עובדים בחברת הסלולר פרטנר ואנשי ארגון "כוח לעובדים" מאשימים את פרטנר בכניסה לתיבת הדואר האלקטרוני של עובד בחברה. כך מדווח "מעריב".

העובד, יעקב לזר, ניסה לארגן ועד עובדים ושלח מייל ל 170- עובדי החברה בעניין - אך תיבת המייל שלו נחדרה והמיילים ששלח נמשכו לפני שהגיעו ליעדם. לאחר מספר שעות שבו אנשי החברה והחזירו את המכתבים לתיבות הדואר האלקטרוני של העובדים.

לזר טוען כי במקביל לכניסה למייל שלו החלו מנהלי המרכז בפעולות שנועדו להפעיל לחץ על עובדים השוקלים להצטרף לוועד, בניסיון להניא אותם מהמהלך. מנהלי המרכז זימנו עובדים לשיחות אישיות, בהן הובהר להם שיש להם זכות חוקית להתאגד - אולם המנהלים יראו בהתארגנות "פגיעה אישית באמון העובדים בהם".

http://www.globes.co.il/news/articl...580472#reaction

הנסיון למנוע הקמת וועד הוא מגונה ואף בלתי חוקי.
מצד שני, היות וככל הנראה מדובר במייל של החברה, השימוש במונח "חדרה" והצגת המעשה כמעשה פסול הוא קצת מגוכח היות ושרת המייל הוא בבעלות בלעדית של חברת פרטנר והשימוש במייל נועד אך ורק לצרכי עבודה.

חברי כנסת ישרים

אין דרך מהירה יותר לפנות לעובדים אלא במייל של העובדים,
ופנייה לעובדים בנוגע לתנאי העסקה אינה חורגת בהרבה מהגדרת המייל "לצרכי עבודה",
הגם שלא בטוח בכלל שהמייל הוגדר כך,
וגם לא סביר שהם הודיעו לעובדים שהמיילים פרוצים לעיני המנהלים.
מעניין מה בית משפט יגיד על זה, נשמע לי לא הוגן (לא יודע אם לא חוקי) כמו פתיחת מכתבים אישיים בלי ידיעת העובדים.

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו
פרטיות וצנעת הפרט
7. (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
http://he.wikisource.org/wiki/חוק-י...וד_האדם_וחירותו

יהיה משהו, כי יש משהו

אני לא מכיר את החוזה בפרטנר, אבל אני כמעט בטוח שיש סעיף בחוזה בנוגע לשימוש בתשתיות חברה, בלה, בלה , בלה.
למען האמת, גם חיבור לאינטרנט, אם החברה מספקת להם, הינו דבר שמותר לחברה לעקוב אחריו, כנ"ל לגבי שימוש במכשיר הטלפון הקווי שמונח על שולחנו.

אם היו עושים דבר שאינו חוקי (לדוגמא, להאזין לטלפונים סלולרים פרטיים) אזי היתה בכך כותרת, אולם אותה "חדירה" היא בבחינת בדיחה.

מה הית המשפט יאמר על זה? כולי תקווה שהוא יתן לפרטנר בראש על הנסיון למנוע התאגדות, על פי חוק, ואני מניח שלא יהיה לו מה לומר בנוגע למעקב אחרי שימוש במשאבי חברה.

בנוגע לציטוט שהבאת, הכל טוב ויפה כאשר מדובר בחייו הפרטיים של אותו אדם, ברגע שמדובר בתשתיות של מקום עבודה, אין החוק חל על כך.

חברי כנסת ישרים

אני די בטוח שאם אתה לוקח פתק, שם במעטפה, ומעביר לחבר לעבודה,
והמנהל לוקח את המכתב בלי ידיעתכם, קורא וגורס אותו,
יש לך תביעה, נוכח החוק שציטטתי שאוסר פגיעה בכתבים של בן אדם וחדירה לפרטיותו.

זה אותו דבר בדיוק, רק דיגיטלי. המכתב אותו מכתב, הפעולה אותה פעולה.

יהיה משהו, כי יש משהו

והדרך היחידה להשיג פתק זה, למעשה, היא לקחת אותו מרשותו הפרטית של אותו עובד.
מצד שני, אם אתה עושה זאת דרך מערכת הדואר הפנימית של החברה (אתה כותב פתק, שם במעטפה ורושם עליה עבור מי היא, שם בתיבת דואר/מגירה מסוימת, ואז באה פקידה/עובד מנהלה אשר מעבירים את המעטפה לנמען), העניין שונה.

