שורש הבעיה: הסכנה הקיומית, לא הדו-פרצופיות

​רבים בימין נוטים להדגיש ללא הרף את ה"דו-פרצופיות" או את המניפולציות של השמאל. אך חשוב להבין שזהו רק סימפטום משני. הבעיה הראשית והאמיתית היא שהאידאולוגיה של השמאל מייצרת סכנה קיומית מוחשית למדינת ישראל.

​הגבולות הבלתי אפשריים: "גבולות אושוויץ" בעידן המודרני
​
מבט חטוף על מפת המדינה מבהיר מיד: נסיגה מיהודה ושומרון תהפוך את הגנת המדינה לבלתי אפשרית.
​
עוד לפני עידן הכטב"מים והרקטות המדויקות, שר החוץ המנוח אבא אבן (איש תנועת העבודה) כינה את קווי 67' "גבולות אושוויץ". אם בעבר הדבר נחשב לאזהרה תיאורטית, הרי שהמציאות של ימינו הפכה זאת לאיום מוחשי מתמיד.

​לקחי ה-7 באוקטובר: עזה כפרומו

​מה שחווינו ב-7 באוקטובר הוא רק "פרומו" קטן לתרחיש הבלהות שהיה מתממש לו היינו נסוגים מיהודה ושומרון. המספרים מדברים בעד עצמם:

​* אורך הגבול: קו התפר סביב יו"ש ארוך פי 5.2 מהגבול המקיף את רצועת עזה.
​* חזית משולבת: יחד עם עזה, מדובר בחזית הגדולה פי 6.2 מזו שהתמודדנו איתה.
​* אובדן העורף הלאומי: בניגוד לעוטף עזה, שם המרכז שימש כעורף אסטרטגי, נסיגה מיו"ש משמעותה שכל גוש דן וירושלים הופכים לקו חזית. לא יישאר "עורף" שיכול לחוש לעזרה.

​השורה התחתונה: בהערכה גסה, נסיגה מיו"ש במתכונת ההתנתקות מעזה הייתה מובילה לתוצאות קטסטרופליות - פי 10 יותר הרוגים, רחמנא ליצלן. זוהי ליבת הבעיה עם תפיסת השמאל.

​המניפולציה ככלי הישרדות

​היות ואנשי השמאל אינם מסוגלים להסביר או להצדיק רציונלית את האידאולוגיה המסוכנת הזו מול פני המציאות, הם מוצאים את עצמם עם הגב לקיר.

​השקרים, ההתחזות לאנשי מרכז-ימין והמניפולציות התקשורתיות אינם נובעים מרוע אישי או מרצון לשקר; הם נובעים מכך שאין להם ברירה אחרת. כדי למכור לציבור הישראלי רעיון שממיט עליו אסון קיומי, הם חייבים להסוות אותו בכל מחיר.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/