברים על זה, אז כנראה שיש לאמריקאים תרבות. זו סוג של אינדוקציה, אבל לטעמי נכונה.

העניין עם האמריקאים, בכל הנודע לדיונים הנינוחים פה בפוקום, הוא מאוד פשוט - הם ציוויליזציה שיש לה הגמוניה תרבותית מאוד ברורה. ומה לעשות ומוצרי התרבות שלהם מציגים אותם באור מסויים (תגש עכשיו לפורום צו"ב - יש שם איזה אחד שטוען שהוא בלוגר/חוקר אמריקאי (דיון על המוסד) שלכאורה אמור להיות "אינדי": תקרא מה הוא כותב ותבין שיש היבטי שטחיות שמיוחסים לאמריקאים שהם כנראה נכונים במידה רבה, למרות שזו נשמעת סטיגמה: שטחיות שלא נובעת מטיפשות, אלא מאמריקנוצנטריה קיצונית). "אנחנו" יכולים לשוטט מחוף לחוף כמה שנרצה, בסופו של יום אמריקה המשתקפת דרך שלל אמצעי המדיה, היא אמריקה שבמידה רבה נכיר. זה בדיוק כפי שמסיבות שונות (שבעבר הלא רחוק היו תלויות לא מעט ב"שופוני" של ישראלים שפגשו זרים) "בעולם" הרבה בטוחים שאנו ספרטנים מודרניים - התינוקות שלנו נלחמים בחזירי הבר, הנשים מתאמנות בין הנקה להנקה עם הגברים בירי בעוזי, וכולנו מתוחים לקראת קרב בכל דקה, תמיד, ותמיד ברצון. זה בעוד הרוב המוחלט של הישראלים, אם הם אוהבים בכלל את הצבא, נמשכים לשירות בשל אחוות חברים או הסיכוי לחוות דברים מרגשים, וכמעט לעולם לא מששון אלי קרב. הישראלים הם בין האנשים שהכי פחות מעוניינים למות בכלל "בשביל מטרה", הם לא יודעים, ולעולם לא ידעו, מה היא סתימת הפה למען המולדת, ובכלל נראה שהם נלחמים רק משום שאפילו שוטה גמור יבין פה תוך 5 דקות שמי שלא ילחם, לא יהיה. ואחרי כל זה אתה שומע הולנדי משכיל שטוען בתוקף שצוות מטוס הקרגו של אלעל ריסק עצמו ברצון "למען המדינה" מאחר והיה ברור לו שנחיתת אונס תגרום לחשיפת מטען נשק סודי על המטוס. אתה מכיר טיעון יותר מטופש בנוגע לישראלי?

.

נתחיל מהסוף, כן, מוכרת לי האמונה שאנחנו הישראלים ששים ליפול על חרבנו (או להקריב את אנשנו בסגנון בריה״מ הסטאליניסטית במלה״ע ה2) למען המולדת. ספציפית השמועה המכוערת בעניין מטוס אל על שהתרסק בהולנד - ושנבעה מחלק סטנדרטי לחלוטין שנימצע בכל בואינג 747 - יותר משהיא מטופשת היא בעיני אנטישמית (ואני דווקא לא ממהר למצוא אנטישמים תחת כל עץ ושיח) כי היא מכילה את כל האלמנטים הבזויים של הקנוניה היהודית לדפוק את הגויים מתוך האנוכיות המובנית שלנו (לפי המאשימים). ככזו היא דומה לשמועות על האזהרות שניתנו לישראלים בניו יורק לפני התקפות ה11 בספטמבר או הסיפור על אילן רמון שעסק בריגול מתוך מעבורת החלל (כאילו אין לה למדינת ישראל לווינים משלה שיעילים הרבה יותר למטרות כאלו), בקיצור, זבל.

אבל יש נקודה חשובה יותר בנוגע לישראלים שהן קגנס הן אתה הדגשתם בעבר וזו אולי השליחות החשובה והמועילה ביותר שישראלי ממוצע יכול לעשות בגולה והיא לתקשר, בדיוק כפי שכתבת פה, שהישראלים אינם אוכלי נחשים שישנים עם סכין מתחת למיטה אלא, למעשה, חבורה נהנתנית למדי שתאוות החיים (אני כותב זאת לחיוב) שלה מתחרה בהצלחה בזו של האיטלקים, הספרדים וכמדומני שאפילו הברזילאים. הרצאות מייגעות על חשיבות השירות הצבאי לחישול האומה אני שומע מאמריקאים שלא בילו יום אחד מחייהם במדים (דעתי האישית אגב היא שהרעיון שכל אזרח צריך לתת תקופה מחייו למדינה, אם בשירות צבאי ואם בשירות לאומי, הוא נכון ומועיל לכל עם וראוי היה להפעילו גם בארה״ב בה הייתי מצפה שהרוב יגיעו דווקא לשירות הלאומי) ולא מישראלים.

