 |

03-07-2005, 16:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.08.02
הודעות: 5,023
|
|
|
"גלובס" מאבד (לטעמי) את הצפון נוכח הובלת TheMarker
מעניין שאת הודעת התנועה לאיכות השלטון על תמיכה מוחלטת במהלכי נתניהו הם לא מזכירים ???
מסע התעללות בדרך לפריימריז
איך קרה שלקלחת הפוליטית חדר לפתע גורם שלא נראה קשור לקרבות שרון-נתניהו - הדחת יו"ר לאומי. והתשובה: אנחנו בשנת בחירות, והכול משועבד לזה. האם זליכה הפריח שוב בלון ניסוי תקשורתי שנתניהו לא רצה להסתכן בהפרחתו?
רונית ורדי 15:12 3/7/05
אז מה קורה השבוע בין ראש הממשלה, אריאל שרון, לשר האוצר, בנימין נתניהו?
תשובה: רק התפרצות עונתית לרגל הקיץ. זה לוחץ. ההוא עוקץ, וכל המאכערים חוגגים סביבם. אחרי הכול, כולם יודעים שאנחנו כבר נמצאים בעיצומה של "שנת בחירות". אשר על כן יש כאן ים של גורמים התורמים להקצנת היריבות בין שר האוצר לראש הממשלה. הקרבות המתנהלים ביניהם עתה הם כאין וכאפס למה שעוד נראה בשבועות ובחודשים הקרובים. ככה זה ימשיך כל הדרך לפריימריז ואחר-כך לבחירות הגדולות.
הבעיה מודעה
היא, שלתוך הקלחת הפוליטית הזו הוכנסו פתאום גורמים שאין להם קשר "טבעי-ראשוני" לקרבות הפוליטיים בין שרון לנתניהו במרכז הליכוד. והכוונה היא להנהלת בנק לאומי, שעוברת בימים האחרונים מסע התעללות שסופו מי ישורנו.
שש שאלות, ותשובה אחת
* שאלה 1: מאיפה צץ הרעיון שלא להאריך את כהונתו של יו"ר בנק לאומי, איתן רף?
* שאלה 2: האם יש טעם להגיש מועמדות לירושה שלו?
* שאלה 3: מי יכול להרוויח מפרסום הידיעה מהבוקר, שלפיה בנק לאומי מחק לחוות השקמים של משפחת שרון חוב בהיקף של 600 אלף שקל, לפני תשע שנים?
* שאלה 4: איך זה קשור לאישיותו המיוחדת של החשב-הכללי ירון זליכה, וליחסיו הלוהטים עם העיתונות?
* שאלה 5: האם שר האוצר פעל נגד איתן רף רק בשל פעילותו נגד מסקנות ועדת בכר?
* שאלה 6: איך כל זה מתחבר לשאלת הדרך הנאותה להפרטת בנק לאומי?
התשובה העקרונית לכל השאלות הללו היא אחת: אנחנו נמצאים בעיצומה של שנת בחירות. הכול משועבד לזה. הכול נובע מכך. ועכשיו לפרטים:
יו"ר בנק כמינוי פוליטי?
האפשרות ששר האוצר העמיד ל"מכרז חיצוני" את ראשות "בנק לאומי" אמורה לעודד מועמדים מפורסמים להתחרות על התפקיד. מיטב הבנקאים והמנהלים אמורים לרענן, בקשר לזה, את קשריהם עם מקורבי שר האוצר ועם צמרת משרדו. אלה אמורים להתחיל לעלות לרגל לחצרו של שר האוצר וגם לדבר בשבח מהלכיו.
מותר להניח, כי רבים מהם מבינים שהדרך לירושת ראשות הבנק עוברת דרך ניהול קמפיין נגטיבי נגד היו"ר הנוכחי, איתן רף. קמפיין שיבטיח את הליכתו הביתה ואפשרות שאחר ימונה תחתיו. יתירה מזו, גם מי שאינו מעוניין בתפקיד או מי שמניח כי סיכוייו לנצח אינם גבוהים, יכול להרוויח מעצם אזכור שמו כמועמד לראשות הבנק השני בגודלו במדינה. לכן, אמורים גם המועמדים הללו לפעול להבאשת שמו ומעמדו של היו"ר הנוכחי רף.
