נתניהו הוא ראש ממשלה מצוין, אולי הטוב ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. אך סביר מאוד שההצלחה הגדולה שלו נובעת במידה רבה דווקא בזכות מחנה השמאל.

והנה ההסבר: ביקורת בונה מחזקת ומשפרת כל אדם, אך גם ביקורת שמגיעה ממקום של שנאה עדיפה בהרבה על פני חוסר ביקורת מוחלט. דווקא הביקורת החריפה, העוינת והבלתי פוסקת בתקשורת ובמערכת נגד נתניהו היא זו שדחפה אותו להפעיל את כל כוחותיו הנפשיים והאינטלקטואליים - והוא אכן הצליח, ובגדול.

לעומת זאת, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, ראש השב"כ לשעבר רונן בר ואפילו צחי הנגבי - לא זכו כמעט לאף מילה של ביקורת אמיתית על כך שלא הכינו את הצבא ואת מערכת הביטחון כולה להתמודדות עם מתקפת פתע. למרות שהביקורת עליהם אמורה הייתה להיות פי כמה חריפה, שכן ביטחון המדינה היה כל תפקידם הבלעדי, והם כשלו בכך כישלון חרוץ.

הביקורת הקלושה והסלחנית שנשמעה נגדם אחרי 7 באוקטובר מלמדת עד כמה המערכת הייתה ונותרה סלחנית כלפיהם. לפני 7 באוקטובר לא הייתה נגדם כמעט שום ביקורת ציבורית של ממש - כי הם נחשבו ל"מחנה הנכון". ודווקא חוסר הביקורת הזה הוא שהפך אותם לפחות יעילים, וזו הסיבה העמוקה לתוצאה האומללה שראינו.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/