‏למרות שזו לא פרשה של שבוע זה, אבל היות והיה לי רעיון מעניין כתבתי אותו כבר עכשיו.

**פרשת בלק - בלעם, האתון וה"קריאה" שמשלמת**

בפרשת בלק אנו פוגשים סיטואציה מוכרת מאוד גם ב-2026: מנהיג זר (בלק) שונא ישראל, שולח שליחים עם **שלמונים** כבדים ל"מומחה" (בלעם) - רק כדי שיקלל, יסית, ידבר רע. לא צריך חרב, לא צבא, רק **מילים**.

בהתחלה הקב"ה אוסר במפורש:
"לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (במדבר כב, יב).

אבל כשמגיעים שליחים נכבדים יותר + יותר כסף, משתנה הניסוח:
"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים - קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (כב, כ).

ורש"י (בשם חז"ל) מפרש:
"אם **הקריאה שלך** וסבור אתה ליטול עליה שכר - קום לך אתם".

למה דווקא המילה "קריאה"?
כי **קריאה** - בלשון התורה וחז"ל - קשורה לפרסום, להכרזה פומבית, להשמעת דברים באוזני רבים. בלק לא ביקש מבלעם רק "דעה אישית" בסתר. הוא רצה **פרסום** של הקללה, קמפיין הסתה גלוי, תעמולה שתתפשט.

וכאן טמון המסר האקטואלי החריף:

היום יש לא מעט אנשים - עיתונאים, אקדמאים, אמנים, פעילים, "מומחים" - שמקבלים כסף (ישיר או עקיף) מארגונים, קרנות ומדינות שאינן בדיוק אוהבות את ישראל. הם לא נדרשים לירות טילים או לשלוח מחבלים - רק **לדבר**, להסית, לקלל, להפיץ נרטיב אנטי-ישראלי.
הם נמצאים בדיוק באותה דילמה של בלעם: מצד אחד - "אסור", מצד שני - הפרנסה תלויה ב"קריאה" הזו, בפרסום הזה.

התורה מלמדת אותנו כאן עצה מעשית ומבריקה:
אם כבר אינך מסוגל לסרב לכסף (חס וחלילה), לפחות תעשה את זה **באופן של "לקרוא לך"** - כלומר: תפרסם בגלוי מי שולח אותך, מי משלם לך, מאיזו ישות שונאת-ציון מגיע הכסף.
כשכולם ידעו שזה לא באמת דעתך החופשית, אלא **שליחות בתשלום** - הנזק יוקטן מאוד.
הקהל יבין שזה לא "אמת" אובייקטיבית, אלא תעמולה ממומנת. ואז גם ה"אידיוטים השימושיים" - אלה שלא מקבלים שלמונים, אבל מאמינים לכל מילה ומפיצים הלאה - יפסיקו להידבק כל כך בקלות.

והנה **האתון** - דווקא היא זו שמסמלת את ה"אידיוטים השימושיים" האלה.
היא רואה את המלאך, נבהלת, סוטה מהדרך - אבל בלעם (שכבר מכר את עצמו) לא רואה כלום ומכה אותה.
היא לא יודעת על השלמונים, על העסקה, על האינטרסים - היא פשוט "בטוחה" שהיא חייבת לציית, להמשיך, להפיץ את מה ש"נראה נכון" בעיניה.
בלעם - שכן יודע - ממשיך הלאה. האתון - לא יודעת ומשלמת מחיר.

המסר לפיכך קצר וחד:
אם כבר מישהו "נקרא" לקלל את ישראל תמורת כסף - שיגיד זאת בגלוי.
ש"תהיה הקריאה שלו" - פרסום של מקור המימון ושל השולחים.
ככה הנזק מצטמצם, וה"אתונות" יפסיקו לרוץ אחרי כל קללה ממומנת.

שבוע טוב, ושכל הקללות ייהפכו לברכה, כמו שנאמר "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים כג, ו).

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/