חברי כנסת ישרים

הסייג שאתה מציג לפיו אם מדובר בציוד החברה, מותר להפר את החוק באשר לשמירה על פרטיות האדם,
אינו סייג שמצוי בחוק, ולכן אינו סייג רלוונטי.

יהיה משהו, כי יש משהו

ברגע שמדובר במסמך שנכתב על ידך והועבר לעמיתתך לעבודה, הרי שמדובר במסמך בעל משמעות עסקית וככזה, יש זכות למנהלי החברה לקרוא אותו ואף לעקב את משלוחו (נניח והיה כתוב בו דבר המעודד ביצוע פעולה בלתי חוקית, ריגול תעשייתי או כל פעולה אחרת אשר עלולה לפגוע בחברה).

אתה לא אמור להשתמש במערכת הנ"ל לצורך תכתובת אישית, ואם אתה כן עושה זאת, אתה צריך לקחת בחשבון שהפרטיות שלך תפגע.

חברי כנסת ישרים

תגדיר "זכות".

לפי החוק אין להם זכות כזו.

אז מתוקף מה נובעת ה"זכות" שלהם, ולמה שעורך דין יעלה את ה"זכות" הזו בבית משפט, ולמה שבית המשפט יקבל שקיימת "זכות" כזו?

יהיה משהו, כי יש משהו

ובית המשפט מגבה אותי, לפחות במקרה הבא:
http://www.themarker.com/tmc/articl...%95%D7%93%D7%94

עובדת הגישה תביעה בטענה שפוטרה שלא כדין; המעסיק ביקש להפריך את הטענה באמצעות הגשת תכתובות מייל פרטיות שלה שנשלחו מהעבודה; טענת העובדת כי החיטוט בדואר הפרטי שלה מהווה האזנת סתר אסורה - נדחתה על ידי בית המשפט

חברי כנסת ישרים

היא דווקא קבעה שזה לא תקדים, ושככלל אסור להם להכנס לתיבה, ושהמקרה הזה ספציפי שונה.
ושגם אם בודקים, אסור לקרוא את תוכן ההודעה, אלא רק פרטי משלוח.
בטח שלא למחוק כמו שקרה באורנג'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לאחר סקירת המצב המשפטי בארה"ב ובאירופה, קבעה השופטת כי הכלל שצריך לחול הינו שהעובד רשאי לבצע שימוש פרטי בהיקף סביר בתא הדואר האלקטרוני שהועמד לרשותו, וכי הוא זכאי לפרטיות בכל הנוגע לתכתובות אלה. מאידך, למעסיק זכות משלו לפקח על השימוש שנעשה בדואר האלקטרוני לצרכים פרטיים, על ידי בדיקת היקף השימוש, ללא כניסה לתוכנן של ההודעות (בדומה להוצאת פלט שיחות טלפון). מסקנת הביניים של השופטת היא שככלל אין לאפשר את העיון בתוכן ההודעות עצמן, נוכח הפגיעה בזכות הפרטיות של העובד. ואולם מאחר שהזכות לפרטיות אינה מוחלטת יש לאזנה מול האינטרסים של המעסיק ולאפשר את העיון ככל שלמעסיק אינטרס ספציפי משמעותי המצדיק את הפגיעה בפרטיות - אשר תיבחן לפי מבחני מידתיות שונים. בהמשך לכך סוקרת השופטת שורה ארוכה של מבחנים (ראו מסגרת).

במקרה שהבאת העובדים ידעו שנכנסים להם לאימייל, ולכן זה בסדר שנכנסו להם לאימייל,
זה ממש לא בטוח שזה המקרה באורנג'.

ציטוט:

בעניינה של העובדת, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לראותה כמי שהסכימה לכך שהחברה תעיין בהודעות הדואר האלקטרוני שלה. זאת מהנימוקים הבאים: ראשית, תיבת הדוא"ל ניתנה לעובדת לצורכי עבודתה, ואין מדובר בתיבה פרטית או כזו הכוללת סיסמה הידועה רק לה אישית. שנית, החברה הבהירה לכל העובדים כי היא עורכת מעת לעת ניטור של תיבות הדוא"ל המאוחסנות על גבי שרת החברה, כך שהעובדת ידעה שאין מדובר בתיבה המיועדת לעניינים אישיים או אינטימיים אלא קיימת אפשרות כי תוכן ההודעות יגיע לצדדים שלישיים, כולל החברה עצמה. מכך הסיקה השופטת כי העובדת יכולה היתה לתכנן את צעדיה בהתאם ולא לכלול בהודעות נושאים אישיים שאינה מעוניינת שייחשפו.

... וגם זה רק אחרי שתבעו אותם.

