03-08-2010, 10:14
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
סלח לי, אבל אני לא בדיוק רואה כיצד ה"ציוני" חיסל באיזשהו שלב את ה"גלותי"
למיטב הבנתי, פרט לכמה זרמים די שוליים מספרית, הציונות החליפה סממנים דתיים-תורניים אצל היהודי הגלותי, בסממנים כאילו חילוניים. הציונות "הרגה" את היהודי המזרח אירופי (או מה שנשאר ממנו) וחשבה במקומו להקים יהודי חדש, אבל מה שיצא זה שקיבלנו פראפרזה של אותו יהודי "קלאסי" - ניירוטי, ווכחן ונרגן לאחיו, באותה המידה שהוא מתרפס ומתבטל אל מול השכן מעבר לגבול (ההתרפסות וההתבטלות הן בין התכונות הבולטות ביותר של הישראלי בכל מקום שבו הוא אינו על תקן אינדבידואל!).
ומאחר והחרדיות במתכונת המוכרת עברה דרך מאוד ארוכה מעולם היהדות של השטעטל במבט ביקורתי אתה עשוי לגלות שמבחינות מסויימות היא התרחקה מה"גלותיות" יותר ממה שהתרחקו ה"ציוניים".
אגב: חילוניים (ישראלים) לא מצויים כמעט בעולם היהודי הרוחני, ועולם הערכים היהודי (אני מדבר על הכרה ממשית, לא אנקדוטלית). רובם המוחלט לא יודעים דבר וחצי דבר על חיי היום יום של יהדות מזרח אירופה (ה"שטעטל") אלא רק חושבים שהם מכירים. זה חור בהשכלה מהרבה סיבות, אולם החשובה שבהן (לדעתי) היא משום שכאן שורש חוסר היכולת הישראלית להבין עד כמה חמורה המציאות שבה הישראליות בועטת בסממני לאומיות "פרימיטיביים", ובמקום זאת מהללת את "מהפכנות הפלסף".
מאמר מעניין שקראתי פעם שפך בעיני אור על הנושא, וגם יצר את הזיקה בין עולם הערכים היהודי הישן ובין תופעות הריאקציה הלאומית שנפוצות אצל יהודים מאז סוף המאה ה-19 (כפי שיודעים מי שקוראים את הודעותי, אני לא מתבייש להודות בכך שהחיבור בין יהודים ובין בולשביזם/רדיקליזם הוא אמיתי, לא נקודתי, ומצריך חשבון נפש): הטענה העיקרית הייתה שבעוד שהנצרות כדת מציעה למאמיניה "אמת" לפיה משיחם פתר את בעיות העולם והביא אמת, היהודי מתמודד עם מסר דתי לפיו העולם "דורש תיקון" ורק הולך ומתקלקל. לפי האמונה הנוצרית היהודי אחראי למות משיח האמת והצדק, ולכן היהודי נדחף עוד יותר לחפש את "תיקון העולם" (כמה אירוני, ולא מקרי, שהבלוג של הרדיקל היהודי אמריקני ההוא נקרא כך...), לא פעם באופן קנאי. "תיקון עולם" זו מין שליחות מיסיונרית שזרמים ביהדות החילונית נטלו על עצמם, ומאחר ומדובר על דחף קוואזי דתי, אין סיכוי למצוא ביקורתיות בקרבם.
אם תסקור את רשימת השמות של כל סוגי הרדיקלים הלא לאומנים במאה ה-20 מתצא ייצוג משמעותי מאוד ליהודים, ואפילו ליהודים שבאו מרקע תרבותי יהודי חזק ומסביבה שבה היהדות חיה ב"לעומתיות" עם שכניה (מזרח אירופה). בניגוד לגנגסטרים כמו סטאלין, הרדיקלים היהודיים היו אינטלקטואלים ותאורטיקנים - לא פעם מתוארים כ"זייני מוח" אם נשאל ביטוי משפת הרחוב - אלה שעמדו בחזית הגל הראשון של הביצועיזם הרדיקלי (ותמיד הוחלפו כאשר הגיע שלב השגרה, מאחר ולא נמצא להם שימוש היכן שמילים דרושות פחות, ומעשים יותר). כבשני אושוויץ, קיר הבטון בלובליאנקה ויומני החדשות אודות אתל רוזנברג, "קיררו" מאוד את הרדיקליזם היהודי של "תיקון עולם" (מאחר וכולם המחישו באופן המעשי ביותר שהוא "רע ליהודים" ו"רע לגויים"). אירוני, גם אם לא מפתיע, שדווקא בחסות ההצלחה המסחררת של המפעל הציוני, "תיקון העולם" של הרדיקלים היהודיים מרים ראשו שנית, רק סביב ישראל. אין המשכיות בין הרדיקלים (ובחלקם טרוריסטים) היהודיים של שנות ה-20 ובין אלה של היום: מה שמשותף אלה השורשים והערוגה שהצמיחה את שניהםף היהדות הגלותית המתבדלת, שכאמור שרדה יפה גם בעומק הציונות.
_____________________________________
.
|