תמיד שואלים אותי אם המשפחה שלי בישראל, במיוחד אחותי, בעלה ושתי בנותיהם הקטנות, בטוחה. על כך אני משיב שברוב הזמן קרוב לוודאי שהם בטוחים יותר מהולך רגל בניו יורק, שהחיים שלהם נורמאלים כמעט לחלוטין (עד כמה שהחיים יכולים להיות נורמאלים עם שתי ילדות בנות שש ושתיים, נידמה לי שאתה יודע על מה אני מדבר) ושמה שמעסיק אותם הן בעיות פרנסה וחינוך הילדים ואיך ״לגנוב״ חופשה פה ושם.

כשהבאתי לראשונה את אישתי לישראל היא התרגשה נורא מלהגיע לי-ם, כמעט התעלפה כשראתה גמל (כניראה הגמל המצולם בעולם עכשיו, הבריה האומללה לא ידעה מה נפל עליה) ופיתחה סלידה מסוימת מהערבים לאחר היתקלות לא נעימה באגרסיביות של סוחרי הלבנט בעיר העתיקה ( עד כדי מירדף מחוץ לחנות ושורת קללות עסיסיות כשהוחלט שהעסקה, לוח שחמט מצדף, לא כדאית) אבל בסופו של דבר הזכרון החזק ביותר שנותר לה מאותו הביקור היו השלווה והשאננות התל אביבית, היופי של תיול בשעת בן-ערביים בשדרות רוטשילד ובאחד העם, סוזן דלאל ונווה צדק, הטיילת הנהדרת והתגלית המענגת שיש בתל אביב רחוב על שמה (שדרות חן מתורגמות בשלטי הרחוב משום מה לChen, לפחות עשינו 80 מליון סינים מאושרים), בקיצור, נורמאליות.

אחרי שנים של מגורים באמריקה, וכפי שכתבתי פה בעבר, יש לי דעות מוצקות פחות ומורכבות יותר על האמריקאים, קצת כמו שאתה יכול לתמצט אדם במשפט אחד רק אם אתה לא באמת מכיר אותו. כשחזרתי, לאחר כמה שנות הפסקה בתחילת שהותי בארה״ב, לטייל רגלית בהרים ובגבעות שמקיפים את המטרופוליטאן הניו יורקי התחלתי לפגוש ולראות את האמריקאים באור שונה. האהבה שפיתחתי למדינה ולאדמתה היו עבורי נסיון פותח עינים, את ישראל לקחתי תמיד כמובנת מאליה והייתי צריך לחזור רגלית לאותה הפינה, מין עמק קטן בין שני הרים, ולראות אותה משתנה לאורך תקופות השנה, ע״מ להבין את עומק הקשר שאדם יכול ליצור עם האדמה עליה הוא דורך. אני חושב שבאמריקאים לא-אורבניים רבים מוטבע הקשר הזה חזק מאוד.

מה שאני מנסה לומר פה זה שתיור מאפשר הצצה אבל לא ממש הבנה של עולם המקומיים (באותה המידה אני יכול לומר שרק חצי עשור של מגורים בי-ם הבהיר לי לבסוף למה מתכוונים הירושלמים כשהם מדברים על האוירה המיוחדת של העיר, אל תבקש ממני להסביר, זה לא דבר שאני יכול לבטא במילים). במילים אחרות, תיירות זה נהדר, באמת, אבל בשום פנים ואופן לא תחליף לחיים במקום ע״מ לייצר הבנה של מקום ואנשיו וראוי לו לזר שיזהר בכבוד המקומיים ( וכמה אנחנו מתרגזים, ובצדק, מהליכות האדנות של חלק מהאמריקאים שמבקרים בארץ).