תהליכים פוליטיים כאלה, כמו כותבים את עצמם באורח אוטומטי. אתה מודיע על האפשרות שהמשרה תתפנה, ומייצר זרם של מועמדים המבקשים את קרבתך. מה שנותר לך אז הוא לווסת את הזרם. לומר מילה טובה למועמד זה או אחר, להדק את הקשר עם ממליץ זה או אחר. ולא פעם, כמו שנתניהו עשה בעבר, אפילו לעודד מתמודדים פוטנציאליים להתחרות על התפקיד. פה טפיחה על השכם, שם מילה טובה. לא מעט אנשים חושבים השבוע, שאפשר שנתניהו יקדם את מועמדותם לראשות בנק לאומי.
הסיכויים למינוי: זירו, אפס
הבעיה היא, שראשות הדירקטוריון של בנק לאומי היא עמדת כוח חשובה מכדי ששר האוצר יפקיד אותה בידי סתם בנקאי ו/או מנהל משובח. ראשות הבנק הזה נעשית חשובה אף יותר בשעה שאנחנו מיטלטלים עתה במאבק הפוליטי המלווה את ההתנתקות, לקראת הבחירות הקרובות. כל מי שיושב בלשכת יו"ר בנק לאומי נהנה מעמדת מנהיגות בסיטי המקומי. בעצם, לא רק מנהיגות. אלא גם חשיפה למידע רגיש מהסוג שהתפרסם הבוקר על שמיטת החובות שממנה נהנתה חוות השקמים.
מי שעומד בראשות הבנק השני בגודלו במדינה מנהל קשרים אינטימיים עם משקיעים בשווקים הישראליים. הווה אומר, עם מי שיכולים להפוך לתורמים של קמפיינים פוליטיים לראשות ממשלה. וזה הכול מותר במסגרת החוק. מי שיעמוד בשנים הקרובות בראשות הדירקטוריון של בנק לאומי, יוביל למעשה את תהליך ההפרטה שהבנק צפוי לעבור. יהיה לו קשר עם המתעניינים ברכישת הבנק; יהיה לו מעמד בכל ההליכים הנובעים מכך; ויהיה לו הרבה מאוד כוח.
ועכשיו אנחנו מגיעים לשאלה הקובעת.
* מה הסיכויים לכך, ששר האוצר ימנה לתפקיד מעין זה אדם שזה אך הכיר, ונוכח בכישוריו?
התשובה: "זירו". אפס.
אדם כמו תפוחי, לדוגמה
שרי אוצר נוטים למנות לתפקידים כמו ראשות בנק לאומי אנשי מקצוע, שהם יכולים לסמוך עליהם במאת האחוזים. מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית. לו הייתי שר אוצר לא הייתי ממנה לתפקיד כזה מקורב, שזה אך התוודעתי אליו. אפילו לא אחד שלמדתי להכירו משום שכיהן לדוגמה כרואה-חשבון של מפלגתי ושהמשיך איתי אחר-כך לניהול בכיר במגזר הממשלתי. לו הייתי שר אוצר, הייתי חוששת מהאג'נדה הפרטית של רואה-חשבון ומנהל מהסוג הזה. לך תדע לאן ולמי הוא יפנה אחרי שיגע בפסגה, ויישב בכס היו"ר.
לו הייתי שר האוצר נתניהו הייתי שוקלת למנות לתפקיד אדם שהוא איש-מקצוע, שיש לי יחסים חבריים איתו לאורך שנים. יחסים של עשרים שנה, אפילו שלושים. אדם כמו איזי תפוחי, לדוגמה, שהלך עם נתניהו במשעולים הפוליטיים, אך מעולם לא היה בעצמו לפוליטיקאי.
מדובר בידידות אינטימית. תפוחי ישב בדירקטוריונים חשובים במהלך השנים שבהן כיהן נתניהו בצמרת הממלכתית ונתפס כמנהל מקצועי. מועמדותו נראית לגיטימית. כבר עכשיו אפשר לשמוע את תומכי שר האוצר מעלים במקביל למועמדותו, את השאלה השחוקה.
