19-11-2010, 20:28
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
"לא ממש חוכמה לשפוט לפי ספרי ההיסטוריה"?:)
אני חושש שספרי ההיסטוריה (או העיתונים מפעם, או כל מקור אחר) הם הדרך להבין מציאות שהייתה
קיימת - שחשוב מאוד להשוותה למציאות נוכחית, אם רוצים להבין אם היה שינוי לרעה או לטובה במצב.
אני הייתי בן 14 ב-1992 - אוי ואבוי לי אם אחליט שבגלל זה, כל לימוד של המציאות אז, יפגע ביכולתי להבין
את המציאות היום. להיפך - זו הדרך לחדד הבנה.
שאלת האמון אכן עומדת בבסיס של כל הסכם עם הפלסטינים. אם הייתי חושב שהסכם איתם יביא שלום
אמת, סביר להניח שהקווים האדומים שלי היו הרבה יותר רחוקים מכפי שהם. מי שחותם על הסכם איתם,
תוך אמונה בהם - אחרי 17 השנים האחרונות - הוא אכן אדם דתי. לאדם דתי בהחלט יש נטייה להתפשר
על עקרונות כאלה ואחרים למען הגשמת אידיאל דתי שהוא מאמין בו ("השלום").
באשר לקווים האודמים שלי והופעתם באשכולות המפות:
אם תיכנס לאשכולות ההם, תוכל לראות שממש לא אכפת לי איך הפלסטינים יגדירו את השטח שבשליטתם
(כתבתי שם שמצידי יגדירו את השטח כאימפריה האינטר גלקטית הפלסטינית...), וכל זמן שלנו השליטה על
המעברים בין האזורים שלהם, ואנחנו שומרים על חופש פעולה בשטח - שיכנו את המקום בשם מדינה.
כתבתי את זה ב-2.6.04, כך שכנראה לא נאום בר אילן של ביבי, הוא שגרם לי לכתוב זאת...
http://www.fresh.co.il/dcforum/Politics/7709.html#32
אין ספק שאני מוכן לנסיגות שלא הייתי מוכן להן לפני הסכם אוסלו האסוני - והן לא נובעות מכך שלדעתי
טעיתי אז, אלא מכך שאוסלו יצר מציאותל זוועתית שצריך לחיות עימה. הקווים האדומים שלי היו ונותרו
כמצויין במפה. השם של היישות הפלסטינית לא הטריד אותי אז, ולא מטריד אותי היום.
בכל מקרה, יש דברים שאסור לוותר בהם:
1. י-ם היא מחוץ לתחום, למעט שכונות קצה (וואלג'ה, א-ראם, דאחיית אל-בריד וכד'). כל השכונות
הערביות שבלב העיר (עיסאוויה, שיח' ג'ראח, סילואן, ואדי ג'וז) או כאלה שמחברות שכונות יהודיות למרכז
העיר (שעאפט, שאראפאת) יישארו בריבונות שלנו. מובן מאליו שכל העיר העתיקה והר הבית הם שלנו.
2. אף פליט לא נכנס.
3. הבקעה, במובן הרחב ביותר, זה המופיע במפה, בשליטה שלנו.
4. כל הגושים, המופיעים במפות, חלק מישראל ומחוברים עליה באמצעות אצבעות רחבות (לא כביש
בלבד).
5. הכרה פלסטינית בערבית - ישראל מדינת העם היהודי.
6. פירוז טוטאלי של היישות הפלסטינית.
7. שמיים פתוחים לחיל האוויר מעל ליישות הפלסטינית.
8. תיאום מולנו כל קידוח מים ביישות הפלסטינית.
9. שליטה (או פיקוח) על כל המעברים ליישות הפלסטינית.
10. חופש פעולה לצה"ל לפעול בתחומי היישות הפלסטינית נגד איומים מיידיים.
אם כל מקובלים עליהם (ואין חשש שיהיו) - אז כן, אפשר לחתום על הסכם מצידי. אם הם מסרבים לכל
אחד מהם - אז כל הסכם איתם ייראה כמו אוסלו, וניתן יהיה להתחיל להתכונן לעימות הבא (זה שיבוא
מייד אחרי שיקבלו כל מה שירצו בהסכם הראשון...).
|