
31-03-2013, 15:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.10.11
הודעות: 389
|
|
|
זכרונות מסואץ
אנסה בלי התחייבות לדיוק יתר עקב הזמן הרב שחלף ומנקודת מבט שלי בלבד
הגענו לפאתי העיר לפני הצהריים וזכור לי שהודיע על הפסקת אש שנייה שנכנסת לתוקפה. בלילה הקודם איבטחנו גדוד ארטילריה ועם בוקר התקדמנו לכיוון העיר, היינו כ10 טופזים ואטובוסים, כבר בשעות הבוקר נתקלנו בכוחות מצריים מחוץ לעיר , הרבה מאד חיילים שהיו בנסיגה לתוך העיר.
חטפנו טילים כנראה סאגרים וטופז אחד נפגע בחלקו האחורי במנוע . שינינו כיוון ונכנסנו לעיר לאורך מסילת הרכבת ( עד כמה שאני זוכר חצינו את פסי הרכבת בכניסה לעיר). במבואות העיר עצרנו ליד מספר טנקים שחלקם היה פגוע והלוחמים היו מחוץ לכלים הפגועים.
אני הייתי בטופז הראשון , יוסי יפה המגד עלה לטופז יחד עם דודיק המ"פ, זכור לי שיוסי דיבר בקשר עם האוגדונר או המח"ט והסביר לו שהעיר מלאה בחיילים מיצריים. נתנה הוראה להיכנס לעיר עם הכלים.
לנו לחיילים לא נתנה כל פקודה ולא תודרכנו כלל ההוראה הייתה להשתלט על צמתים בעיר, בוקי ( שאול אבס) היה היחיד בטופז שידע לאן להגיע .
נכנסנו ברחוב הראשי והתחלנו בירי לצדדים לסימטאות וקדימה , בשלב מסויים ירדנו מהטופזים התארגנו באחד המבנים וחזרנו לטופזים להמשך תנועה. ברור לך שאיש מאיתנו לא ידע מה קורה בזמן אמת פשוט ניסינו לחדור ולהשתלט ( לא יודע בדיוק על מה) . התחלנו להבין שזה לא יהיה פיקניק. עלינו לטופז והמשכנו הלאה, אני יודע שאני יריתי כל הזמן ובכלל לא ראיתי מה נעשה מסביב למעט הגזרה הצרה שלי ( לי היה מקלעון) בשלב מסויים עברנו את תחנת המשטרה ירינו ללא הפסק ופתאום נפתחה עלינו אש תופת שאני לא הרגשתי אותה , חברה שהיו אחרינו סיפרו שהיה גרוע יותר מגבעת התחמושת. התחושה הייתה של ברווזים במטווח רק שהברווזים היינו אנחנו.
בשלב הזה חטפנו צרור מאחד הבניינים בקומות העליונות, מהצרור נהרג יגאל ארד החובש, ונפצעו שלשה ביניהם אני.
עצרנו את הטופז והשתלטנו על מבנה, הצטרפו אלינו לוחמים מאד שני טופזים ( עד כמה שזכור לי). התארגנו לטיפול בפצועים שאחד מהם נפצע קשה ( כדור בריאה), אני נפצעתי קל רק כדור בכתף.
חלק מהכח בראשו בוקי המשיכו רגלית ובאחת הסימטאות בוקי נהרג ושאר החברה חברו אליו בערב.
נשארנו הפצועים ועוד מספר חיילים במבנה ללא מכשיר קשר מאחר ושני הקשרים רצו קדימה. במהלך היום היינו בטוחים שאנחנו לבד בעיר . מנוע הטופז המשיך לפעול במהלך היום, היה ירי כל הזמן עלינו כולל ר.פ.גי והחברה השיבו אש. כמו בכל הסיפורים גם אנחנו התחלנו להגיע למצב שאין תחמושת ואין מים, אוכל לא היה כבר כמה ימים.
אני התחלתי להסתגל לרעיון שלא יוצאים יותר מכאן. בשעות אחר הצהריים חלפו שני טנקים שלנו ברחוב עם מדפים סגורים , כנראה שהם חיפשו אותנו כך לפחות חשבנו וכמובן שהם לא זיהו אותנו, התכנית הייתה לעלות לטופז עם ערב ולנסות לצאת רכובים. כמו בכל הסרטים לפנות ערב נדם המנוע מאחר ונגמר הסולר וגם תקווה זו נגוזה.
עם חשכה חברו אלינו שני הקשרים וחלק מהכח שנע קדימה ומהם נודע לנו על הכח העיקרי שתקוע במשטרה לא הרחק מאתנו. בהתייצות עם דויד עמית הוחלט שאנחנו נחבור אליהם וכך בחסות החשיכה הסתננו בזוגות אליה כולל הפצועים.
משם הסיפור מוכר לכולם.
בקיצור בשורה התחתונה, אני יודע בדיוק איך מרגיש ברווז .
כמובן הרגשות והמחשבות שעוברים עליך באותן שעות קשה לתאר ואין גם מה להסביר, והחשוב מכל הוא שאף אחד לא יודע מראש איך הוא יגיב במצבים כאלה ואני מציין זאת לאור דיונים שהיו כאן בפורום איך צריך להגיב בהיתקלות זו או אחרת.
אני חוזר ומדגיש שזו נקודת מבט שלי בלבד והכל מזיכרון של 40 שנה אחורה.
עם היציאה אני פוניתי לתאגד ומשם לסורוקה יחד עם שאר הפצועים, הפלוגה המשיכה בשירות עד פינוי אפריקה.
נערך לאחרונה ע"י gutman76 בתאריך 31-03-2013 בשעה 15:21.
סיבה: תיקון כתיב
|