* האם העובדה שאדם מקורב לשר אוצר פוסלת אותו מלכהן בראשות בנק גדול?
והתשובה: לא, ודאי שלא.
לו הייתי נתניהו הייתי שמחה למנות אדם כמו תפוחי לראשות הבנק. הייתי אפילו מוכנה שהוא יאמר על היו"ר הנוכחי, איתן רף, כי הוא אינו מתאים לתפקיד, משום עמדתו בסוגיית דו"ח ועדת בכר.
* שאלה: מה הקשר?
התשובה כמו שאומרים החבר'ה בסלנג, "בירה נשר". כלומר, לא צריך להיות קשר. אבל עובדה.
מפריח בלוני ניסוי תקשורתיים
מהלכים פוליטיים מהסוג המתואר כאן נעשים בדרך-כלל בשקט. בזהירות, ובמתינות.
בשלב הראשון נהוג לשגר בלון ניסוי תקשורתי כדי לבדוק את התגובות בשטח. החשכ"ל, ירון זליכה, מתמחה בהפרחת בלונים כאלה. זליכה הצליח לייצר לעצמו בשנים האחרונות מעמד מיוחד במערכת הפוליטית וגם בתקשורת. בדומה ללא מעט פקידים בכירים, גם זליכה מנהל יחסים אינטימיים עם שורה של כתבים בכירים וגם זוטרים. זליכה עומד מאחורי לא מעט כותרות חשובות שהופיעו בשנה האחרונה במדורים הכלכליים. יתירה מזו. יחסיו עם נתניהו קרובים במיוחד.
לא פעם מרים זליכה בעבור נתניהו בלוני ניסוי תקשורתיים, ששר האוצר לא היה רוצה לסכן את שמו בהפרחתם. זליכה מפריח, ואם זה מתפוצץ נושא הוא במחיר. כך לדוגמה, בשבוע שעבר, ב"כנס קיסריה" רווחו ההערכות שלפיהן היה זה זליכה שהגה ושקידם את הרעיון, שלא להאריך את כהונתו של היו"ר איתן רף.
* למה ומדוע?
משום שאפשר כי הדחתו של רף עלולה לפגוע בנתניהו. מעולם, כך נדמה, לא זכה כאן אדם לתמיכה גורפת של הסיטי התל-אביבי, כפי שרף זכה לה בשבוע שעבר. האפשרות שמועמדים לרשת אותו יתחילו לחתור תחתיו אינה מתגשמת. ראש הממשלה עצמו תומך בו, כמו גם יו"ר הבנק הגדול במדינה, שלמה נחמה. הם, וליבת קהילת העסקים עימם.
ויינשל נרתם לצד רף
אבל הרעיון שלא להאריך את כהונתו של רף נתקע בשלב בלוני הניסוי. כי אם התכוונו לזה באמת, היה צריך להכין גם את השלבים הבאים במהלך. קרי: לייצר קמפיין נגטיבי נגד הראש המיועד לעריפה. במקביל לזה, היה צריך להתחיל להבטיח את תמיכת "ועדת המניות של הבנק" בראשות דוד ויינשל. היה צריך להכשיר את לבבות המנהיגים החשובים של הסיטי. שניים-שלושה אנשים, שאפשר לסמוך על שיקול דעתם כמו גם על הדיסקרטיות שלהם. היה צריך להתחיל לטפל במקביל בתמיכת התקשורת. לרמוז דבר-מה לבעלי הטורים הפופולריים.
אבל זה לא קרה.
להפך. כמו רוב רובה של קהילת העסקים המקומית, גם יו"ר ועדת המניות, דוד ויינשל, נרתם בימים האחרונים לצידו של רף. בשבוע שעבר הוא אף ביקש משר האוצר כי יקיים עימו התייעצות בדבר הארכת כהונתו של רף, ללא דיחוי נוסף. וינשל כתב לנתניהו, כי היעדר מינוי יושב-ראש "יוצר אי-ודאות ופוגע בתפקוד הבנק. קיום מצב זה נראה לי בלתי תקין ואסור לנו לאפשר את המשכו".
