הערבים , בניגוד ליהודים, אינם יורים לעצמם ברגל.
הערבים, בניגוד ליהודים, אינם חופרים לעצמם קבר.
אנחנו - העם היהודי - (ההנהגה ה"ימנית" בעיקר) מגישים לערבים את הזכויות שלנו על פלשתינה על מגש של כסף.
איך?
ע"י זה שאנחנו / הם (ההנהגה ה"ימנית" - למעט ד"ר בן ארי) מכנים את הערבים "פלסטינים" (בפומבי ועל בסיס יומי) ונותנים תוקף לעם הפיקטיבי אשר משתמש בשם שלנו על מנת
לזייף זכויות לפלשתינה.
אך כאמור, בניגוד ליהודים, הערבים אינם מתאבדים.
לערבים אין הרגלי התאבדות כמו שלנו.
לכן הערבים משמיטים את מסמך ה'מנדט עבור פלשתינה' מאתר משרד החוץ בערבית
אז אמרנו שהיהודים (המנהיגים ה"חזקים" בעלת הסיסמאות הקליטות) יורים לעצמם ברגל.
האם מעבר לכך, שהם מכנים ערבים "פלסטינים" ו
עושים בכך את העבודה השחורה של הפצת השקר, יש עוד משהו שבו הם יורים לעצמם ברגל?
בואו נמשיך.
בשנת 1919 נחתם
הסכם ערבי יהודי (ידוע גם כ"הסכם פייסל וייצמן") בין נציג ומנהיג רשמי של היהודים הציונים ד"ר חיים וייצמן, לבין נציג ומנהיג רשמי של הערבים האמיר פייסל.
קריאה מעמיקה בהסכם זה בהחלט מגלה לנו שחור על גבי לבן, ללא כל צל של ספק ש:
-
הערבים מתייחסים לעצמם כערבים, לא כפלשתינאים.
-
הערבים מכירים בפלשתינה כמולדתם של היהודים.
-
הערבים מעודדים יהודים להגר לפלשתינה היהודית ולאכלס אותה.
הסכם זה לא היה רגע של חולשה, ולא נחתם תחת חיפזון.
הסכם חתום זה הובא לועידת השלום בפריס והוצג ע"י
משלחות רשמיות ערביות ויהודיות אשר נכחו במקום.
מעמד זה היווה את הבסיס לכתיבת
סעיף 22 לאמנת חבר הלאומים המדבר על הקמת מערכת מנדט עולמי, ואת הבסיס למתן ה '
מנדט עבור פלשתינה' ליהודים.
הסכם זה הוא נכס משפטי לאומי.
על הסכם זה יש לשמור מנויילן וממוסגר בתוך כספת ו/או במגירה החשובה ביותר של כל פוליטיקאי / עיתונאי / הסטוריון / שגריר / מחנך בישראל.
הסכם זה צריך להיות תלוי בגאון על כל קיר של כל מי שטובת ישראל והעם היהודי חשובה לו.
מעבר להוכחות אותן הוא מספק, חשיבותו הרבה ביותר נעוצה בעובדה שבזכותו, יכולנו כבר מזמן לפעול משפטית על מנת לחייב את האו"ם לדבוק ולכבד את
סעיף 80, פרק 12 של אמנת (צ'ארטר) היסוד של האו"ם, ו
לבלום כל קריאה בלתי חוקית של האו"ם האנטישמי למסירת אדמות יהודיות לערבים, ו/או להקמת מדינה ערבית על אדמה יהודית!!
אבל, הזכרנו את ההרגלים ההתאבדותיים של ההנהגה היהודית?
אז היהודים טורחים ללמד שהסכם בוטל כיוון שפייסל לא היה מנהיג רשמי. וכמובן שהוא היה מספיק רשמי להופיע בועידת השלום בפריס.
אז היהודים מתעקשים ללמד שההסכם בוטל כיוון שפייסל לא היה בעל סמכות לתת אדמה ליהודים. וכמובן שמעולם לא קבלנו כלום ופייסל לא נתן כלום למעט ההכרה בכך שפלשתינה היא מולדת היהודים.
אז היהודים מבזבזים אנרגיה בלהסביר ש"לא עמדנו" בתנאים. ואמנם עמדנו בתנאים שכן גבולות נקבעו ועד היום יש ערבים בכנסת הישראלית.
...
וכך (כמעט) נשטף לאשפה, (כמעט) ירד לביוב אחד הנכסים החשובים ביותר שיש לעם היהודי.
רוב העם היהודי כלל לא מכיר את ההסכם, את תוכנו ו
במיוחד את חשיבותו !
וזה כולל את רוב החוקרים / משפטנים / הסטוריונים העוסקים בהגנת ישראל.
אז:
מצד אחד - בעמוד הבית של משרד החוץ, מתנוססת בגאון גניבת הספרות המפורסמת - ה"
אמנה ה 'פלשתינאית'" - עם כל גילויי האלימות הבוטים (בלשון המעטה, בפועל יש כאן קריאה לרצח עם) כלפי העם היהודי במולדתו.