אז זהו, תלוי את מי תשאלו. אם תשאלו את ממשלת ארה"ב או מדינת ישראל - כן, אנחנו נשואים כבר זמן רב. אם תשאלו את הרבי הקרוב, סביר להניח שיגיד שלא, כי היא גויה ושיקסע ולא היה רב שאמר "מקודשת" שלוש פעמים ממילא. ואם תשאלו את סבתא אייבה (Iva) מארקנסו, האמא של אבא שלה, זה לא חתונה אם אין פסטור נוצרי... וזה מקור הבעיה.
כשמהגרים לארה"ב עם ויזת ארוס כפי שאני עשיתי, ממשלת ארה"ב נותנת לארוס הזה 90 יום להתחתן עם האזרחית המקומית וליידע אותה או שהארוס הזר בר גירוש... ככה שכשעשינו את זה לא הייתה הרבה ברירה, 90 יום זה לא הרבה זמן להרים חתונה, אז הלכנו לפקיד המחוזי של מחוז נוואדה, הוצאנו רישיון נישואין, עשו לנו טקס בו במקום ושלום על ישראל... ומכיוון ששנינו קצת ציניים וקצת שוברי מוסכמות, לא ממש טרחנו לחשוב על חתונה של ממש. אחרי הכל, איך נעשה חתונה של ממש? עם רבי? כומר? אולי נביא איזה אימאם שיעי ונעליב את כולם באופן שווה?
וכמאמר סקובי דו - והיינו מצליחים לחמוק מעונש אלמלא הילדים החטטניים... או במקרה שלנו, דודה בלתי מתחשבת בארקנסו, שהעירה באוזניה של סבתא אייבה בת ה-93, שהילדה של רוג'ר נישאה בנישואין אזרחיים. סבתא אייבה, נוצרייה טובה שקברה כבר בעל, ילד ואת כל אחיה והיא עדיין בבריאות טובה ומסוכנת כשמרגיזים אותה, מיהרה להתקשר אלינו ולדרוש שנינשא כדת ישו ומרטין לותר. ולסבתא אייבה לא אומרים לא.
אז החלטנו להרים חתונה קטנה ומכובדת... אבא של הגברת מכיר פסטור מכנסיית צבא הישע שהוא אוהב ישראל ומוכן לחתן אותנו בלי לערב את ישו בעניין (הדוקטורינה שלו היא שהנוצרים יזכו, באחרית הימים, להצטרף אל עם ישראל בישועתו, כך שאין לו תלונות על כך שאני יהודי, תודה לאל). התקשרנו לגומבה'ס (Goomba's), המסעדה האיטלקית הכי טובה בעיר והזמנו את חדר האכל הפרטי שלהם, הזמנו כמה חברים, את הדודות שלי מפריסקו... עשינו הכנות לחתונה צנועה אך מסיבתית...
ועכשיו, בניגוד לכל הציניות, אני מתחיל להתרגש... והגברת כנ"ל. קנינו לה שמלה (והיא זורחת כשהיא לובשת אותה), קנינו לי חליפה (מלוקק, אך מה אפשר לעשות?), תהיה לנו קשת לבנה מוארת, נרות על השולחן, החלפת שבועות, נענוד מחדש את הטבעות...
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי Seo שמתחילה ב "מחכה לראות את ולשמוע מה יקרה..."
היתרון הגדול של "מזל טוב" זה שהיא תמיד מתאימה לחגיגה, ולא משנה מה הסיבה שבגללה חוגגים
עם טיפה מזל יהיו כל כך הרבה תמונות עד שלא תהיה ברירה אלא לקשר לגלרייה בפוטובאקט כדי שכולם יוכלו לראות... וכמובן, מבטיח פרק וידאו בתוכנית הריאליטי החביבה עלייך ועל יעלי
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי shruki שמתחילה ב "האמת שהתבלבלתי לרגע כי זכרתי..."
תיארתי לעצמי שזה יבלבל אנשים. האמת שזה בלבל את אמא שלי כשאמרתי לה בפעם הראשונה... אבל עם סבתא ארקנזסית (שכן הרדנקס של ארקנסו אומרים ארקנזס וזה משגע אותי ) לא מתווכחים..
לגבי שבירת הכוס... אני לא חושב... יותר מדי דברים יכולים להשתבש כשהרגל הגדולה שלי (נעלי טוקסידו מידה 47) מתערבבת עם חפצים שבירים בתוך מרחב קטן יחסית
טוף, סופסוף דברים קצת נרגעו... זה היה סופ"ש מיוחד באמת... החתונה בשישי, מחזה ("הארולד ומוד") בשבת בתיאטרון הישן של נוואדה סיטי (שהיה ישן כבר כשאשתו של נשיא ארה"ב יוליסס ס. גרנט ראתה בו את רומיאו ויוליה) ואז להתעורר ביום ראשון לשלג נפלא...