ואחרון, אם אתה כבר במצב רוח נדיר לדבד איתי, שמע תואיל להסביר את פשר הצלמית החדשה שלך? לואי דה-פינס ברבי יעקב אאל״ט... בהחלט דורש הסבר

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

זה תיעול של דעה קדומה על הישראלים (לא אנטישמית) לצורך תאוריה הניזונה מאנטישמיות. היהודים הואשמו בהרבה דברים, אבל התאבדות מרצון היא לא אשמה נפוצה. לרוב היהודים מואשמים בכך שהם שולחים אחרים למות, ובכל מקרה יהודים נחשבים לממזרים תחמנים, בניגוד לחארות אחרים שהם ממזרים טיפשים. אני חושב שההולנדי פשוט מאוד הושפע מהמיתוס על הישראלים, ושוב אני חוזר לדוגמא זו, כ"ספרטנים" שאינדיבידואליות היא בדיוק ההיפך מהם. כשרואים את החבורות של הישראלים בחו"ל - ולא פעם לצופה מהצד נראה כאילו רק אחווה משיחית יכולה לחבר אותם יחד (לשיטתו של הצופה מה שנראה כמו חבורה מעורבת של "כושים מהגטו" יחד עם "ילדים טובים מקונטיקט" (הוא שופט לפי המראה ןמסיק מכך משהו על הרקע המעמדי חברתי) הוא דוגמא לחיבור שהוא מעבר לחברות רגילה) - אפשר לפעמים להסיק שהאנשים האלה ימותו זה בשביל זה, או זה בשביל המדינה, כחלק ממין חובה טכסית.

למה לואי דה פינס? אני מאוד אוהב את הסרט, והוא אפילו מאוד מרגש אותי (כשגרתי בצרפת תקופה קצרה גיליתי שהוא סרט פולחן ברמה של "גבעת חלפון" או "חגיגה בסנוקר" שלנו. הוא גם סרט מעולה שמאחורי היותו קומדיה יש בו רבדים מאוד עמוקים). מישהו פה כתב לי בהודעה פרטית, מאוד ברצינות ככה נראה, שהתמונה הקודמת "שלי" חשופה בתקושרת העולמית, ושכדאי לי להוריד אותה כדי שלא אתפס... בשביל לא לעורר חששות אצל מישהו שלא הבין שזה בצחוק, הורדתי אותה ליתר בטחון.

.

מקבל את התיקון שלך בנוגע לאנטי ישראליות מעורבת באנטישמיות.

רבי יעקב אכן מצחיק מאוד, הסצנה בה צמד השוטרים מחליט להפגין כבוד למנהגי הקהילה וממהר, כנוצרים טובים, להסיר את הכובע בבית הכנסת, מצחיקה עד דמעות. אישית אני מעדיף את דה-פינס כמפקד משטרה פרובינציאלי שצורח על פיקודיו ומתחנף לגבוהים ממנו ויותר מכל בקומדית מלה״ע השניה ששמה נשמט מזכרוני אבל שהוא משחק בה שם מול בורביל. לאמריקאים, כמעט מיותר לציין, אין שמץ מושג על מה אני מדבר.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

הוא סרט מעולה שבין גיבוריו יש יהודים , וכמובן שכמו כל סרט לא ישראלי אבל כן על יהודים , יש בו ניאואנסים מחודדים מאוד דווקא על היהודי - כמו הקטע שבו המרוקאי הגולה אומר לדה פינס " כששואלים יהודי הוא עונה בשאלה, ככה יש לו זמן לחשוב על תשובה " . סרט כזה מוכיח לפעמים בלי פי.סי אפשר להגיע דווקא למקומות רחוקים יותר.

בחתונה שלי נעימת הסרט ליוותה את החופה (בביצוע שלישית סווינג ). היו משפחה מארה"ב שלא עלו על זה שזה אמור להיות מוכר , בעוד שאורחים שהיו מאירופה , והרבה מהישראלים , אמרו שזה היה גאוני ומפתיע (הביצוע היה מתוזמן טוב ). בשביל האמריקאים היה כנראה על הגג.

.

עוד פעם עם הג'יי לנו הזה...
אתה מכליל בצורה נהדרת. מעניין מה היית אומר לאמריקאי שהיה מדבר בצורה כזו על ישראלים.

יש 99% שכל מה שרשמתי הוא טעות.

ורק מולם. כשאני רוצה לנהל שיחה עם ישראלים אני נכנס ל"פרש". אתה לא רוצה לדעת מה הם חושבים על ישראלים. בכל מקרה "חצי" זו לא הכללה.

.

זאת הכללה כשאתה אומר דברים רק על סמך הנסיון הפרטי שלך.
אולי הכללה היא המילה הלא נכונה, אני כנראה מתכוון למילה סטריאוטיפ

יש 99% שכל מה שרשמתי הוא טעות.

או שאתה סתם פה בשביל להתווכח? במקרה "נפלת" על נושא שחלק נכבד מההכללות/סטריאוטיפים בו נכונים.

.

לא, לא ערכתי מחקר. ואני לא מתווכח איתך, אם זה מה שחשבת.
אני רק מציין את העובדה שלקחת מדינה של מעל ל300 מליון איש. להגיד עליהם דברים רעים (אפילו על חצי מהם) רק מנסיון אישי, הוא סטריאוטיפ שאני חושב שלא רק שהוא לא הוגן. הוא מסיבה מסויימת נפוץ יותר מסטריאוטיפים אחרים בפורם הזה.
במיוחד מפי אנשים ש"חיים ועובדים מול אמריקאים".

