16-09-2011, 13:31
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.03.10
הודעות: 17,061
|
|
שנתיים בלי סיגריה...
זה התחיל בכאב עמום בצד שמאל, על הצלעות.... כאב מדולדל כזה, שהלך והתגבר עם כל נשימה... "זה כלום," אמרתי לעצמי, "התכווצות שריר או משהו"... אבל הכאב הלך והחמיר במשך שעה והאמת, התחלתי ליהבהל... אולי זה לא רק שריר, עברה לי המחשבה בראש, וזה אומר... הו שיט... ניסיתי לנשום עמוק וראיתי כוכבים... הלחץ התגבר, הדאגה... ואז התחוורה לי לפתע הבנה שאני לא רוצה למות, עוד לא... לא בגללי - בגללה. כי טוב לי איתה ויש לנו עתיד נהדר ביחד... אם רק לא אתפגר פה מהתקף לב...
בפאניקה, אני מתחיל לראות שחור בעיניים, דפיקות הלב מאיצות, זיעה קרה בכפות הידיים... אני כושל החוצה, המרפאה של הקיבוץ רק במרחק של שלוש דקות הליכה... אגיע? לא אגיע?
מגיע בשלום, עם קצת עזרה מאיזו אישה שהבחינה שאני במצוקה... מיד משכיבים אותי על מיטה, א.ק.ג, סטטוסקופ... הרופא משפחה מרחף מעליי...
אחרי שלוש דקות הוא מחייך... "התקף לב זה לא," הוא מודיע, ואני כמעט מיד מרגיש יותר טוב. "נתפס לך השריר בין הצלעות," הוא מבהיר, "אזעקת שווא, זה הכל. תגיד, כמה אתה מעשן ביום?"
אז נכון, זו הייתה רק אזעקת שווא, רק הלחצתי את עצמי, בטמטומי כי רב ודימיוני כי פעיל... אבל את מה שהיה לי ללמוד מאותו הסיפור דווקא למדתי - די טוב לי בחיים, טוב לי איתה, ואני לא רוצה שזה יסתיים כל כך מהר... וזה אומר שהגיע הזמן באמת להפסיק לעשון.
"יש היום תרופה," מסביר לי הרופא, "קוראים לזה צ'מפיקס. לא הזבל האלטרנטיבי, זה מאושר על ידי ה-FDA ומה לא... לוקחים אותה ומפסיקים לעשן, באחוזי הצלחה מעולים".
אז ככה, הזדמנות (כי הייתי במצב הנפשי\שכלי הנכון) ואמצעי (צ'מפיקס) ופתאום, למרות כל אכזבות העבר והסקפטיות הטבעית, אני מפסיק לעשן. פעם אחרונה שואף את העשן של הנובלס לריאות... מכבה את הסיגריה... ומשתחרר מהכבלים...
היום בדיוק זה שנתיים מאז... וככה, טוב לי על הלב ורציתי לשתף... לא יודע למה....
_____________________________________
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים
|