''ויפתח ה’ את פי האתון'' (כב, כח)

הוכיחו לו לבלעם, לבל יתגאה בכך שזכה לנבואה, שכן אתון זו שבוודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר, בכל-זאת זכתה לראות פני מלאך ונפתח פיה לדבר, מכיון שהדבר היה לטובת ישראל – כך גם הוא לא זכה הוא לנבואה, אלא משום שיש בה תועלת לישראל, ואילו הוא עצמו אינו ראוי לזה יותר מן האתון.

''הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ'' (כד, ה)

רש''י: אמר לו(בלעם להקב"): אם כן אברכם. ענה לו הקב"ה: אינם צריכים לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך.

בשני אופנים מתנכלות האומות להביא חלילה כליה על עם-ישראל. חלק מהן זומם לעשות זאת על-ידי גזירות קשות ועינויים קשים, וחלק מהן – על ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה ולשמד.
בלעם הרשע ניסה תחילה את דרך הקללה,וכשנוכח לראות כי אינו מצליח בזאת,לפי 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וה' מצילנו מידם'–ביקש איפוא לנסות את הדרך האחרת,של הברכה וההתקרבות,כדי להביאם לידי טמיעה.
לפיכך אומר לו הקב"ה:מוחלני לך טובותיך וברכותיך – ''לא מדובשך ולא מעוקצך'' –לא מנשיכתך ולא מנשיקתך''.

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (כד, ה)

ר"שי: ראה בילעם שעושים בני ישראל את מחייתם בעולם הזה עראי כאהל שאין זה מקום קבע של מגורים.
מסופר שבא אורח לביתו של החפץ חיים, תייר מארץ רחוקה, שהתבונן סביבו הבחין את הפשטות שמאפיין את הבית. בבית היו רק דברים הכרחים ביותר. הביע האורח תמיהתו על כך באוזנו של החפץ חיים זצ"ל. השיב לו החפץ חיים בתמיהה "וכי היכן רהיטיך: השיב לו האורח: אמנם אני גר בארץ רחוקה וכאן אני מתגורר זמני במלון ויש לי רק ריהוט הכרחי בלבד אך בביתי בארץ הרחוקה יש לי רהיטים רבים ומפוארים.
נענה החפץ חיים ואמר לו: אכן גם אני נוהג כמוך בעולם הזה אני מרגיש את עצמי עובר אורח. ומקום מגורי בעולם הבא שם אקבע את ביתי על כן לא ראיתי לנכון למלא את ביתי בריהוט מפואר. כל מה שאני משתדל כל ימי הוא לרכוש רק אוצרות נצח בעבודת ה’ יתברך כדי להכנס לטרקלין שהוא עולם הבא.

"ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו.ויאמר בלק אל בלעם לקב אויבי "

מה היה חרי האף הגדול של בלק על בלעם, הקשה בעל "בית הלוי" זצ"ל, הלא מיד כשבא בלעם אצלו הקדים ואמר: "הנה באתי אליך, עתה היכול אוכל דבר מאומה, הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר". מראש אמר לו שאינו יודע אם יוכל לקלל, מדוע איפא כעס עליו בלק?
ביאורם של דברים: כאשר אדם אומר "לא אוכל לעשות דבר זה" יש לדברים שתי משמעויות, והכל לפי הענין. אם למשל, יאמר אחד לחברו שילך ויתן סטירת לחי לאדם נכבד, והוא ישלם לו תמורת זה סכום כסף מסוים – ישיב חברו "לא אוכל לעשות דבר זה". אם יפנה האיש אל אדם אחר ויבקשו להרים את חומת העיר תמורת אותו סכום כסף, אף כאן תהיה התשובה: "לא אוכל". .
גם אם זהות שתי התשובות בסיגנונן,הבדל גדול קיים ביניהן,הראשון באמת יכול לבצע את מה שנתבקש, אלא ששכלו, אינו מניחו לעשות זאת.השני לעומת זאת – באמת אינו יכול לבצע את הדבר.
הנפקא מינה שבין שני ה"לא אוכל", תבוא לידי ביטוי ברגע שסכום הכסף המובטח יוגדל לסך עצום ורב. בתנאים כאלה יתכן בהחלט שהראשון יסכים לסטור על לחיו של הנכבד. אך זה שנתבקש להרים את החומה לא יוכל לעשות זאת בעד כל הון שבעולם, לפי שפעולה זו הינה באמת בלתי אפשרית.
בזה תוסבר אי ההבנה שהייתה בין בלק ובלעם. כאשר בלעם אמר לו שאינו יכול לקלל את ישראל, הבין בלק שכוונתו היא שאינו רוצה לעשות דבר שהוא נגד רצון הקב"ה, לכן גם לא התייאש, לפי שהכיר היטב את תכונותיו של בלעם וחשב להבטיח לו עוד ועוד כסף,עד ש'יתגבר' על "אי יכולתו" לעשות נגד רצון ה'
כאשר ראה בלק שגם בפעם השניה והשלישית עדיין עומד בלעם ומסרב לקלל את ישראל, חרה אפו ואמר לו: "מה עשית, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים". אז השיב לו בלעם: "טעית בחשבונך. אתה סבור שבאמת אוכל לקלל אותם, ורק רוחי המעודנת לא תתנני להלוך נגד רצון ה', ולפיכך חשבת להטות רצוני על ידי כסף. ובכן, מודיע אני לך שגם אם תתן לי מלא ביתך כסף וזהב 'לא אוכל לעבור את פי ה', באמת לא אוכל לעשות זאת".................... . זהו שאומרת הגמרא שנתן הקב"ה חכה בפי בלעם, שלא היה מניחו לקלל. (לקח טוב).

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק