נאמנות לעם לביטחונו ולארצו, לא לאדם

בניגוד לניסיונות החוזרים ונשנים של השמאל והתקשורת לצייר את מחנה הימין כמי שמפגין "נאמנות עיוורת" למנהיגיו, המציאות ההיסטורית והפוליטית מוכיחה בדיוק את ההפך.

​הנאמנות בימין היא לעולם לא פולחן אישיות; היא תלויית מעשים, ערכים וקבלות. הציבור הימני מוכן לתת גב למנהיג רק כל עוד העבר שלו מוכיח שהוא נאמן לדרך ושאפשר לסמוך עליו - וגם התמיכה הזו מוגבלת בקו אדום ברור מאוד.

מי שמחפש הוכחה חותכת לכך צריך רק להביט לאחור אל אריאל שרון. שרון היה גיבור ימין ונערץ, אך ברגע שהחליט לפנות שמאלה ולהוביל את תוכנית ההתנתקות, הימין האמיתי נטש אותו ללא היסוס. בימין, האידיאולוגיה תמיד קודמת לאדם.

​אז מאיפה נובעת הטענה על "נאמנות עיוורת"? היא נובעת בעיקר מהתסכול העמוק של השמאל אל מול החסינות של הציבור הימני.

​הימין של היום פחות מושפע מתעמולת הכזב של התקשורת, והוא מסרב להיבהל מציד מכשפות ממוקד והנדסת תודעה שמפעילים נגד מנהיג כזה או אחר. כשהשמאל מנסה להפיל מנהיג ימני באמצעות קמפיינים תקשורתיים אגרסיביים, הציבור הימני מזהה את המניע הפוליטי, מסרב לרקוד לפי החליל של התקשורת העוינת, וממשיך לתמוך במנהיג כל עוד הוא מספק את הסחורה האידיאולוגית.

​זה לא עיוורון - זו פיקחות. וזה בדיוק מה שמתסכל את השמאל, שמגלה פעם אחר פעם שכלי הנשק התקשורתיים שלו כבר לא עובדים על הציבור הימני.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/