ביום שישי לעת בוקר, הגענו למסעדת "גומבה'ס", מסעדה איטלקית מעולה בעיר. עלינו אל הקומה השנייה, שם ממוקם חדר האכילה למשפחות - בדרך כלל הוא עומד מיותם אך ניתן להזמין אותו למסיבות, אירועים, ועידות ומה לא, וזה מה שעשינו. בחדר יש שולחן עץ ארוך, כמה שולחנות קטנים וטלוויזיה שטוחה שמכערת אותו מאוד, לפחות לדעתי.
קשת הנישואין (מנהג אמריקני שטעמו לא ברור אך מקורו ברור כשלג) הוקמה לאיטה.... כך היא נראתה בתחילת העבודה:
השולחן נערך אף הוא, העוגות (עוד נגיע לזה) גם הן.. וכך, לאחר שעה ומשהו של עבודה, נסענו, עייפים אך רצוצים, למרכז העיר, אל "ארמון הכסף הקטן", שם טבעת הנישואין של גברת רוג והנשר הכסוף שלי עברו ניקוי יסודי. בוורלי ודב, זוג הגברות הזקנות המנהלות את הארמון זה ארבעים שנה, סירבו לקחת תשלום על הניקוי, חיבקו את בריטני ואותי בתורות... וכך, עייפים אך מחוצים, נסענו אל אמילי, מסדרת הפרחים, שעסקה עד הרגע האחרון בסידור זר הפרחים של הגברת, אותו ביססנו על פרחי שושן סטארגייזר (Stargazer Lilies)
עד הרגע האחרון לא ממש הבנו כמה זה היה חשוב ומשמח לכולנו לעשות טקס של ממש... עד שהתאספנו בארבע אחה"צ במסעדה, והאושר הפציע על פני כולם. ההורים שלה ואחותה הגדולה במיוחד .
בחוץ היה גשם שוטף (והמסורת היא שגשם ביום הכלולות זה סימן למזל טוב, כך שכנראה יש לנו מספיק מזל בשביל שלושה דורות לפחות) אך בפנים היה חם ונעים. בעוד אני עומד מתחת לקשת וממתין, הכלה היפיפייה מקבלת סיוע עם השמלה...
אבא שלה, זורח מאושר כפי שמעולם לא ראיתי אותו, הוביל אותה אל החופה, נועל מגפיים מעור פיתון בורמזי אותם קיבל לחתונתו שלו, 40 שנה מוקדם יותר. הוא מסר אותה אלי בחיוך אדיר אחרי שנשק על לחייה.
כפי שציינתי, עיקר מטרת החתונה היה לספק את דרישות הדת של סבתא כך שלא ממש היה אפשר להימנע מקצת מאמבו-ג'מבו נוצרי מפי הפסטור של צבא הישועה. ואז הגיע זמן השבועות...
התרגום כמובטח:
השבועה שלי:
"בריטני שלי
אשת חיל, מי ימצא? אני יודע שאני מצאתי. את בוגונוויליה בעולם מלא נשים שהן קוצים יבשים. אני אהיה לך קרקע חמה לגדול בה, מזג אוויר שמשי לפרוח בו ומים לרוב להרוות צמאונך. כל דבר פחות מכך יהיה לא ראוי לך. אני נשבע להיות לך הר סלע-איתן כשתצטרכי מישהו להישען עליו וכרית תפוחה לרכך את נפילתך אם תחליקי. אתן לך את ליבי, סומך עלייך ללא סייג שתשמרי עליו. אחזיק את ליבך בשלי כאילו היה היהלום הגדול בעולם ואתייחס אלי ברגישות ואהבה שמגיעות לך. אני אתמוך בך ללא פשרות בכך בחירה שתעשי, אעמוד לצידך כמגינך, כזרועך האיתנה. אני נותן לך היום שבועת עולם זו: אוהב אותך עד שלא יפליג הירח בשמי הליל, עד שכל הכוכבים יפלו מטה מן השמיים.
אני נשבע להיות שלך לעולמים
אהוד
השבועה שלה:
אני, בריטני, בחרתי בך, אהוד, כבעלי, חברי, אהובי ואב ילדיי בעתיד. עמדת מול אתגרים מעבר לכל מה שאפשר היה לצפות ממך. נבחנת על ידי זמן, מרחק, חוסר שינה וצרות אופקים. והנה אתה כאן, גבר שחצה אוקיינוס ושתי יבשות פעמים רבות עבורי. כשנאבקתי בחולי, וכשחברים ותיקים פנו לי עורף, לא שפטת אותי אלא עודדת אותי להמשיך ולחתור להצלחה. אתה יודע שיש ימים שאני צריכה מישהו שיבעט אותי בחזרה אל הסוס או יוציא אותי החוצה מהבית. ראיתי אותי ברגעים הגרועים ביותר, והיום אתה רואה אותי במיטבי. אני נותנת לך את כל שאני וכל שאי פעם אהיה. את דמעותיי, אושרי, צחוקי וחוסר השלמות שבי, עד היום בו חולות הזמן יהפכו לזכוכית והירח לא מפליג יותר וגם אז, עדיין אהיה, אהיה שלך. אוהבת אותך. אנחנו לב אחד.