יש 99% שכל מה שרשמתי הוא טעות.

שזו מין הערה סתמית כזאת שמיועדת לנטל כל דיון על בסיס הטיעון של "אי אפשר להגיד כלום כי הכל הכללה/גזענות/הטיה". ככה כולנו נוכל לדבר רק על העשרים+ אנשים שאנחנו מכירים טוב והיה פה מאוד כיף (לך) ומשעמם (לשאר).

.

אני מצטער. לא התכוונתי שיהיה לכולם משעמם על חשבון הכיף שלי. בבקשה, המשך.

יש 99% שכל מה שרשמתי הוא טעות.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני אהבתי בעבר שוקולד, אבל אני לא חושב שאני אנין טעם (בטוח לא אוהב שוקולדים עם כל מיני מילויים סירופ/ברנדי. בכל מקרה שוקולד אני לא אוכל יותר כי יש לי איזו שן סוררת ששום רופא שיניים לא מבין מה לא בסדר אתה, אבל איכשהו היא מאוד רגישה, ושוקולד מעורר אותה לחיים). בילדותי היה רק "פרה", שלא התלהבתי ממנו, ואז יום בהיר אחד הכה בישראל "שוקולד ורד הגליל" שכולנו זללנו בלי הכרה, ויש לי שחרור רוק מואץ רק מלחשוב עליו. עד היום אני חושב שהוא השוקולד הכי טעים עבורי, בעיקר כי הוא לא בסביבה כדי לבדוק.

ל"מילקה" יש כמה מוצרים מעולים (שלא כ"כ נפוצים בארץ, אבל כשאני נוסע לסקי אני תמיד מלא בבקשות מהמשרד להביא, ואני חוזר עם כמות מסחרית). גם בארחנטינה יש שוקולד מעולה (בגלל מדינה שהיא גן עדן קולינארי). ה"פרה" של היום נראה לי כמו שוקולד ממוסחר לא רע, ולא יותר.

.

לדעתי וכמי שחובב שוקולד וטעמתי שוקולד באירופה ויפאן ( מקום שני מבחינתי, כל דבר שהם מחקים יוצא יותר טוב מהמקור) אין לעלית בכלל ממה להתבייש. שוקולד פרה הוא שוקולד מצויין ואני מחזיק בצרכנייה שלי לפחות 5-6 מותגי שוקולד זרים אבל עלית מוכר יותר מכולם והוא אפילו לא הזול ביותר..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס לדעתי וכמי שחובב שוקולד וטעמתי שוקולד באירופה ויפאן ( מקום שני מבחינתי, כל דבר שהם מחקים יוצא יותר טוב מהמקור)

מחזק, אפילו מחזק מאוד, שוקולד יפאני זה אחלה ויש מגוון רחב מאוד. בכלל, קינוחים יפאנים מושחתים זה כיף גדול (שמפאת גילי המופלג אני נאלץ למעט בו כיום).

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אני מכיר מחקר אחר הממליץ על אכילת קוביית שוקולד מריר ליום לבעיות או למניעת בעיות לב (וכמה שמריר טוב יותר - אפילו 85%)
לא ברור מי עומד מאחורי מחקרים מהסוג הזה המתפרסמים חדשות לבקרים: תיזות ואנט-תיזות.
אני ההדיוט , חושב שכל דבר שנעשה בהגזמה סופו להזיק לגוף בצורה כזו או אחרת.

להלן ציטוט מתוך מאמר ביחס לשוקולד:
ערכו התזונתי של השוקולד גבוה, והוא נחשב לבעל למזון עתיר אנרגיה. השוקולד מכיל שומן, פחמימות, חלבונים, מינרלים (בעיקר ברזל, סידן ומגנזיום) וויטמינים (בעיקר B2 - ריבופלבין). משקה הקקאו היה בעבר מצרך חיוני לספנים בים, וכיום מהווה השוקולד חלק בלתי נפרד במנות קרב של צבאות שונים וכן מרכיב בתפריטם של האסטרונאוטים של נאס"א בזמן שהותם בחלל.

