כל התורה (המדינית) על רגל אחת

​ישנו כלל ברזל אסטרטגי שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם: גם אם מדינת ישראל תסכים לעמוד בעמדת כניעה קיצונית - עם רגל אחת ביבשה ורגל אחת בים - שונאי ישראל יגידו שזה לא מספיק, וארה"ב תלחץ שצריך להתפשר עוד.

​אם תרצו, זוהי "כל התורה המדינית על רגל אחת".

​המשוואה הזו מובילה למסקנה קיומית פשוטה: כדי שלא נמצא את עצמנו נדחקים לתוך הים, מדינת ישראל חייבת להחזיק בקו מדיני ימני, תקיף ונחרץ בהרבה. רק אם נציב קו פתיחה נוקשה ועקשני, נבטיח שגם לאחר "הפשרות" והלחצים מצד האמריקאים, עדיין נישאר עם שתי רגליים יציבות על הקרקע.

​אשליית טראמפ וההתפכחות
​
במשך זמן רב היה מי שנטה לחשוב שדונלד טראמפ הוא סיפור אחר; שהנה מגיע נשיא שיהיה "יותר ציוני מהציונים" וייתן לנו גיבוי מוחלט ללא תנאים. המציאות, כפי שמתברר לכולנו כעת, הוכיחה אחרת. טראמפ השתנה לנו מול העיניים, והאינטרסים האמריקאיים והאישיים שלו שוב קדמו לכל מחויבות אחרת.
​
דווקא עכשיו, לנוכח השינוי הזה אצל טראמפ וההבנה שאפילו על ידידינו הגדולים ביותר אי אפשר להישען בעיניים עצומות, התובנה הזו מקבלת משנה תוקף: אנחנו חייבים להוביל קו ימני וריבוני חזק. ככל שנחזיק בעמדות פתיחה לאומיות מוצקות יותר, כך נגן על עצמנו טוב יותר מפני הלחצים הבינלאומיים שאינם פוסקים לעולם.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/