הוידאו יבהיר לכם ששנינו היינו מאושרים עד דמעות (ואשתו של הפסטור מיהרה לתת את הצעיף שלה לבריטני כדי להציל את המייק-אפ). לאחר השבועות בא זמן הטבעות. גם אם הזמן קצת שחק אותן, הן עדיין יפות ואני מוצא משהו נורא מנחם במשקלה של הטבעת שלי (עשוייה טונגסטן-קרביד, כך שיש לה משקל של ממש) על האצבע....
ובנקודה זו פנינו להצטלם (היו ארבע מצלמות באירוע ואף לא צלם מקצועי אחד...) עם כל המוזמנים (זה לא ערך הרבה זמן כיוון שכל הנוכחים כולל אותנו היו 13 אנשים במספר...)
לאחר מכן הוגש האוכל. כולם הזמינו מן התפריט (ותאמינו לי, בגומבה'ס, לא משנה מה תזמינו, לא תתאכזבו). אכלנו, שבענו, נהנינו... הרמנו כוסית (יש גם וידאו של זה) לחיים, הכוסיות השחורות של הגברת ושלי היו מתנת אירוסין מההורים שלה... ואז הגיע רגע חיתוך העוגה...
לגבי העוגה יש סיפור כיפי של ממש. במקור, לא רצינו עוגה. דוגרי, עוגת חתונה עולה הרבה ושווה מעט. לרובן יש טעם של גלידת פיסטוק של טנא-נוגה או גרוע יותר חומר ניקוי עם חומצת לימון של סנו. מה שאנחנו רצינו זה דווקא משהו אחר - פאי חתונה. רק מה, מסתבר שחתונה בלי חיתוך עוגה זה לא ילך אז התפשרנו עם המשפחה - תהיינה פאיז (שלוש מהן: מרנג-לימון, תפוח הולנדי ופטל בר) ותהיה עוגת חתונה קטנה כדי שאפשר יהיה לעשות חיתוך. האופה שעושה לנו את הפאיז אמרה שתוכל לעשות לנו גם את העוגה - עוגת שוקולד עם ציפוי לבן... רק מה? כשהיא שאלה איזה זר יהיה לגברת ואמרנו שיהיו שושני סטארגייזר, היא נדה בראשה ואמרה שאין לה מושג איך לעשות כאלו. "לא נורא" אמרה הגברת. אבל כשבאנו לאסוף את העוגה ביום שלפני החתונה היא מראה לנו בגאווה: "הנה," היא אמרה "עשיתי קצת ניסויים". הייתם צריכים לראות את הפנים של הגברת כשהיא ראתה שושני סטארגייזר על העוגה שלה
הגברת ואני קיבלנו את סוויטת הכלולות במלון הולברוק העתיק שבעיר. אין לי מושג כמה זה עלה להורים שלה אבל הושבענו לא לבדוק ולכן לא נבדוק. עייפים, רצוצים, מחוצים ומאושרים עד דמעות הגענו אל המנוחה והנחלה...
זהו לכרגע נדמה לי שחפרתי מספיק
בתגובה להודעה מספר 29 שנכתבה על ידי MS_Rogue שמתחילה ב "וכמה תמונות של הכלה בשמלה..."
כשמישהי בוכה מהתרגשות בחתונה שלה, אע"פ שהיא כבר נשואה לבחור שעומד לידה, בעיני זה אומר הכל
הנדר שלך פשוט מרגש. רואים שאתה בא מרקע ספרותי. באמת באמת מקסים. רואים כמה אתם אוהבים אחד את השני, ועם גשם ביום הכלולות או בלעדיו, אני בטוחה ומאחלת לכם זוגיות ארוכה ובריאה ביחד!
שוב פעם באיחור מתנצל ..
מאחל לך רק טוב עם אשתך הטרייה. אתם נראים נפלא ביחד!
שתצליחו להגשים את כל שאיפותכם יחדיו ולכבוש כל הר מבלי להירתע מהטיפוס שבדרך.
אתה אדם יקר וחבר טוב ואני מאושר בשבילך,בשבילכם.
או קי, לחצתי עכשיו והגעתי ל...אשכול הזה. נממ..אמרתי לעצמי. טעיתי. לחצתי שוב ו...
בתגובה להודעה מספר 35 שנכתבה על ידי MS_Rogue שמתחילה ב "איך החמצת? אולי משום שאינך..."
אודה ואבוש - הסיבה בגינה לא לחצתי עד כה על חתימך האדומה כורד היא שניסיתי לפענח את הכוונה מאחרי המילים שבחתימך מבלי לחשוב שיש באמת אשכול שכזה ושצריך ללחוץ על המילים
תשמע - הספור שלכם באמת מרגש.
זוכר את הסרט 'הנסיכה הקסומה'? היה בו קטע בו הם מבקשים מזקן משונה כלשהו להחיות את הגיבור כאשר הנימוק 'אהבת אמת'. הוא מנסה לחמוק מהמטלה ורעייתו הזקנה חובטת בו ומזכירה לו את משמעותה של 'אהבת אמת'.