רנ"ג יעקב עשהאל, שחינך דורות של לוחמי שריון, נפטר בגיל 88. הוא שימש כרס"ר הראשון של בית הספר לשריון ומילא את התפקיד מ-1957 עד 1985. "עברו אצלו רמטכ"לים ואלופים, הוא הביא את המשמעת גם לבית", סיפר בנו.

(YNET)

Tempus Fugit

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4287671,00.html

כל מי ששירת בבית הספר לשריון בג'וליס בשנים 1957- 1985 לא ישכח לעולם את רב-נגד עשהאל

בזמננו 1967-1970 רס"ר עם 3 כוכבים מבהיקים ומבריקים על הדרגה המצוחצחת שעל אמת ידו.צועד

זקוף בדרכי הבסיס , נעליו מצוחצחות ומבריקות ומבטו מבט נץ בוחן את כל ההולכים בבבסיס

יראו ממנו ,אך כיבדו אותו מאוד. לכן כולם הלכו לבושים לפי הפקודות.: כל כפתור סגור.

החגורה רכוסה לפי הפקודות. והכומתה חבושה על הראש כיאות.והנעליים מצוחצחות עד מבריקות.

היה לכך היגיון : כשהכפתורים רכוסים תמיד -גם הברגים בטנק סגורים כיאות.וכו וכו.

בשיריון טענו ובצדק כי את המשמעת לא ניתן להפריד.

רס"ר יעקב עשהאל דמות מיתולוגית שחינך דורות רבים של שריונאים. אדם בלתי נשכח.

תהא מנוחתך עדן .אני מצדיע לך המפקד !! !

רנ"ג יעקב עשהאל היה התגלמות השיריון והסמל המסחרי של ג'וליס. עברתי תחתיו מקצועות ותס"ח לטקס סיום הקמ"ט.
יהי זיכרו ברוך!

קישור שהבאתי בעבר על "הסוס הלבן" מבטאון עמותת חטיבה 600 "נתיבי האש" :
http://www.amuta600.org.il/UserFile...%2030062010.pdf

הקטע על רס"ר עשהאל ז"ל המצוי בבטאון חטיבה 600 נכתב ע"י עופר עידן.

חברי לנשק מחטיבה 600.

רנ"ג יעקב עשהאל - או בכינויו "הסוס הלבן הלך לעולמו ביום שלישי (2 באוקטובר 2012). "הסוס הלבן" שהיה כינויו במשך עשרות שנים שירת כרס"ר המיתולוגי של בית הספר לשריון בג'וליס ואלפי חיילי השריון זוכרים אותו היטב מהקורסים השונים שעברו במקום.

ה"הסוס הלבן" על שם רעמת השער הלבנה שהייתה לו היה ידוע בקפדנותו לסדר ומשמעת וחיילים רבים העדיפו לעבור למדרכה השנייה בבית הספר לשריון ולא להיתקל במבטו החודר אשר כמעט תמיד עלול היה למצוא פגם כל שהוא במראהו של החייל, כפתור לא סגור, נעל לא מצוחצחת, שרוך נעל שאינו בקשר תקני ועוד ועוד.

לצד קפדנותו השריונאית הוא היה איש ישר דרך והקפיד בנהלי הצבא והשריון עד לתג האחרון גם כאשר הם "פגעו" בו

ברחבי מחנה ג'וליס הוא נטע שלטים שונים שרבים מהם היו עם השילוט "חייל, הצדעה היא אמירת שלום" וזאת מתוך רצון לחנך את החיילים הצעירים להצדיע למפקדיהם. השמועה אמרה שהסוס הלבן הקפיד בפקודה זו כלפי עצמו גם במקרים קיצוניים שמיד אתאר.

להמשך הכתבה

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

נדמה כאילו בעבר היו בצה"ל "רס"רים מיתולוגיים", ששרתו עשרות שנים באותו תפקיד וזכו להכרה ציבורית הרבה מעבר לתפקיד המצומצם-לכאורה שמילאו. דמויות כמו "הסוס הלבן" או רס"רים ותיקים של בה"ד 1, בית הספר לטיסה, בא"חים של חטיבות החי"ר וכו' - אלה היו רס"רים שידעו לא רק להטיל משמעת נוקשה אלא גם לתת לחיילים שעברו תחת ידיהם תחושה של אבא קשוח אבל אוהב, שאם לחייל יש בעיית ת"ש או בעיה אמיתית אחרת ידעו לעזור. אלה היו אנשים שמימשו את עצמם באופן מלא בתפקיד עד שהיו מזוהים עמו לחלוטין, ולא חיפשו קידום או הכרה אחרת. כיוון שהדוגמאות הבולטות (או לפחות המוכרות) הן בבסיסי ההדרכה, הם הצמיחו דורות של חיילים שלמדו לראות בהם מופת ודגם לחיקוי. האם זה רק נדמה לי בגלל דוגמאות ספציפיות שזכו להילה לאורך השנים, או שבאמת היה ממש דור כזה? והאם יש היום דור של כאלה?

באופן כללי התנאים היום פחות נוחים להיווצרות "מיתולוגיות": המשמעת פחות נוקשה, המפקדים קשובים יותר, החיילים פחות מנותקים מעולמם האזרחי, לצבא יש מעמד פחות, ובכן, מיתי. אני מניח שהרס"רים של ימינו מצויינים, ופשוט לא יקבלו לעולם את הפרסום שקודמיהם זכו לו- כפי שמפקדי השדה של צה"ל לא יכולים לקוות שיכתבו עליהם ספרים ושירים כפי שנכתבו בזמנו על מאיר הר-ציון, רפול, ברן וכו'.