22-06-2012, 09:13
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי hamedinai שמתחילה ב "משפחות הנספים באסון הכרמל: האחריות המלאה מוטלת על המשטרה והשב"ס."
ומה יש לדה מרקר להגיד? באופן מפתיע, הם יצאו יותר הוגנים ממה שחשבתי.
"אחרי הדו"ח נראה יותר מכתבי כסת"ח, סחיטת תקציבים ושרטוט תרחישי אימה"
http://www.themarker.com/news/1.1736068
ואולי המשמעותי ביותר- פה.
http://www.themarker.com/news/mevaker/1.1736694
אף ממשלה לא הצליחה לתקן מערך כבאות רקוב ומושחת
מבקר המדינה מחפש את ראשיהם של ישי ושטייניץ אך מתעלם מכשלון הרפורמה
אז שנות ה-60 מפרסם מבקר המדינה, בתדירות של אחת לשלוש-ארבע שנים, דו"ח קשה על מצב מערך הכבאות. הדו"חות חזרו על עצמם כמעט ללא שינויים. דובר על מערך כבאות מנוון, שלא לומר רקוב. רק בדו"ח האחרון דיווח המבקר על כך שב-20 מתוך 24 איגודי הכבאות בישראל מועסקים כבאים שהם קרובי משפחה של כבאים אחרים באותו איגוד - כלומר הנפוטיזם חוגג. בנוסף, מצא המבקר 1,600 מקרים, בתוך שנה, שבהם כלי רכב מבצעיים שימשו גם ל"קניות וכלכלה". ממצאים נוספים היו כי ראשי ועד העובדים של הכבאים, מופקדים בין היתר גם על הערכת הכבאים וקידומם. בבית שמש מצא המבקר כי "חברי מועצת בית שמש פעלו לקידום מקורבים ובני משפחה תוך חשש לניגודי עניינים".
הניסיון לקדם מקורבים לשירותי הכבאות מובן לנוכח העובדה שהשכר הממוצע של כבאי בישראל, לפי דו"ח של הכנסת, הוא 16 אלף שקל בחודש. זאת בשעה שכבאי עובד בממוצע 240 שעות בחודש, אבל בפרישה של עשר משמרות בנות 24 שעות. כלומר, לכבאים יש כ-20 ימי חופשה בחודש. כדי לזכות בתנאי התעסוקה האלה, לפחות עד לפני שנה, כל שנדרש היה להיות בוגר 12 שנות לימוד, ולהחזיק ברשיון נהיגה ובאישור רפואי.
השני הוא הביזור של מערכת היחסים בין השלטון המרכזי והמקומי בישראל, בלי הגדרת סמכויות ברורה. שליטת הרשויות המקומיות בתחנות הכבאות היתה להן לרועץ, והביאה לפוליטיזציה, מינויים פסולים, ובעיקר לאובדן היכולת לפקד בצורה ארצית על מערך הכבאות. המדינה ידעה את כל זה, אך לא מצאה את הכוח הפוליטי לצאת נגד ראשי הערים. כל זמן שלא תהיה הסדרה של מערכת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי, כמו במסגרת חוק העיריות, ישראל תנמשך להתנהל בכיפופי ידיים.
השלישי הוא הקיפאון הנורא ביחסי העבודה בתוך המגזר הציבורי, וחוסר יכולת של הממשלה להתעמת עם ועדי עובדים חזקים. החלטת הרפורמה לא יצאה לפועל בעיקר בשל התנגדות הכבאים לוויתור על זכות השביתה שלהם - זאת אף שוועדת גינוסר קבעה שמערך הכיבוי הארצי צריך להיות מערך חירום, בדומה לצבא ולמשטרה, שבו אין זכות שביתה. גם הצעה מרוככת, שלפיה זכות השביתה של הכבאים תוגבל רק לשירותים שאינם שירותי חירום (כמו מתן היתר כבאות לבניינים חדשים) נדחתה על ידי ועד העובדים וההסתדרות.
מהבחינה הזאת, האחריות המיוחדת שהמבקר הטיל על שרי האוצר והפנים, צריכה היתה לחול באותה מידה גם על עופר עיני - הוא אחראי במידה שווה לשני השרים לכך שלא נמצא פתרון למצב הנורא של מערך הכבאות בישראל. רק שהמבקר לא מזכיר את אחריותו של ועד העובדים לאסון בכרמל אפילו לא לרגע - בכך הוא מחליש עוד את חוסר המשילות של הממשלה מול ועדי העובדים. כל זמן שלא תהיה רפורמה במערכת יחסי העבודה במגזר הציבורי, ולא נגיע להסכמה שמאפשרת לשמור על זכויות העובדים ועדיין לנהל את הממשלה, לא תהיה למדינת ישראל תקומה.
"מפתיע", אבל כנראה ששוב האשמה בהסתדרות ובשלטון המקומי, שני גופים מסואבים שיש לבצע בהם טיפול שורש כואב. אף פעם לא אהבתי את שני אלו.
|