בלון הניסוי של רף התפוצץ
בשבוע שעבר הודיע משרד האוצר על הארכת כהונתו של יו"ר לאומי, רף, בחודשיים. אבל זה בדיוק העניין שאמור להדאיג את כולנו.
* שאלה: למה ומדוע?
תשובה: עצרו רגע, וחישבו. מה אמור להתרחש במדינה בחודשיים הקרובים? נכון. "ההתנתקות". והיא תלווה במהומות, בהפגנות ובלך תדע מה עוד. העיתונות ודעת הקהל יופנו בחודשיים הללו לעזה ולמסגדים בהר הבית. למי לדעתכם יהיה חשק או עניין לעקוב אז אחרי "הפוליטיקה של מינוי יו"ר לאיזשהו בנק".
מבחינה פוליטית-תקשורתית זוהי האווירה האידיאלית להעביר במהירות מהלכים ומינויים, שבימים אחרים היו מעוררים ויכוח ציבורי. אם ויינשל והסיטי רוצים, כי רף יישאר בראשות לאומי, עליהם לפעול לחתימה מוקדמת של העניין. לפני ההתנתקות, ולפני ש"הכתום" ישטוף את כולנו. הגם שכבר אפשר לקבוע, כי בלון הניסוי בעניינו של רף התפוצץ.
סאלח שבתי - הדור הבא
ובחזרה לירון זליכה. מדובר באחד האנשים הכי מקושרים בצמרת האוצר. אבל כאשר אתה מנהל יחסים קרובים עם התקשורת, אתה הופך במידה רבה לשבוי שלה. כי בשעה שאתה מסייע לכתב להרים כותרת בעיתון אחד אתה עלול להסתכסך עם הכתב של העיתון המתחרה. ככה נוצרת סחרחורת. או כמאמר הביטוי הקדום על הקשר שבין הפיתום - לרעב הגובר. ככל ש"אוכלים", כך נעשים רעבים יותר.
ביום ראשון שעבר הובאה בעיתונות הידיעה על כוונת משרד האוצר להפריט את בנק לאומי על-ידי חלוקת מניות לציבור. זהו רעיון ישן, שזליכה מקדם בשנה וחצי האחרונות.
זליכה מקדם, ונתניהו שותק. לו שר האוצר היה מפקפק ברעיון, הוא לא היה נותן לזליכה להובילו במהלך השנה וחצי האחרונות. הכותרת פורסמה בתחילת השבוע שעבר. זאת, למרות שרוב הכלכלנים המוכרים התנגדו לתוכנית הזו, ואף הגדירו אותה, כ"סאלח שבתי - הדור הבא". גם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, היה נגדה. אבל הבחירות הממשמשות לבוא עמדו בבסיס העניין גם כאן.
כי גם אם מדובר בתוכנית גרועה שלא תתקבל, אזי שר האוצר נתניהו יוכל לומר למרכז הליכוד, שהוא פעל למען העברת כסף לציבור, ולא רק ל"משפחות הגדולות במשק".
ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל הפילו בשבוע שעבר את התוכנית. הסיטי התל-אביבי הריע להם. הקהילה האקדמית מחאה כפיים. רוב ראשי האגפים באוצר ובכללם מנכ"ל המשרד, ד"ר יוסי בכר, נשמו לרווחה. ביום חמישי שעבר, בלילה, חגגו כולם יחדיו בכנס קיסריה את מחיקת הרעיון. בשביל זליכה מדובר בכישלון. המדורים הכלכליים של יום שישי כבר היו אז סגורים. בשבת - אין עיתונים. הבוקר, יום ראשון, התפרסמה הידיעה על כך, שבנק לאומי מחק לחוות השקמים חוב בהיקף של 600 אלף שקל לפני תשע שנים. ולנו לא נותר אלא לתהות אם יש קשר בין הדברים, ומהו? והאם יכול להיות שככה מנהלים מדינה?
|
|