ציטוט:

חמישית, החברה לא עיינה בתוכנן של ההודעות כדבר שבשגרה או לסיפוק סקרנותה, אלא על מנת להתמודד עם תביעתה של העובדת נגדה.

לא חסרים הבדלים בין המקרים, ונוכח דברי השופטת במקרה של אורנג' הם כנראה לא היו מקבלים את זה.

יהיה משהו, כי יש משהו

אם כבר, אזי עצם העובדה שההודעה שנכתבה בתפוצת נאטו, כבר יכולה לתת לגיטימציה "לבחון" אותה, ומהווה אינדיקציה שלא מדובר בדיוק ב"תכתובת פרטית", בה המעסיק עלול, בטעות, לעלות על נושאים אישיים.

מהיכן אתה שואב את הבטחון הרב כי לא כתוב בחוזה ההעסקה כי מותר לחברה לנטר את הישמוש במשאביה (בין אם צוין במפורש נושא הדוא"ל ובין אם לא)?

חברי כנסת ישרים

יש מצב.

יהיה משהו, כי יש משהו

אני לא מבין, האם עובדי פרטנר חתומים על חוזה קיבוצי מול החברה,
או שכל עובד נשכר על בסיס חוזה אישי ?

בהנחה ומדובר בשירות דוא"ל של המעסיק, כתובת מייל של המעסיק, שבה העובד אמור לעשות שימוש במסגרת עבודתו, אזי למעסיק מותר לקרוא את אותן הודעות.
המקרה החריג הוא כאשר העובד יצר תיקייה נפרדת למיילים "אישיים", שברור שיש בה רק הודעות אישיות (ניתן להסיק זאת מהשם שלה), והיא מוגנת בסיסמא. במקרה הזה אסור למעסיק לחדור לאותה תיקייה.
על פי הפסיקה האמריקאית (שהיא מעט יותר מפותחת מזו הישראלית בתחום זה), העובד צריך לצפות כי למעסיק ניתנת הזכות לקרוא הודעות בתיבת הדואר של העבודה, משום שלעובד ניתנה זכות שימוש באובייקט אשר שייך למעביד, ומשכך הוא לא רשאי לצפות לאותה רמת פרטיות שהיה זוכה לה לו היה מדובר במייל פרטי.
הכול בהתאם לציפייה - אדם שאינו דואג להגביל את הגישה למיילים שלו באופן מובהק, אינו יכול לצפות מהמעסיק לשמור על פרטיותו.

אם רוצים לחפש כאן בעיתיות, אפשר לומר לומר שפרטנר עשתה זאת על מנת לשרת מטרה שאינ לגיטימית - מניעת התאגדות המותרת בחוק. אולם, לא ניתן לטעון זאת באמצעות הזכות לפרטיות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

א. מרגע שהחוק קובע שזכותם של העובדים להתאגד, הרי שיש לספק להם אמצעי סביר לעשות זאת.

ב. אם כך, מהם האמצעים העומדים לרשות העובדים? אסיפות? ההנהלה יכולה להאזין? אסיפות מחוץ למקום העבודה? מישהו צריך להודיע על כך במקום העבודה - וגם כאן ההנהלה יכולה להאזין, מדובר בשטח החברה. מה גם שאסיפות חיצוניות קשה יותר לקיים ולכן קשה יותר להקים ועד. מייל? גם כאן יכולה ההנהלה לקרוא את התכנים. פתקים? הפתקים שייכים לחברה.

ג. מצד אחד עומדת כאן הזכות להתאגדות של העובדים ומצד שני הזכות של מנהלי החברה לפקח על המתרחש בשטחם. לדעתי על המחוקק לאזן בין שתי הזכויות. לאמור:

ד. תותר העברת מיילים עם התגית : פרטי. לחברה אסור יהיה לקרוא את תוכנם. מותר יהיה לה לפקח על היקפם. נאמר - לא יותר מ - 3 ביום.

ה. מותר יהיה לקיים אסיפות עובדים קצרות שמטרתם התאגדות. עד חצי שעה בחודש.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הבעיה היא לא ניטור המיילים אלא נסיון למנוע התארגנות.

חברי כנסת ישרים

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

חברי כנסת ישרים

אצלנו, ובעוד מוסדות דומים רבים, בחוזה העבודה נכתב שהמייל אינו פרטי וכל תכתובת עלולה להיקרא, היות והתשתית היא רכוש החברה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אבל מתרעמים אם עקב כך גילו שעובד חיפש בגוגל "איך לתכנן טבח המוני שיפגע בעיקר בהנהלה הבחירה במקום העבודה שלי".

חברי כנסת ישרים