השוקולד, בעיקר השוקולד הכהה או המריר, עשיר בחומרים נוגדי-חמצון העשויים, על פי מספר מחקרים, לעזור לטפל בבעיות הקשורות במערכת החיסון, או במערכת הדם והלב (בעיקר בשל יכולתם למנוע קרישה ולעלות את רמת הכולסטרול הטוב בדם, ה-HDL). חומרים כימיים אחרים הקיימים בשוקולד עשויים לצמצם תופעות שליליות הכרוכות במתח נפשי. לאלקלואיד תיאוברומין (theobromine) השפעה ממריצה על מערכת העצבים, וכנראה יש לו גם השפעה ממתנת על שיעול חריף.

בדומה לדברי מתיקה אחרים, אכילת שוקולד גורמת לשחרור אנדורפינים (endorphins) הגורמים לתחושות של הנאה ועונג. השוקולד מכיל גם טריפטופן (tryptophan; סוג של חומצת אמינו) ופנילאתילאמין (phenylethylamine), חומר כימי מקבוצת האמפטמינים המכונה לעיתים "סם האהבה" - חומרים אלו, על פי המחקרים הנערכים בשנים האחרונות, משפיעים על תפקוד "מרכז ההנאה" במוח וגורמים לתחושה מסויימת של אקסטזה, התעוררות מינית (ערור הליבידו) והתרגשות. ישנם מדענים הסבורים כי מספר מהחומרים הכימיים בשוקולד פועלים וגורמים לשינויים במוח בדומה לחומר הפעיל בקנביס, THC, אולם נושא זה עדיין נמצא תחת מחקר, ויש לציין שתהליכים רבים המתרחשים במוח עדיין לא מובנים דיים. חומרים כימיים אלה ואחרים (בין השאר כמויות קטנות של קפאין) הקיימים בשוקולד והתהליכים שהם יוצרים הם כנראה הגורמים (מלבד הטעם וגורמים נוספים) להיותו של הממתק מוצר מבוקש.

מנגד ישנם מחקרים המבטלים את רוב ההשפעות החיוביות המיוחסות לשוקולד, הן משום שאותם חומרים כימיים קיימים בכמויות מזעריות בשוקולד, והן מהסיבה הפשוטה שכמה מהמחקרים שייחסו לשוקולד פלאים מומנו על ידי חברות השוקולד. על כל פנים, ישנה הסכמה כי אכילת שוקולד (או מאכלים שומניים אחרים) בכמויות מוגזמות עלולה לפגוע בבריאות.

הטעות היחידה בכך היא הטענה ש"שוקולד עשיר בנוגדי חמצון";הבעיה היא שלא כל שוקולד עשר בנוגדי חימצון אלא רק שוקולד שהוכן מקקאו אמיתי (ולא ה"שוקולד בטעם שוקולד" שמוחרים בדרך כלל בחנויות) ובדרך כלל עולה הרבה מאוד כסף ומריר למדי. העניין הוא שלמרות זאת, הנזק המצטבר של השומן והסוכר בשוקולד עולה על התועלת שאפשר להפיק ממנו. בגדול עדיף לא לאכול שוקולד בכלל, אבל אם כבר רק את הפלצניים כי הם תורמים עוד איכשהו לבריאות.

שטויות שוקולד לא גורם לזה...

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

זה לא השוקולד גורם לדיכאון, זה חוסר מיצוי עצמי, חיים חסרי משמעות והעדרות של חיי אהבה. שוקולד זה טעים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i22.photobucket.com/albums/b326/Swinger7714/Swinger-1.png?t=1268825224]


בין אם אתה חושב שאתה יכול או לא יכול, בכל מקרה אתה צודק.

הבלוג של הכלב של פבלוב

טוב לאמריקאים לחשוב על ארבעת השנים הרזות (אולי תתחלפנה בשמנות יותר)

טמבל
ארקדי דוכין
מילים: ולדימיר ויסוצקי
לחן: ולדימיר ויסוצקי
גרסה עברית: יהונתן גפן
שתף
היו היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל
עד שיום אחד פגש במזל
שהעיף אותו לארץ בחלל
כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל
שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל

טמבל, טמבל

באמצע השדה פתאום ראה הטמבל
כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל
כיסא של אורחים כיסא של קצינים
וכורסא רכה למלכים
על הכיסא של האורחים ישב הטמבל
בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל

טמבל, טמבל

הוא רק ישב לא הספיק להתרווח
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח
אכל מהסיר שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל
לכיסא של הקצין עבר הטמבל

טמבל, טמבל

על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח
גבר עם ביצים אבל בלי מוח
הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא
האידיוט הכריז מלחמה
הצבא שלו כבש לו את הדרך
לעבור לשבת על כיסא המלך

על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
תהיו אבירים תהיו חברים
מילה אחת שלי אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל
הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל

טמבל, טמבל

אבל הטמבל איש טוב לב אכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד עירום וטמבל