האם מישהו זוכר אם לתנורים העגולים המאורכים שהיו פעם (אולי גם היום) באוהלים, יש שם, לי לא זכור שהיה להם כינוי כלשהו אבל אולי מישהו יודע? תודה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אם אינני טועה, על שם החברה שיצרה אותם. וואלה, כרגע לא זוכר.

עזוב את כל מה שאתה עושה ותנסה להזכר...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תודה, העברתי הלאה,נעשה הצלבה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אלו שנראים כעין דוד עגול שניצב בתוך כלוב רשת מלבני להגנה מכוויות, אני מניח. לא זכור לי שהיה להם שם גנרי או כינוי, וצברתי הרבה קילומטראז' שירות בעזרתם, בסדיר ובמיל'. המכסה העליון השטוח שימש להכנת תה/קפה בקנקני ההגשה ממתכת ולהכנת טוסטים...
באזרחות הם קיימים בתצורה יקרה יותר, סגורים בתוך מבנה פח מצופה אמייל, במקום הרשת.

כן, בדיוק אלה סער..אלה שהיינו מייבשים עליהם את הגרביים המסריחות ורגע אח''כ עושים עליהם טוסטים..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס כן, בדיוק אלה סער..אלה שהיינו מייבשים עליהם את הגרביים המסריחות ורגע אח''כ עושים עליהם טוסטים..

עכשיו נשאלת השאלה מהיכן בדיוק נבעה הארומה של הגבינה הצהובה הצבאית...

או אוויקל (המלבניים)

או פשוט "תנור סורי" (פרופיל עגול וכדור סולר או נפט שמטפטף דרך צינור נחושת פנימה).

ואגב, במקלחת חיממנו מים עם הגיזר - מערכת "מתוחכמת מאד" שכללה צינור כפול דופן (הכל מתוצרת עצמית) בדרך כלל 4 צול בתוך 6 או 8 צול (הפנימי ארוך יותר ומשמש כארובה).

הצינורות רותכו זה לזה עם טבעות שיצרו דוד חלול במרכזו. בחלק התחתון והעליון של הדופן נקדחו חורים ורותכו אליהם צינורות כניסה ויציאה למים (בדרך כלל חצי או שלושת רבעי צול) וזהו.

מעמידים את הגישעפט ליד המקלחת, מציבים מתחת לחור התחתון כוסית פלדה אליה מטפטף (הברז עשוי מבורג) סולר או נפט ותוך מספר דקות יש מים רותחים לרווחתץ החייל / קיבוצניק / מתנדב / מושבניק / פועל / כל המעוניין.

לקח המון זמן ולעומת זאת, אם החייל המתחזק היה נלהב מדי קיבלת קיטור נטו (גייזר במלוא מובן המילה).

איי סיפורי גייזרים.....
אם ידעת לתפעל - זה היה מופלא. אם לא - היית מתמלא טינופת ובסוף מתקלח במים קרים.
כיוון שהייתי בפלחה"ן חי"ר, ונפצים היו בזמינות גבוהה, התפתחה טכניקה של ניקוי הגייזר מפיח (השלב הראשון בתפעול נכון. יש לבצע כל מספר שבועות) ע"י נפץ חשמלי.
אחד החבר'ה הגדיל לעשות וניסה להשיג אפקט דומה ע"י חזיז חשמלי. הגייזר כמעט והפך לרקטה והבחור כמעט קיבל התקף לב

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

זה מזכיר לי סיפור על מקרה אמיתי שהיה לנו, בסדיר.
הינו יושנים בחדר ארוך של 30 - 40 מיטות. המפסק שמכבה את האור היה על יד אחת המיטות.
היה בחור אחד שנמאס לו כל פעם לצאת מהמיטה החמה ולכבות את האור.
מה עשה הבחור? ....... גנב מזלג מחדר האוכל, ציפה אותו באיזולירבנד (סרט בידוד) והיה תוקע בשקע החשמלי, היה גורם לקצר והאור היה נכבה.
לשותפים האחרים בחדרים הסמוכים,נמאס ואז אחד החברה הכניס לפקק במקום חוט להט...... מסמר 10.
בלילה הבחור שלנו, ניסה לכבות את האור בשיטה הידועה של תקיעת המזלג לשקע.
פיצוץ אדיר החריד את כל הצריף.
מאז הופסק השימוש במזלג.
ואם אני לא טועה. הבחור עד היום קצת מגמגם.